בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עולה להתקפה

הפריחה המחודשת של הכדורגל הישראלי

מספר הצופים בעלייה, הפלייאוף מבטיח עניין עד הדקה האחרונה והמקומיים מרשימים, אז למה אתם עדיין מתלוננים על ליגת העל?

8תגובות

מציאות ודמיון
משהו טוב עובר על ליגת העל. אמנם לא מדובר עדיין באיכויות הכדורגל האירופי שמבצבצות מערוצי הספורט בממיר, אבל ניכר כי הקהל הישראלי מביע אמון מחודש בליגה המקומית. מספר הצופים, כבר בשלב הזה של העונה, מלמד על עלייה לא מבוטלת, ועד כה לא נמצאה מקבילה למחזות המבישים במושבה ובווינטר בשלהי העונה האחרונה.

נכון, עלי חטיב ירק על עידן ויצמן ופה ושם יש כרטיסים אדומים מיותרים, אבל עושה רושם שהכדורגלן הישראלי הפנים משהו מהביקורת המוצדקת, אם כי מעט חסרת הפרופורציה, שספג רגע לפני קו הסיום. גם להתנהגות הביבים של גיא פניני יש תרומה לא מבוטלת לבחינה המחודשת של הכדורגל. פתאום נזכרו, מי שהיו צריכים, כי קל לרדת על הכדורגל הישראלי והכדורגלן הישראלי, אבל המחלה הזאת אינה בבעלותם הבלעדית.

מבנה הליגה עשוי להבטיח העונה עניין עד לדקה האחרונה. הפלייאוף העליון, שיכלול שש קבוצות, ישוחק בשיטת בית וחוץ. הווה אומר, ליגה כמעט חדשה. אנחנו עדיין לא קרובים לשיטת הקלאסורה והאפרטורה הארגנטינית, אבל אפשר להתחיל לפנטז על הרכב אופטימלי מבחינת איכויות ועניין. שוו בנפשכם סיטואציה שבה הפלייאוף העליון מורכב ממכבי תל אביב, הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים, מכבי חיפה, הפועל באר שבע ואחת נוספת מבין מכבי נתניה ובני יהודה. אין לי דבר וחצי דבר נגד אף קבוצה אחרת, והבחירה בשש/שבע הפוטנציאליות כאן היא על בסיס מחנות אוהדים בלבד.

אם כבר פנטזיה, בואו נמשיך עוד קצת. היכונו לשני משחקי דרבי תל אביבי נוספים, לצמד משחקים בין בית"ר ירושלים למכבי חיפה, ולכל אפשרות אחרת שהרכב חלומי כזה יוליד. אף קבוצה לא תאבד עניין, מענקי המיקום והרייטינג של ההתאחדות יוכלו להעשיר את הקופות של לא מעט נזקקות, והקרבות על הכרטיסים לאירופה ועל האליפות יבטיחו שמחנות האוהדים הגדולים יספקו תפאורה, שספק אם נראתה כמותה בעשור האחרון.

שרון בוקוב

אני יודע, יש אפשרות לא פחות ריאלית שהפלייאוף העליון יכלול את שתי התל אביביות, אשדוד, קרית שמונה, בני יהודה ורמת השרון. על פי הטבלה הנוכחית זאת סבירות גבוהה יותר, אבל הרנסנס שהביא עמו אריק בנאדו והאיכויות של אלישע לוי כמאמן וכאדם, מצמצמות את המרחק בין מה שנראה כרגע דמיוני ובעוד כחודשיים-שלושה עשוי להפוך למציאות.

מבנה הליגה – צמצומה ל-14 קבוצות ושיטת הפלייאוף – הוא גורם מרכזי בפריחה המחודשת של הכדורגל הישראלי. זה, שלמרות פסימיות גדולה, מצליח לשרוד אקסודוס דרמטי של תוצרת מקומית לאירופה. מתברר שיש על המגרש וסביב לו מספיק כוחות שטרם אמרו נואש ומתעקשים להוכיח שאפשר גם אחרת. הפועל ת"א לא התרסקה למרות קיץ מסויט, בית"ר חווה תקומה שרק חוצנים היו יכולים לחזות, מכבי ת"א מוכיחה שסוף סוף הצליחה לבצע בדק בית אמיתי, אשדוד מגדלת את הדור הבא, האלופה שורדת את העונה שאחרי, מכבי חיפה נהנית מרב מחובל שיודע לנווט את הספינה ולתקן טעויות מבלי לאבד עשתונות, ובאר שבע, כמעט קשה להאמין, מצליחה להתאזר בסבלנות.

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

הבאנקרים המקומיים לא מאכזבים. אלירן עטר מפציץ, טוטו תמוז מככב, דוד רביבו עובד כהרגלו וכבר מתחתם מבצבצים הכוכבים הבאים. אבי ריקן בבית"ר, ניר ביטון באשדוד, טל בן חיים ורועי גורדנה בהפועל ת"א ותומר סויסה בבאר שבע. אין ואקום, אין סטגנציה. וגם מי שלא ממש הצליחו מעבר לים, אינם מתביישים עוד לחזור ולהתחיל מחדש. וינסנט אניימה, גילי ורמוט, לירוי צעירי, אבירם ברוכיאן ואחרים מאסו בסיפורים על כמה משביחה הישיבה על הספסל באירופה את איכויות הכדורגל שלהם והבינו שליגת העל היא מקום לא רע להתפרנס ואפילו ליהנות בו. והכל תוך כדי תנועה.

לכל הדברים הללו צריך להוסיף כמובן את האיצטדיונים החדשים. נכון, ההגעה ליהלום החדש בנתניה היא סיוט, אבל כזה שנשכח מרגע ששרדת את הפקק והתיישבת על הכיסאות החדשים. ברוכים הבאים לאירופה, זאת פחות או יותר התחושה המיידית. כך קורה גם בבלומפילד ובטדי, ובעוד לא יותר מדי זמן החוויה הנעימה הזאת תהיה גם נחלתן של חיפה ובאר שבע. האוהד הישראלי, ודאי חלקו הארי, הוכיח שאם יזמינו אותו להיכלים ראויים לבני אנוש, הוא כבר יידע להתנהג בהתאם.

המבחן הזה, חשוב לזכור, הוא יומיומי. מי שמשוכנע כי בני התרבות כבר ניצחו בקרב, ממהר לקפוץ למסקנות. למרות כל מה שנכתב קודם לכן, עדיין הכל תלוי על בלימה. על אוויל אחד שיהרוס הכל בזריקת מצית, על תאב פרסום שיפרוץ למגרש בזמן המשחק או על כדורגלנים מלאי טסטוסטרון שיקבלו החלטה לא נכונה. הסכנה עדיין כאן, אבל עכשיו יש מולה סוף סוף גם תקווה גדולה.

ניר קידר

על תבונה ורגישות
מאמן כדורגל מצליח לעולם לא יהיה רק איש מקצוע טוב. המעולים שבהם, יחידי הסגולה, הם אלו שיודעים לשלב היטב בין מקצוענות לבין אנושיות. הם אולי לא יודו בכך בפה מלא, אבל כל אחד מהם ידע ברגע הנכון לוותר על שיקולים מקצועיים טהורים לטובת מחווה אנושית או חברתית, יעדיף ליטוף על עוד הוראה טקטית, לתמוך במקום לבקר, להשאיר על המגרש למרות שכל היגיון מקצועי מחייב הוצאה.

לראובן עטר היו לא מעט טעויות מקצועיות בבניית הסגל של מכבי חיפה, ובבחירת מערכי הקבוצה ושחקני ההרכב. ועדיין, זה לא מה שחיסל את הקאמבק המיוחל שלו לחיפה בפרק זמן כל כך קצר. כאשר נכתב שעטר איבד את חדר ההלבשה, זה לא בגלל מה שהופיע על לוח התדריכים. כאשר ניסה כבר לשנות גישה, התרכך וביקש לפייס, הקרב כבר הוכרע.

יורשו, אריק בנאדו, השקיע את עיקר מרצו עם כניסתו לתפקיד בדיוק בהיבט הזה. הוא לא הקפיד להיות המאמן של שחקני חיפה, אלא יותר אחד משלהם. אותו אריק שעד לא מזמן ישב איתם בחדר ההלבשה והיה במתח לקראת הקראת ההרכב. שחקני חיפה גמלו מיד בדברים שהם בין אדם לחברו ופחות בין אדם למאמנו. הם רצו יותר, תיקלו יותר, השתדלו יותר וחייכו יותר. זהו כמעט כל ההסבר לשני הניצחונות שחיברה חיפה. אני מקווה ומאמין שבנאדו ועוזרו אורי אוזן (חברי לכתיבה ב"הארץ" עד למינויו) יידעו למצוא את התזמון הנכון לשינוי המינון. חבר לעת צרה זה דבר טוב, אבל במצבה המקצועי של חיפה, הצרה גדולה וכדאי מאוד שהחבר יהיה גם מאמן עם דגשים ורעיונות טקטיים נכונים.

ייתכן שזה גם הסיפור של טל בנין בנתניה. מספר הנקודות של הקבוצה רחוק מלשקף את האיכויות שיש בה. הרעשים שבוקעים מנתניה, בעיקר בהקשר לאחמד סבע וקובי דג'אני, לא מאפשרים להגיע למסקנה שהכל מקצועי נטו. כמי שעומד בראש הפירמידה, מוטלת על בנין החובה לשאול את עצמו אם עשה הכל למען הצלחת הקבוצה והצלחתו האישית. לא רק אם בחר את ה-11 הנכונים, לא רק אם ביצע חילופים נכונים ובזמן הנכון, לא רק אם הציב מערך מתאים - אלא גם אם איפשר לשחקניו ולמערכת החברתית שנקראת מכבי נתניה לתת הכל למען הקבוצה, למענם ולמען מאמנם.

אם עטר ובנין יביטו על מה שקורה בבית"ר ירושלים, הם יוכלו ללמוד מבעל ניסיון כאלי כהן איך ניתן להתגבר על מצוקה מקצועית אובייקטיבית בעזרת רגישות ותבונה. זה בפירוש לא חייב להוביל למצב שבו האחד בא על חשבון האחר.

ניר קידר


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#