בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיכום המחזור

נקודה לבנה למחשבה

ההבדל בגישה כשאלירן עטר ועומר דמארי ניגשו לבעוט את הפנדלים, סיכם את ההבדל בדרבי בין הפועל ת"א הנחושה למכבי הפחדנית

6תגובות

הקבוצה מהמקום האחרון מנצחת לראשונה, המוליכה מפסידה, הפערים מצטמצמים. אפשר להיות מבסוטים מהמחזור האחרון בליגת העל, כזה שמשאיר טעם של עוד. וזה לא קורה הרבה במחוזותינו.

נתחיל, כמובן, מהמשחק המרכזי. בואו נאמר את האמת, הדרבי התל אביבי עמד בציפיות רק מבחינת התפאורה. המשחק עצמו היה טקטי ומייגע, שני המאמנים פחדו יותר להפסיד מאשר רצו לנצח ולכן התפתח משחק אטי ומשעמם. הנפילות החוזרות ונשנות של השחקנים - שאילצו את אלון יפת השקט והטוב (רק שרק טיפה יותר מדי לטעמי) לעצור את המשחק שוב ושוב - גרמו לכך שלא נוצר שטף. לפני המשחק חשבתי שאמנם לדרבי חוקים משלו רק שזה לא יעזור להפועל, אבל מסתבר שטעיתי בגדול. בניגוד לשור שרואה סדין אדום ומסתער עליו בכל כוחו, כששחקני מכבי רואים חולצה אדומה, רמת המשחק שלהם יורדת בצורה חדה.

מה שעשה את ההבדל בין הקבוצות הוא היכולת של שני החלוצים - עומר דמארי ואלירן עטר. עטר, שחווה עונת שיא, חזר במשחק הזה למחלות שמנעו ממנו את הפריצה בשנתיים הקודמות - משחק יהיר, כדרור בלתי נגמר באזורים לא מסוכנים וחדגוניות בתנועה. ואז הגיעה הדקה האחרונה ונגיעת היד המטופשת, שתמנע ממנו לשחק בשבוע הבא. מהעבר השני, דמארי היה נחוש, חד, מהיר, שיחק לעומק, סחט אדום במהלך שכולו נחישות ומהירות ובא על שכרו בפנדל. ההבדל בגישה כשהגיעו לבעוט את הפנדלים היה למעשה ההבדל בין הפועל למכבי אתמול. עטר עשה שלושה צעדים עם הראש באדמה ובעט בפחד וללא ביטחון, לעומת דמארי שבא לכדור בריצה, בנחישות ובעוצמה ודהר לאחר מכן בטירוף לכיוון שער 5.

עכשיו הכל פתוח. מכבי, בעונת שיא מלאת מחמאות, והפועל, בעונה בינונית ועמוסת ביקורות, נמצאות במרחק שלוש נקודות בלבד האחת מהאחרת. השאלה הגדולה היא איך הקבוצות ייצאו מהדרבי הזה: האם מכבי תיקלע למשבר או שתתאושש במהירות, כפי שעשתה אחרי ההפסד הקודם בבאר שבע? האם הפועל תמשיך את התנופה לרצף ניצחונות או שתשוב לבינוניות? ימים יגידו.

שרון בוקוב

צ'אנס אחרון. באמת
במכבי חיפה קיים יחס הפוך בין המיקום שלה בטבלה והיכולת במגרש לרמת העניין שהיא מושכת. ראובן עטר ממשיך בניסיונותיו הכושלים להוציא את העגלה מהבוץ (זה כבר לא בוץ, הגלגלים תקועים בבטון יצוק) ובראיונותיו המביכים בסיום משחקים. גוסטבו בוקולי (בסה"כ משחק טוב) הוצא מהבוידעם ופינה שם מקום ליניב קטן, ג'ואל דמאו ירד לספסל, אייל גולסה חזר, שיחות מוטיבציה נערכו, דווח שהאווירה באימונים טובה ועולם כמנהגו נוהג. חיפה מתחילה טוב, עולה ליתרון, שולטת במשחק ואז סופגת מטעות מביכה בהגנה ולא מצליחה להתרומם.

מה סיכום המחזור שלכם? ספרו לנו בדף הפייסבוק של "ספורט הארץ"

חיפה פגיעה בהגנה, שני המגנים בכושר איום ונורא, דינו אנדלובו רוצה אבל לא באמת יכול, ורד ועזרא מכדררים את עצמם לדעת, היא מאבדת ביטחון במהירות ונראית ללא כיוון וללא דרך ברורה. התוצאה - שבוע שני ברציפות מתחת לקו האדום. אמנם בכל שבוע עולות הספקולציות שאם חיפה לא תנצח סיפור השיבה הביתה של ראובן עטר יסתיים מהר מהצפוי, אבל השבוע זה מרגיש אמיתי. כל תוצאה פרט לניצחון על סכנין המשתפרת, וחיפה תעמוד בפני זעזוע עצוב בעמדת המאמן.

ניר קידר

יהודים, נוצרים ומוסלמים נפגשים בדוחא
הקרב הפוליטי של המחזור בין טיבי הגניקולוג לבן ארי הארכיאולוג הסתיים ללא הכרעה. מבחינה מקצועית במשחק בין בני סכנין לבית"ר ירושלים, בלטו שני שחקנים. ירו בלו מסכנין הראה שהוא אחד החלוצים הטובים בליגה, בעוד שאבי ריקן מבית"ר מראה שבוע אחר שבוע שהוא השחקן הטוב בבירה ולא משנה באיזו עמדה הוא משחק. בהחלט ראוי שאלי גוטמן יזמן אותו לסגל הרחב של הנבחרת. מגיעה תעודת כבוד לקהל שבא לעודד ולא נגרר לפרובוקציה, וציון לגנאי לשחקנים שהשתוללו בסיום. קצת מוזר שבמשחק בו המתח העיקרי הוא בין יהודים לערבים, מי שהתחיל את התגרה הם דווקא שני השחקנים הנוצרים.

גם בשאר המשחקים היה הרבה עניין. הפועל חיפה התחפשה למנצ'סטר יונייטד, גיא צרפתי התחפש לבקהאם ואשדוד לבאיירן מינכן (יחי ההבדלים הקטנים) ושני שערים בתוספת הזמן החזירו את ניר קלינגר לליגה ומנעו מאשדוד לשוב למקום הראשון. מכבי נתניה לא נראתה כקבוצת כדורגל מול בני יהודה אלא כאסופת שחקנים מקרית, ונראה שטל בנין לא מצליח להתרומם עם הקבוצה, שפניה לתחתית. לעומתה, בני יהודה נראתה מצוין ודרור קשטן מוכיח שגם אחרי 30 שנות אימון אפשר לשנות ולגוון. שיטת שלושת הבלמים שלו יחד עם שני המגנים המצוינים, כפיר אדרי ועוז ראלי, מעניקים לקבוצה משחק התקפי ומגוון.

שרון בוקוב


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#