בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

שכונה יפה וכהניזם מכוער

הנוכחות של מיכאל בן-ארי וחבריו ביציעים בדוחא הכתימה את כל אוהדי בית"ר ירושלים. ובינתיים בבני יהודה, אמיר עגייב מתחיל לענות על הציפיות

תגובות

בית”ר האפורה (השחקנים דווקא נחמדים והמאמן מתאים למאבקים הקשים שלהם למצוא את מקומם הראוי בליגת העל כחלק מקבוצה נחשבת) לא הצליחה לנצח את סכנין, ותוצאת התיקו במשחק החוץ בדוחא היתה סבירה. מבחינה מקצועית זה היה משחק טיפוסי לליגת העל בשנים האחרונות: קבוצות כמעט שוות מתמודדות ביניהן והתוצאות הן די מקריות. גם ניצחונה של הפועל חיפה על מ.ס אשדוד, או התיקו של הפועל באר שבע בעכו, שייכים לקטגוריה הזו.

דווקא בני יהודה של דרור קשטן חרגה בשבת שעברה מהדפוס הזה, הציגה משחק מרהיב נגד מכבי נתניה והוכיחה שהתקוות הגדולות שתולים באמיר עגייב הן מבוססות. עגייב גדל בבני יהודה ושם היטיבו לשמור עליו ולטפח את כישרונו הגדול. אני משוכנע שקשטן לא אוהב במיוחד את השבחים שאנחנו חולקים לעגייב; כמו רוב בני דורו הוא מעדיף לשמור את שחקניו הצעירים בחממה, וחושש מפני חשיפה מופרזת, שמקנה לשחקנים מעמד של ידוענים, ובסופו של דבר הופכת אותם לדוגמני-על נבובים, המתרחקים יותר ויותר מכר הדשא ומעדיפים את האוויר הדחוס של המועדונים שטופי האלכוהול. נדמה לי שלאחרונה חל שינוי בנושא הזה, והשחקנים הצעירים הם יותר רציניים.

שרון בוקוב

לחדשות ולעדכונים נוספים הצטרפו לעמוד הפייסבוק של "ספורט הארץ"

כמו תמיד היה תענוג לצפות בכפיר אדרי, שחקן שקופח פעמים רבות בתקשורת. אדרי הוא מסוג השחקנים שזוכים כמעט תמיד לציון 5, וזקוקים ליכולת עילאית כדי לזכות בשמץ של הכרה. בעיני, הוא אחד משחקני הליגה הטובים בארץ. תמיד אהבתי שחקנים מסוגו, שמפארים את הליגה הבכירה שלנו, אינם יוצאים לאייש את הספסלים בחו”ל ולא ניתן לדחוס אותם למשבצת של “מותג”.

קשטן נראה שמח במוצאי שבת, והחיוך שהעלה על קלסתרו הזועף בדרך כלל העיד שהוא רואה ברכה בעמלו. קשטן הוא נכס לליגה, חרף העובדה שהיה מאמן לאומי בינוני, שהעדיף לשמור על סגנון שמרני וללכת בדרכיו של אברהם גרנט. אם הוא מבין שבני יהודה חייבת לשחק כדורגל שמח כדי לספק עוד מוקד צנוע אבל איכותי לליגה, די לנו בכך.

זה היה מצער, אולי אפילו מזעזע, לראות במו עינינו את הכיבוש הכהניסטי של יציע בית”ר בדוחא. בטור הזה אנחנו מתריעים מפני התהליך כבר יותר מ-20 שנה ונוכחותו של חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, מלווה בפעילים כהניסטים ומעוטר בדגלים בלתי חוקיים של התנועה הפשיסטית שהוצאה מחוץ לחוק, היתה צורמת. צריך לדחות את ההשוואה המגוחכת בינו לבין חבר הכנסת אחמד טיבי, שתומך בהתלהבות בסכנין שיש לה מאמן ושחקנים מהמגזר היהודי.

ההבדל בין שני הפוליטיקאים נעוץ במחויבות של בן-ארי לטוהר האתני, ולשימוש שהוא עושה בדגל כאמצעי להדרת הערבים ולא לשיתוף כלל אזרחי המדינה בתרבות ובספורט. לאוהדי בית”ר הוותיקים, לדן מרידור, לרובי ריבלין ואולי אפילו לאראל סג”ל, אין היום שום דבר משותף עם הגזענים שכבשו את הקבוצה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#