בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

חייבים להעניש את עלי חטיב הפרחח

לבית הדין אסור לרחם על קשר נתניה, שהתנהגותו עברה כל גבול עם היריקה בפניו של עידן ויצמן. בדיוק כמו לפני שנה באירועי המושבה

3תגובות

שני אירועים שקרו השבוע לא הוסיפו כבוד לכדורגל שלנו. הראשון – לא מבחינה כרונולוגית - התרחש אתמול בירידה להפסקה במשחק בעילוט בין מכבי נתניה לבני סכנין, כאשר עלי חטיב ירק בפניו של עידן ויצמן.

חטיב הוא פרחח. ב-31.3.2012 באיצטדיון המושבה (אני זוכר את התאריך היטב, מדובר בהופעתי האחרונה בקריירה), בסיום משחק התחתית בין מכבי פתח תקוה להפועל חיפה, התפתחה מהומה. היתה סערת רגשות והוחלפו דחיפות, אבל המהומה החלה לדעוך. אחזתי בדני פרדה ומשכתי אותו לכיוון חדר ההלבשה, כשלפתע הגיח חטיב בריצה מהספסל, עטוף במעיל, וללא כל התגרות מוקדמת מצד פרדה הכניס לו אגרוף לפנים.

כל מה שקרה לאחר מכן, ובדיעבד גרם דה פקטו לירידה של מכבי פתח תקוה, היה לא פחות ממביש, אבל מי שהחל במהומה והוצג על ידי אנשי הפועל חיפה כקדוש מעונה היה חטיב. לפני שלושה שבועות הוא נגח בפניו של טל חן ויצא מהתקרית עם צהוב בלבד, אבל אתמול זה הגיע לשיא. לירוק למישהו בפנים זה מעשה ראוי לאלפקה, לא לבן אדם.

דף הפייסבוק הרשמי של מכבי נתניה

התגובה של חטיב - "אסור היה לי לירוק עליו, אבל אין שחקן או אדם שהיה מתנהג אחרת אחרי מה שווייצמן עשה לי" - לא פחות מבישה מהמעשה. להאשים את כל העולם ולהמשיך לטעון שבסך הכל עשית מעשה נורמטיבי שכל אחד היה עושה, מעליבה כל אדם בעל ערכי מוסר מינימליים. אני מצפה מבית הדין של ההתאחדות להרחיק את חטיב למספר חודשים מהמגרשים, ובשום פנים ואופן לא לחוס עליו.

האירוע השני שצרם לי השבוע היה הדרך בה בחרה הפועל תל אביב להיפרד משביט אלימלך, סמל אדום ענק ואיש נוח, לו יש מניות רבות בהצלחות ההיסטוריות של המועדון בארץ ובאירופה. שביט חזר להפועל אחרי שהודח ממנה בצורה מביכה ולא מכובדת כשעוד היה שוער פעיל, כעוזרו של ניצן שירזי. עוזר מאמן היא קודם כל משרת אמון, וזו זכותו המלאה של יוסי אבוקסיס לעבוד עם מי שהוא סומך עליו בעיניים עצומות, אבל יש דרך לעשות את הדברים.

הדרך הזו ודאי לא כוללת הכפשות בתקשורת וסיפורים שהביכו יותר את אלה שסיפרו אותם מאשר את מושא הסיפורים (שביט לא שמח בשער בדרבי? נו באמת). יוסי היה צריך לבצע את החלפת העוזר בצורה כנה ואלגנטית יותר, אבל הטענות כאן הן בעיקר להנהלה. זה ידוע שבארץ לא יודעים לנהוג בסמלי עבר, אולי מלבד מכבי חיפה, אבל במקרה של שביט זה הגיע לשפל חדש.

ניר קידר

בעניין אחר: לשלושת המשחקים הראשונים בשבת התייצבו חמש קבוצות שייאבקו בתחתית עד סיום העונה וקבוצת צמרת אחת שרחוקה משם. ואכן, רק קבוצת הצמרת יצאה עם שלוש נקודות, בעוד שיתר הקבוצות ממשיכות לשקוע. אבל מה שעצוב הוא שבכל שלושת המשחקים זכינו לצפות בשער אחד עלוב, ואם זה המצב, אז איך אנחנו מצפים להחזיר את הקהל למגרשים?

מחירי הכרטיסים גבוהים (למה לא לקבוע מחיר אחיד של 20 שקל?), המחירים במזנונים שערורייתיים ואיכות הסחורה שם מפוקפקת, אין יציעי משפחות, תאי השירותים לרוב לא סטריליים (בלשון המעטה), דרכי הגישה לאיצטדיון לא קיימות גם באיצטדיונים החדשים, שלא לדבר על חנייה. ואם זה המצב, שלפחות השחקנים יספקו הנאה לצופים, כמו שעשו שחקני מכבי תל אביב ורמת השרון, אלא שגם זה לא קורה. המאמנים מפחדים על כסאם, שרויים בלחץ ומעלים הרכבים הגנתיים. כל אחד רק רוצה לחזור הביתה בשלום, וככה לא בונים מדינה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#