בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סוגר בחמישייה

יש ישראלים זיגזג

כמה טוב שגל מקל בא הביתה, רק חבל שאין לנו עוד כמה מקצוענים כמותו. והבעת חרטה כנה על ההתלהמות בפרשת פניני

5תגובות

1. קשה שלא לפרגן למכבי חיפה, גם אחרי שהפסידה במלחה. היא אמנם ירדה מנוצחת, אבל עשתה זאת בצורה מעוררת גאווה עבור סגל כל כך חסר (שני זרים, דונטה סמית' וג'יימס תומאס, נעדרו). השחקנים אולי נפלו מהרגליים, אבל הראו שהם מתואמים, יודעים מה הם עושים ויש מחשבה ומאמן מאחוריהם. וגם היה להם את גל מקל.

אני מחבב מאוד את מקל וחסרונו בשנה וחצי האחרונות מורגש. מקל לא שחקן גדול ואין לו תכונה בולטת – הוא לא רכז מושלם, הקליעה שלו לוקה בחסר, הגובה שלו מגביל אותו בחדירות וכו' - אבל הוא פייטר שעובד קשה וחושב ומתנהג כמו ספורטאי למופת. בעיקר זכור לי משפט שאמר לאורי טלשיר, שהתלווה אליו ולגלבוע/גליל למוקדמות היורוליג אחרי האליפות המפתיעה. "קינוח? ביום לפני משחק? השתגעת?!", אמר לו בעודו מתענג על סלט ירוק כשכולם אוכלים מוס שוקולד. מקצוען.

לכן מקל החליט לקחת את הרגליים ולהסתלק מהשכונה. אחרי שלא הצליח להיקלט באי הבודד של המקצוענות באזורנו - כלומר, מכבי תל אביב – לקח את הדברים והלך. ועדיין, אני שמח שהוא חזר, כי הוא מראה ששחקן ישראלי בליגה הזאת עדיין יכול לקחת על עצמו אחריות, להנהיג ולהוביל בלי בושה בלי להתבטל מול הזרים. ביום ראשון במלחה הוא כמעט לא ירד מהמגרש (37 דקות) וסיים עם נתונים מדהימים לשחקן ישראלי: 24 נקודות, 12 אסיסטים ו-40 נקודות מדד. אתו, פול סטול מפנה את בלטת הרכז וזז לעמדה המתאימה לו יותר - הקלעי חסר הרחמים. אתו, מכבי חיפה היא פוטנציאל אדיר לגמר. אתו, במשחק אחד מול מכבי ת"א בגמר, מי יודע. פעם אחת הוא כבר עשה את זה.

ניר קידר

2. הדרישה החוזרת ונשנית של המדור לתת צ'אנס לישראלים לפעמים מתרסקת אל מול חומות המציאות. זה נכון, לא כל הישראלים מוצלחים וטובים. לעזאזל, יש ביניהם כאלה שממש מחרבים משחקים. והמקרה הנדון הוא בדיוק אותה מכבי חיפה של גל מקל הנהדר ושל עידו קוז'יקרו, שהגיר כל טיפת זיעה שהיתה בגופו על הפארקט במלחה.

במשחקים אחרים אפשר להעיר למאמן בראד גרינברג ולהשתומם מדוע לא נותן צ'אנס גם לישראלים הנוספים בסגל שלו. אבל אנחנו לא נמצאים באימוני חיפה ולא רואים מה הם שווים באמת. כשהם נשארים מיובשים על הספסל, אפשר רק לתהות מה היה קורה אילו. בראשון קיבלנו את התשובה.

בשל חיסורי הזרים נאלץ גרינברג לזרוק את כל מה שהיה לו. בחמישייה הוא פתח עם אנטון שוטבין, סוג של פרוספקט, שהיה לא רע אבל עשה הרבה שטויות בהגנה. אחרי שקוז'יקרו נפל מהרגליים, נאלץ גרינברג להשתמש באלכס צ'וברביץ' – עוג בגובה 2.12 מטר שלא רואים במחוזותינו. ומה הוא עשה? בשמונה דקות על הפארקט הצליח לקחת ריבאונד אחד, לאבד שני כדורים וירושלים רצה בדקות האלה ליתרון של 13 נקודות.

הדרישה לתת צ'אנס לישראלים נופלת גם על השחקנים עצמם, ולא רק על המאמנים שלהם. לא תקבלו מאתנו גב ואת הדחיפה הדרושה אם לא תראו שאתם באמת מנסים. לפעמים עצוב לגלות, שבעצם זה כל מה שיש להם להציע.

ניר קידר

3. בליגה שלנו קשה מאוד לחזות מי מועמדת לירידה. למה? כי אפשר להחליף זרים עמוק לתוך העונה, ולפעמים החלפת שחקן אחד עושה את כל ההבדל. מי שבמשך שנים היתה מומחית בזה היא עירוני רמת גן. היא פתחה את העונה על הפנים, חיכתה לראות איזה שחקן ייפלט מקבוצות באירופה, החתימה אותו בינואר, נשארה בזכותו בליגה וגם חסכה משכורת של חצי עונה. מגעיל, אבל אפקטיבי.

בתור ענף הכדור בו נמצאים הכי מעט שחקנים על המגרש בזמן נתון, לשחקן אחד - ודאי זר - יש השפעה מכריעה. ככה אליצור אשקלון הביאה את מרקי פרי ומרכוס דאב ומאז רושמת שלושה ניצחונות רצופים. ככה הרצליה הנחיתה בשבוע שעבר שני זרים חדשים ובעזרתם השיגה ניצחון ביתי ראשון העונה. אז זה אולי זה מלמד עוד קצת על איכות הכדורסל הלא מדהימה שלנו, אבל זה עובד.

4. הבאות בתור להחלפת זרים הן ככל הנראה שתיים מהקבוצות המצליחות של העונה שעברה. כרגע נדמה שמכבי ראשל"צ לא מצליחה ליצור את הקסם מאשתקד, וזה בעיקר בגלל הזרים. הבינגואים בקו הקדמי, אדריאן יוטר וג'וליאן רייט, לא מכסים על חולשתם של הגארדים ווילי וורן ולזאריק ג'ונס, שלא עומדים בציפיות להפוך לדרווין קיצ'ן ולג'ו קרופורד החדשים. תוסיפו לכך האנגאובר מורחב מהניצחון על מכבי ת"א – מאז, ראשון עומדת על מאזן 4-1 – וקבלו קבוצה שתזדקק בקרוב לרמונט.

אותם הדברים בדיוק תופסים גם לגבי הפועל חולון. ג'רום דייסון ופרנק האסל לא רעים, אבל טיילר סמית' (על אף הדמיון המופלג לג'יימס הארדן) ולורנס היל פשוט לא טובים מספיק. תוסיפו לזה סגל ישראלי לא משמעותי ועומס ושמו גביע אירופי, וקבלו מתכון לצרות.

לירון מולדובן / מינהלת הליגה

5. דווקא שמחתי על ראיון האכלו-לי-שתו-לי של גיא פניני למוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" ושמחתי על גילוי הלב של שחקני מכבי תל אביב, שהקדישו את הניצחון על פרוקום לקפטן המודח. אחרי שבוע של עליהום החליטו במועדון שלא אכפת להם יותר. אפשר להאשים את הפועל בפרובוקציות, אפשר להאשים את השופט ואפשר גם לתת גב לפניני. עכשיו מה תעשו לנו?

אני דווקא מחבב את מכבי נטולת הפילטרים הזאת שעושה דווקא, כי יש בזה משהו מרענן, לא ממלכתי ומשחרר. לא עוד גינויים פומפוזיים ורק לצאת בסדר עם כולם, אלא חזרה למכביזם הטהור והמחשבה רק על התחת של עצמה.

ולסיום, הכאה על חטא. קראתי בעניין את מדורו של בני ציפר ביום שישי, שטוען שהעליהום על דבריו של פניני נובע מכך שאנחנו נטולי חוש הומור. ישבתי, חשבתי ואולי יש צדק בדבריו. קצת הגזמנו (ושאני אומר הגזמנו, אני בהחלט אומר שגם אני הגזמתי) בהסתערות חסרת הפרופורציות על שחקן טיפש שסינן "נאצי" בלי יותר מדי מחשבה. היו שתי סיבות לניפוח הפרשה: א. בגלל העלאת עניין זכר השואה ע"י מכבי תל אביב לפני הדרבי; ב. בגלל שפניני הוא פרובוקטור מועד והיתה שמחה לאדו על שנתפס סוף סוף.

מעבר לזה, הגזמנו. הוא לא רצח, לא פשע, לא הרביץ. סתם זרק טינופים – שבינם לבין טראש-טוק הגון אין כמעט כלום, כפי שלמדנו מהכתבה הנהדרת של אלעד זאבי – באוזן של היריב (ושכח לרגע שהוא הקפטן של המדינה) ואחר כך הלך להתבכיין לעיתון הבית של המועדון. אם כך, עונשו יהיה לשחק בדרבי הבא, שייערך בבית מכבי. אוהדי הפועל בוודאי יפעילו נגדו כמויות מסחריות של חוש הומור בריא.

עודד קרני / מינהלת הליגה


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#