בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תופס אמריקה

שבירת המיתוס של דארקו מיליצ'יץ'

הסרבי שנבחר בדראפט לפני כרמלו ו-ווייד, רשום על אחד הפוטנציאלים המפוספסים בהיסטוריה. בלוג ה-NBA החדש של אלעד זאבי

2תגובות

"אתלט שיכול לקפוץ ולרוץ על הפארקט כפי שרק מעט יכולים... סקורר יצירתי שיכול לגבור על השומר שלו בכדרור... הזריזות והגיוון של משחקו יהוו סיוט לכל שומר...אגרסיבי מאוד ולא נרתע ממשחק פיסי... בעל שליטה מצוינת בכדור יחסית לשחקן גבוה במימדים שלו... תחרותי, יעשה כל מה שצריך כדי לנצח... יכול לקלוע בעקביות מאזור קו השלוש... בורך בראיית משחק מצוינת ובאינטליגנציית כדורסל גבוהה". כל התיאורים הללו שווים לפחות האקים אולאג'וואן 2.0, לא?

ובכן, לא ממש. השבחים הללו אמנם מגוחכים בהתלהבותם אבל הם אמיתיים לגמרי ונלקחו מאחד מדו"חות הסקאוטינג שהוכנו על דארקו מיליצ'יץ', רגע לפני דראפט 2003. אותו מיליצ'יץ', שבשבוע שעבר כמעט מבלי שמישהו שם לב נפלט מה-NBA, הפעם כנראה באופן סופי, אחרי שביקש להשתחרר מבוסטון על מנת לשהות לצד אמו החולה בסרביה. הסלטיקס, שקיבלו ממנו העונה חמש דקות, שני איבודים, עבירה, החטאה וריבאונד, לא העלו על דעתם להתנגד. וכך, כמעט 10 שנים אחרי שנחת בארה"ב כדבר הגדול הבא – שני רק ללברון ג'יימס באותו דראפט – נמחק סופית זכר "הפוטנציאל".

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

יש משהו במלה הזו, פוטנציאל, שמעביר אנשי מקצוע שפויים על דעתם, במיוחד כשמדובר בשחקנים גבוהים. בין אם אלה תיכוניסטים כג'ונתן בנדר, פרויקטים כמייקל אולוואקנדי והאשים ת'אביט או אירופאים שנראים ממש טוב בתקצירי משחקים של המופראם ובנטון טרוויזו, כמו ניקולוז צקיטישווילי ומיליצ'יץ'. מה שמבליט את האחרון הם בעיקר השחקנים שנבחרו אחריו – כרמלו אנתוני, כריס בוש ודוויין ווייד. דטרויט, שראתה את ההצלחות של דירק נוביצקי ופאו גאסול, היתה כה נעולה על הפוטנציאל של מיליצ'יץ', עד שאפילו לא באמת התלבטה. אנתוני? יש לנו את טיישון פרינס. ווייד? יש לנו את ריפ המילטון. תירוצים מזן "נזקקנו לסנטר" של פורטלנד, שדילגה בדראפט 84' על אחד, מייקל ג'ורדן.

אי–פי

את מפח הנפש שהיה השידוך בין מיליצ'יץ' לדטרויט ניתן לסכם בכינוי שהודבק לו בשתי עונות וחצי שבילה שם. "סיגר הניצחון האנושי" נהג לדרוך על הפארקט רק כשהמשחק היה גמור. בדטרויט עוד היה לו תירוץ – מחסור בהזדמנויות (מעולם לא הגיע שם ל-7 דקות בממוצע למשחק), קשיי התאקלמות בארץ זרה בגיל צעיר, לארי בראון – אבל בכל שאר המקומות בהם ביקר הוא היטיב לבעוט בעצמו בדלי, בצירוף חוסר מזל מסוים עם פציעות. באורלנדו הוא קיבל דקות, אבל היה בינוני. כך היה גם בממפיס, שנתנה לו את משרת הסנטר הפותח עד שהבינה שמארק גאסול עדיף עליו בהרבה. גם במינסוטה הסיפור חזר על עצמו בעונה שעברה, כשהפעם ניקולה פקוביץ' בתפקיד גאסול.

מה שמדהים באמת בכל הסיפור הזה הוא שהפוטנציאל של מיליצ'יץ', 2.13 מטר של גוף סרבי מסיבי וכנראה סוג של סופרמן באימונים, איפשר לו לשרוד ב-NBA שנים ארוכות בכך שיצר מעגל קסמים שחזר על עצמו כמעט מדי עונה. אלה היו תמיד אותן כתבות ממחנה האימונים שבישרו כי הנה, בקרוב הוא מתפוצץ עם ממוצע עונתי של דאבל-דאבל והופך לשחקן שקיוו שיהיה. איכשהו, תמיד נמצא הפראייר התורן שהחליט שהוא זה שיצליח היכן שכולם נכשלו והעניק חוזה מיליונים בתמורה לאפשרות לממש את הפוטנציאל. כל אוהד ממוצע ראה שמדובר בפיל לבן באזור הצבע, אבל העובדה היא ש-20% מהג'נרל-מנג'רים בליגה האמינו שניתן להפוך אותו לשור מוזהב. 47 מיליון דולר אחר כך, רווחיו של מיליצ'יץ' מחוזים ב-NBA, ברור כי הם טעו.

המקרה העגום של דארקו מיליצ'יץ' לא יגרום לאף אחד להפסיק להאמין בפוטנציאל, אבל אולי יגרום לחשדות מסוימים – בטח אחרי מספר מסוים של כישלונות מצד הטאלנט. מצד שני, אם מיליצ'יץ' שרד עשור ב-NBA, אולי זה אומר שדווקא אין גבולות לניסים שמלת הקסם הזו מסוגלת לחולל בליגה הזו.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#