בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סוגר בחמישייה

מצב האומה, רגע פני הדרבי הגדול

הישראלים במלחה מפונקים מדי, אלה של הפועל ת"א לא פוגעים מבחוץ ושל הרצליה מושפלים בקביעות. זהירות: צפוי אסון בדרבי

2תגובות

1. מאז יום ראשון אני מנסה להרהר במשמעות ההפסד הביתי של הפועל ירושלים לאשקלון. הרי רק בשבוע שעבר החמאתי לארגון, והנה מגיע ההפסד השנתי המסורתי לאשקלון, שבאה הפעם כשהיא צנועה, פגועה, מרוטה, ענייה (לומר "דרוסה" יהיה מוגזם?) ואנדרדוגית מאי פעם. אז למה לעזאזל זה קרה?

אריה ליבנת ניסה להסביר לי שמדובר בעניין מובן לחלוטין - שבירושלים התאסף סגל של כוכבים, לכן לא נמצא מי שיילחם על הלחם והחמאה. אני נוטה להסכים אתו. ירושלים, לדעתי, לא ממש נפלה עם הזרים - דאנקן בסדר, פלס לפעמים לוהט ולעתים בינוני, פולן עדיין לא התאקלם לחלוטין וסמית' חי על מה שהגארדים נותנים לו ולכן הוא לא תמיד תלוי בעצמו. אלא שכלל ידוע הוא שהלוחמים האמיתיים של ליגת העל הם הישראלים. הם נכנסים לשרוט, להרביץ, לתת מעצמם, להקריב עבירות וכו' וכו'. כך, למשל, הפך גיא פניני משחקן משלים בבני השרון לקפטן מכבי תל אביב. רק שבירושלים התאספה השמנת של שחקני הכדורסל שבארץ. על פניו, דבר טוב. במציאות, קצת פחות.

ממי תבקשו לשמור, ממאיר "שחקן העשור" טפירו? ממי תרצו שייתן תחת, מרביב לימונד האנוכי? מי צריך להיות קיר בטון בצבע, אלישי כדיר? כמה סמלי שהלוחם היחיד בסגל, הקפטן אורי קוקיה, ישב ביום ראשון בחוץ בגלל פציעה. בלעדיו, אין לירושלים שחקן קבוצתי אמיתי. היה לה בשנים האחרונות זר כזה - בריאן רנדל - שנתן כתף לקוקיה בעבודה השחורה. גם הוא כבר לא כאן.

ומהעבר השני, היתה אשקלון. היא לא שיחקה כדורסל גדול. היא אפילו לא שיחקה כדורסל טוב. סתם כדורסל בסיסי של בידודים, פיק אנד רולים והגנה חזקה. בניגוד לירושלים, לה אין קצפת ישראלית משובחת. את השחקנים שלה היא קוששה מהתחתיות של הכדורסל הישראלי. את השנה היא פתחה עם ליאור ליפשיץ כישראלי הבכיר שלה (אומר זאת שוב: ליאור ליפשיץ כישראלי הבכיר), ואחר כך צירפה את גור פורת שאף קבוצה לא רצתה ואת גילי מוסינזון שהועלה מהאוב. הם לא שחקנים גדולים ואין להם moves מרשימים. אבל בנאדם, הם נותנים תחת.

ספי מגריזו

2. התחלנו בישראלים ונמשיך בישראלים, גם באספקט של הפועל תל אביב. בהפועל מציגים את ההתבססות על השחקנים המקומיים כבחירה מודעת, אך לעתים זה פשוט נראה כאין ברירה. ארז אדלשטיין החליט להמר על שני הזרים שהביא בעונה שעברה ללאומית, ולכן יכול היה לצפות מהם לבינוניות. כבר בשנה שעברה היה ברור שלא צומח כאן עוד צמד דוגמת אדריאן יוטר את בריאן אסברי. אליהם צירף את ג'ף אלן ולא הצליח להתאפס על רביעי לאחר פציעתו של מאט בולדין במחזור הראשון. והמספרים מדווחים: הפועל ת"א היא הקבוצה שמקבלת הכי פחות נקודות מהזרים שלה - 34.1 למשחק (אחרונה בליגה).

לכן הכל קם ונופל על הישראלים. מה שיכול להישמע כחדשות נהדרות, אבל לא תמיד הולך. כן, בניגוד לירושלים, הישראלים של הפועל ת"א הם אכן לוחמים מדופלמים ששורטים בהגנה, מסתערים על כל כדור ומנסים לצאת למתפרצות הכי מהר שאפשר. הבעיה היא בשאר הפרמטרים, כמו שלשות. בהפסד לאילת קלעה הפועל מחוץ לקשת רק 2 מ-11 ובכל המחזורים היא עומדת על 30% (רק ארבע שלשות למשחק). התפוקה המפתיעה בתחום מיונתן שולדבראנד נעלמה והוא לא קלע שלשה בשלושת המחזורים האחרונים.

יש לכם מה להגיד על הכדורסל הישראלי? ספרו לנו בעמוד הפייסבוק שלנו

בלי איום מבחוץ, להפועל ת"א יהיה קשה מאוד העונה. קבוצות החלו להבין את הטריק, הן מצופפות מולה את הצבע ולשחקנים של אדלשטיין פשוט קשה לשים נקודות על הלוח. ההגנה עדיין מצוינת, אבל גם צריך לקלוע כדי לנצח. מצב מעט נוגה ובעייתי לקראת הדרבי הגדול ביום ראשון.

ספי מגריזו

3. ואפרופו דרבי, את הבלגן שיהיה ביום ראשון ביד אליהו אפשר לצפות כבר מעכשיו. והטירוף מתחיל קודם כל מהכרטיסים. חוק מינהלת מטופש למדי קובע שבאולמות מעל 5,000 מקומות (במלים לא מכובסות: רק מכבי תל אביב ביד אליהו) יש להעביר לקבוצה האורחת 750 כרטיסים. בינינו, לרוב זה מספיק. אפילו כשירושלים קופצת לעיר הגדולה. אבל זה לא מספיק לדרבי הראשון אחרי עידן ועידנים, ואוהדי הפועל ת"א תרים בטירוף אחר כרטיסים. לא הגיוני שבאולם של 11,000 מקומות הם לא יקבלו לפחות 10% מהתכולה.

ומהעבר השני, למכבי ת"א פשוט אין את הכרטיסים האלה. אתמול פורסם ב"ידיעות אחרונות" שאנשי המועדון יצרו קשר עם המנויים והציעו 50 שקלים עבור כל אוהד שיחזיר כרטיס לדרבי כדי לעמוד במכסה שהם חייבים להעביר להפועל. בעצם המעשה הזה פתחה מכבי ת"א פתח לשוק שחור עצום שינסה לעשות קופה. הרי אם מכבי מציעה ביום שני 50 שקל, כמה יהיה שווה הכרטיס הזה בראשון הבא? וככה, אוהדי הפועל מיואשים יקנו כרטיסים ליציעי מכבי והבלגן יחגוג. ראו הוזהרתם.

וזה עוד לפני שירי השואה, האיחולים לשמעון מזרחי ושאר הרעות החולות. אז נכון, מאוד התגעגענו לדרבי (על אף שברור שהוא לא יהיה כוחות מבחינה ספורטיבית), אבל האסון הפוטנציאלי בפתח.

היכל מנורה מבטחים

4. אה כן, ונחזור לישראלים. והפעם - בני הרצליה. השנה בהרצליה, בניגוד לעונות קודמות, דווקא הורכב סגל ישראלים מבטיח יחסית עם שחקנים מוכחים כבן רייס וניב ברקוביץ' וצעירים מבטיחים כגיא לביא, בן אלטיט ורועי איילון. מי שיסתכל בבוקס סקור של משחק ההפסד לראשון לציון יחשוב בטעות שהשחקנים האלה מקבלים צ'אנס אמיתי, הרי התבוננו בטור הדקות: רייס 32, ברקוביץ' 30, לביא 13, איילון 8 אליאב אוחנון 5 ואלטיט 4. אלא מה? זו עבודה בעיניים.

את רוב הדקות האלה השיגו הישראלים במחצית השנייה שהיתה כולה גארבג' טיים אחד ארוך. כל זה, אחרי שארבעת הזרים המוכשרים של הרצליה הורידו אותה להפסקה בפיגור של 26 נקודות. כך נהג אריאל בית הלחמי גם במשחק הקודם מול הפועל ירושלים, כשהעלה חמישייה ישראלית לחמש הדקות האחרונות בהן הכל היה כבר אבוד.

מצחיק ששנה אחרי שנה מתרפסת הרצליה בפני הזרים שלה, כשברור שהם באים לעשות עליה סיבוב ולדאוג רק לשורה הסטטיסטית שלהם. אולי פרט לשון ג'יימס, שאכן היה פנינה אמיתית בשרון. והישראלים? הם יצטרכו לעלות לדקות ההשפלה שלהם כשלאף אחד כבר לא אכפת.

הצחיקה אותי הידיעה היום בוואלה!, שם נטען כי "בימים הקרובים יערכו בהרצליה פגישה בין הצוות המקצועי להנהלה כשעל הפרק יועלה עתידם של פופ ופלאסיו". אני יכול רק לדמיין את הפגישה: יושב היו"ר אלדד אקוניס ונוזף במנהל המקצועי אלדד אקוניס על הזרים המצחיקים שהנחית כאן. אקוניס משפיל את מבטו, בעוד אקוניס יוצא מהחדר כמנצח. לאחר מכן מכתיב היו"ר אקוניס הודעה לעיתונות על הישגיו המרובים לדובר הקבוצה. רגע, מי זה דובר בני הרצליה שאלתם? אלדד אקוניס, כמובן.

עזרא לוי

5. ב-7 באוגוסט אירעה תאונה טרגית, בה נהרג אלון רונן בן ה-15 בגלל סל שהתמוטט עליו במגרש בבית ספר בתל אביב. עיריית תל אביב מיהרה להודיע כי היא תפרק את הסלים, תעבור ותבדוק אותם אחד-אחד, עד שיינתן אישור שכל הסלים בטיחותיים וניתן להמשיך לשחק.

כל הכבוד לעיריית תל אביב על הדאגה הכנה לבטיחות תושביה. באמת. הבעיה היא שמאז עברו כבר כמעט ארבעה חודשים, ואין סלים. כבר לא משחקים כדורסל בספורטק, לא משחקים כדורסל בבתי הספר, לא משחקים כדורסל בצפון העיר וגם לא בדרומה.

אז למה אנחנו באים בטענות לישראלים, כשאין כאן מקום נורמלי לשחק בו כדורסל? איך נוכל לטפח את דור העתיד? איך יוכל שחקנינו לשפר את הזריקה, את האחוז מהעונשין ואת המיקום לריבאונד, אם אין סלים? אולי אפשר לגייס את הדרבי הגדול שחוזר לתל אביב אחרי כל כך הרבה שנים כדי לייצר אמירה ברורה וחדה – החזירו את הסלים!

מוטי מילרוד


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#