בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכבי ת"א - שאלון

דייויד בלאט ולהקת הפשרות

מדי קיץ מלקט מאמן מכבי ת"א קבוצה מאפס, מנסה למצוא שחקנים עם שם קטן ועתיד גדול, אולם נדמה שהשנה הבציר היה דל מהרגיל

3תגובות

בעונות האחרונות דייויד בלאט הצליח לקחת סגל סביר ולהפוך אותו לקבוצה מצויינת. השנה, בינתיים, מהסגל המאוד מוגבל שעומד לרשותו הוא מצליח להפיק קבוצה – ובכן, מוגבלת. לא בכל שנה אפשר לקחת אוסף של פשרות ולגרום להן לרקוד על המגרש.

זה כמובן עוד יכול לקרות בהמשך, כשמכבי תל אביב תתחיל את העונה האמיתית שלה. בינתיים היא עוברת את הקדם עונה הארוך בתולדותיה. רוב היריבות בבית המוקדם של היורוליג נראות כמו מחווה לימי לוליו וגורמות למכבי ראשל"צ להיראות כמו מעצמה. בנסיבות האלה, קשה להעריך בצורה ריאלית את הביצועים של מכבי.

מדי קיץ דייויד בלאט נדרש ללקט קבוצה מחדש, ובכל פעם הוא מנסה לשים יד על שחקנים עם שם קטן ופוטנציאל גדול. עם סקאוטינג משוכלל אפשר לדעת על שחקנים המון, אבל קשה לדעת אם הם מצויידים באישיות שמאפשרת להם להפיק בחמש דקות מה שבמקומות אחרים מפיקים ב-15. ניק קיינר-מדלי שחקן טוב, המספרים שלו מספרד אינם בלוף סטטיסטי, אבל כרגע נראה שהוא פשוט לא מסוגל לתפקד על תקן עוד קרון ברכבת החילופים של בלאט. אובדן הביטחון גורם למי שהיה אמור להיות מס' 4 אימתני להיעלם לפרקים, ובפרקי זמן אחרים לנסות להיכנס לעניינים בכוח עם חמש זריקות בשלוש דקות. בשני המקרים זה נראה רע.

רמי שלוש

שתי תקלות קרו השנה למכבי בתהליך בחירת השחקנים: היא כיוונה נמוך מבעבר – מן הסתם בגלל גבולות התקציב – ופגעה באחוז נמוך מהסטנדרט הגבוה של בלאט. למעט ריקי היקמן, לפי שעה אי אפשר לסמן שום שחקן כמו מציאה. לוגאן סקורר אלגנטי, אבל את ההבדל בין קלעים גדולים לבינוניים עושה היציבות. כבר בקדם העונה, כשהוא הבריק והפציץ, התעורר החשש שהוא מבזבז תחמושת בזמן הלא נכון. בשלב זה למכבי אין שחקן מטרה אמין שאליו הולכים בסיום משחק צמוד או סתם כשההתקפה תקועה, והקו האחורי נראה כמו שיר געגועים לקית' לנגפורד. לנגפורד היה סיפור הצלחה מסחרר של בלאט – סקורר שאולף לתוך השיטה מבלי שהעוקץ שלו קהה. מתברר שיותר קל להדביק סקורר לשיטה מאשר להדביק כישרון לשחקן אפור. 

הגבוהים של מכבי מזכירים את הבדיחה המרושעת על שני השוטרים – זה שכותב וזה שקורא: אליהו הוא פנומן התקפי, לשרמדיני יש יד רכה, אבל שניהם חור בהגנה. לתומאס יש ידיים טובות וארוכות, אבל כשהוא מתרחק מהטבעת הוא הולך לאיבוד. היחיד שמצליח לחבר יעילות בשני הצדדים של המגרש הוא שון ג'יימס, אבל גם אצלו לא כל יום סיינה.

בהיעדר כוכבים, מכבי אמורה להבליט את יתרון העומק שלה: 12-10 שחקנים ברמה כמעט שווה שמתחלפים בלי שתורגש ירידה בהתקפה ותוך שמירה על אינטנסיביות בהגנה. כשחלק מהשחקנים לא מסתדרים עם השיטה נוצרת בעיה. באיטליה, הספסל של מכבי תרם רבע מהנקודות שסיפק הספסל המקומי.

זה נשמע כמו סיכום ביניים עגום למדי, אבל אני מאמין שעוד נראה ממכבי תל אביב הצגות השנה. מוקדם לסתום את הגולל על קיינר-מדלי, הרי גם לנגפורד נראה כמו אסון טבע בשבועות הראשונים בתל אביב. יהיו ימים שבהם להקת הפשרות של בלאט עוד תרקוד על המגרש, אבל ספק אם היא תצליח להסתיר את המגבלות שלה לאורך זמן. בינתיים, היום נגד שאלון (21:05, ערוץ 10), היא תוכל לפרוק את התסכול שצברה נגד בשני המחזורים האחרונים. ומה זה יגיד? שום דבר. בדיוק כמו הניצחון ביום ראשון בחולון. וזה חלק מהבעיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#