בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

שובה של הליגה הישראלית

המחזור החלקי שנערך אמש בישר על חזרתם של הישראלים להוות כינור ראשון בליגת העל. מעל כולם, בלט אלישי כדיר שהיה בכל פינה באולם הפחים

תגובות

1. לא בטוח אם זה בשל ההחלטה להישאר עם ארבעה זרים שנה שנייה ברציפות, אולי זה בגלל הגיבוי הציבורי והדאגה לשלומם, אולי בכלל בגלל הבונוס המטופש מהווינר. מה שלא תהיה הסיבה, נדמה שהעונה הישראלים לוקחים על עצמם יותר. לא בטוח שמשחקים יותר מבעבר, אבל פתאום הם לוקחים אחריות, מבקשים את הכדור, לא מתביישים לקחת את הזריקה במקום למסור לאמריקאי התורן. מהפך?

כמובן שלא תמיד זה מוצלח, לפעמים זה יוצא קצת עקום וממש לא מושלם, אבל זה נחמד. מין תחושה של לקיחת בעלות על מה שקורה בליגה וקריאה (לעזרה?) "הי, גם אנחנו כאן". אתמול בפחים שון דניאל, שלומי הרוש, רביב לימונד וכמובן מאיר טפירו לא התביישו ולקחו על עצמם התקפות. בסיום, בטח כשהכדור לא נכנס, הם קרצו לשחקן הזר שלידם, ביקשו סליחה שלא נתנו לו את הכדור וחייכו בלב.

ומעל כולם – לא רק בין הישראלים – היה אלישי כדיר. הוא יודע שהוא יכול, בפנים מודע לכך שהוא מסוגל, אבל בשנים האחרונות זה פשוט לא הלך. מאז המעבר המקולל למכבי תל אביב, הכל הלך עקום, והקריירה – שהגיעה לפסגה עם האליפות בגלבוע – נתקעה. בשבועות האחרונים, פתאום כדיר חוזר למסלול. אתמול הוא ניצל את היעדרותו של אורי קוקיה כדי לקחת אחריות ובהיעלמותם של טפירו ולימונד, להפוך לישראלי הבכיר. אבל לא סתם, אלא גם כדי לקחת חלק משמעותי במשחק, לקחת זריקות חשובות, לזנק לריבאונדים. לשנות משהו, ולהוות גורם משמעותי בניצחון של הפועל ירושלים.

ספי מגריזו

כי עדיין, כדי שישראלי יהיה על המגרש ולא יגורש בבושת פנים לספסל, הוא צריך לספק את הדברים הבסיסיים. וכך עושה כדיר. את הדקות שלו בשבועות האחרונים הוא מרוויח קודם כל מפעולות טובות בהגנה - מנקודות החולשה שלו בקריירה - וממאמץ אמיתי. אחר כך גם מגיעים הביטחון, הפעולות היפות והנקודות.

2. הפולמוס סביב קיום המשחקים קצת מעייף. מצד אחד, באמת שום דבר נורא לא קרה עד כה במרכז, כך שאין ממש חשש. מצד שני, מתי אפשר לומר משהו על המזרח התיכון שיהיה נכון לחמש דקות הבאות? מי ייקח אחריות אם חס וחלילה יקרה משהו? מנכ"ל המינהלת? אבנר קופל? מוטי דניאל? איך קורה שמישהו בכלל מוכן לקחת אחריות על סיכון כזה.

נכון, אין סיבה לא להמשיך לשחק. צריך להראות שהכל ממשיך כרגיל, שהשגרה מנצחת ועוד כל מיני קלישאות שאני לא בטוח שיש מישהו שעומד מאחוריהן. הבעיה היא שלא בטוח שאלה הסיבות בגינן באמת משחקים. שמעון מזרחי ביום חמישי, אבי לוזון בשבת ואבנר קופל אתמול הבהירו את הסיבה האמיתית – אם קבוצות ישראליות לא ישחקו, אף אחד לא יגיע לכאן. נחזור להיות מנודים.

השאלה שעומדת עדיין בעינה – למה תמיד צריך לחשוב על מה יגידו השכנים במקום לדאוג לאנשים כאן ועכשיו? בגלל אינטרסים? פוליטיקה? מצד שני, אולי אלה הן הסיבות שהגענו למצב הזה מלכתחילה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#