בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עולה להתקפה

סיכום סיבוב נטול חיזוק

למרות ההצגות של אלירן עטר, הפריצה של חנן ממן, תחייתה של בית"ר ירושלים והעלייה בכמות הצופים, משהו כאן חסר. לאן נעלמו הזרים?

3תגובות

ליגת העל סיימה סיבוב ראשון מפתיע מבחינת העניין שגילו האוהדים בכדורגל הישראלי – עלייה של 27% בהגעה למגרשים. אפשר לומר בזהירות כי גם האיכות היתה טובה בהרבה ביחס לנבואות האפוקליפטיות שליוו את סיום העונה האחרונה ונדידת התוצרת המקומית לספסלים אירופיים. כל זה, חשוב לציין, מתרחש דווקא בעונה בה איכות הזרים שנחתו כאן היא מהירודות שידענו בעשור האחרון.

על וינסנט אניימה גם אמא שלי שמעה, כך שקשה לציין את מכבי תל אביב כחריגה. וגם אניימה, בואו נודה באמת, אינו אותו שוער בלתי עביר שהיה בהפועל תל אביב. ההסבר לחולשת הזרים אינו בהכרח קיצוץ התקציבים, אלא יותר אוזלת הסקאוטינג האיכותי בקבוצות ליגת העל. מכבי תל אביב, שנהנית מתקציב מרשים במיוחד ומצוות אימון זר, שלכאורה אמור להגביר את סיכויי ההצלחה להנחית כאן משהו טוב, איכזבה.

החמיצות אינה בהכרח מכך שלא הצליחה להנחית שמות מפוצצים, וכדאי להודות כי בעבר כבר הגיעו לכאן כמה שמות מוכרים שהיו אכזבה אדירה. העובדה המצערת ביותר היא שקרויף ואוסקר הסתפקו בסטיב גורי וברוברט ארנשאו, שניים שקשה למצוא תרומה משמעותית שלהם למכבי, ובעיקר שניים שמשחקים בעמדות בהן לקבוצה יש פתרונות מקומיים ראויים.

שרון בוקוב

הפועל תל אביב זוכה להנחה רק מעצם העובדה שנבנתה בחיפזון ומתוך חוסר ודאות כלכלי. לזכותה ייאמר כי כבר בשלב מוקדם הודתה כי כשלה באספקט הזה. פנטסיל, קוטיניו ופטקוביץ' הם במקרה הטוב שחקני סגל לגיטימיים, לבטח לא זרים מובילים. הדבר בולט שבעתיים במכבי חיפה, שכבר יותר מדי שנים נוחלת כישלון חרוץ בגזרת הזרים. בית"ר ירושלים חיה מהיד לפה, והכישורים המוכחים של אלי כהן בתחום סידרו לה חיזוק לגיטימי, לא יותר.

למעט הפועל ר"ג (דויד מנגה) ואשדוד (אושינאווה) קשה למצוא גם בין הקבוצות הקטנות מאמן שיכול להתהדר ב"גניבה" משמעותית. גם ההיבט הזה עוזר להבין את המצב הלא פשוט של הפועל חיפה, מכבי נתניה וסכנין, למשל. שלושה מועדונים שהימים היותר יפים ומוצלחים שלהם קשורים בעבותות להצלחה בבחירת שחקני חיזוק.

מהו סיכום הסיבוב שלכם? ספרו לנו בפייסבוק של "ספורט הארץ"

חלון ההעברות בינואר יהיה הזדמנות מצוינת עבור כל קבוצה בליגת העל לבצע חשיבה מחודשת, ולאתר לעצמה מעבר לים את מי שעשוי לשנות מבחינתה את התמונה. אליפות או הישרדות. אלה עשויים להיות ישראלים שמיצו את הישיבה על הספסל באירופה או זרים איכותיים מספיק עבור ליגת העל. מאמני הליגה והבעלים חייבים להיזהר שבעתיים; אסור שיפעלו רק כדי לסמן וי על הרובריקה של הבאת זר חדש בחלון ההעברות, וכדאי מאוד שיבחנו היטב את העמדה בה נחוץ להם אותו שחקן. הקרב בין מכבי להפועל תל אביב על כתר האליפות נראה כרגע כדוגמה הטובה ביותר: לכל אחת מהן יש לפחות שני זרים שמומלץ להיפרד מהם, והשאלה היא אם אוסקר ואבוקסיס יצליחו לאתר את מה שהם צריכים.

שחקן הסיבוב: אלירן עטר, בהליכה
זה לא רק מספר השערים המרשים (13) והתלות שמכבי פיתחה בו, אלא בעיקר הגישה. עטר הפנים בצורה האופטימלית את המסר ששלח לו המועדון עם הפרידה מברק יצחקי. הוא מחויב, רגוע, משתף ובעיקר ממוקד. בין אם לצדו ניצבים קולאוטי או גארסיה, עטר הוא אותו שחקן. יצירתי, חד, קטלני. יתרה מכך, קשה לזהות סיבה לנפילה שלו בהמשך הדרך. לא מדובר בהתעלות מקרית או קצרת טווח, אלא בשחקן שסוף סוף ממצה משהו מהפוטנציאל הטמון בו. והכל בזכות שינוי מנטלי.

קצת אחרי עטר נמצא תומר סויסה - להלן, התקפת הפועל באר שבע; להלן, המבקיע הכמעט יחיד של אלישע לוי. סויסה ממשיך להתקדם באופן מבטיח לא רק בקצב ההבקעה שלו, אלא בעיקר בצורות ההבקעה. בשלוש העונות האחרונות הוא נעשה חלוץ מגוון יותר, וכדורגלן שמצליח להוסיף בכל פעם ממד חדש למשחק שלו.

נמרוד גליקמן

מאמן הסיבוב: אלי כהן, אלא מה
כהן הצליח לקחת מועדון שבור, מרוסק מבחינה מנטלית ומקצועית, והחייה אותו. מאמן כדורגל שמצליח להוציא משחקניו הרבה יותר ממה שיש בהם באמת, הוא אמן. כהן מזהה תמיד מי בכושר הטוב ביותר, מבצע חילופים מדויקים, מעמיד מערכים טקטיים חכמים וסתגלניים והמיקום של בית"ר בחלק העליון הוא גמול ראוי. החיבור שלו עם הקהל והדרך בה החזיר את הקהל להיות חלק משמעותי וחיובי במועדון, קשור ליכולות האנושיות שלו ופחות למקצועיות, וגם זה ייאמר לזכותו.

קצת אחריו נמצא אלישע לוי, שהסתכן בהליכה לבאר שבע התובענית. הרוגע של לוי כבש את המועדון ולמרות פתיחה לא משכנעת, באר שבע מתחילה לעשות קולות של קבוצה שיודעת מה היא רוצה מעצמה ולמה היא מסוגלת. לוי אינו רק אדם נחמד, אלא גם מאמן כדורגל מצוין. הנחמדות הזאת והיכולת להתחבב על כולם (ולא דרך חנפנות מביכה) סייעו לאלישע לצלוח את התקופה הקשה, ויאפשרו למאמן שבו להוביל את הקבוצה קדימה.

פריצת הסיבוב: חנן ממן. או אולי אבי ריקן?
חנן ממן נראה מועמד ודאי עד לפני ארבעה מחזורים לערך. הוא צלח את המעבר מהפועל חיפה האנמית להפועל תל אביב היומרנית, שיכלל את יכולותיו כשחקן והוכיח יכולות מסירה והבקעה מרשימות. ואז הגיע אבי ריקן מבית"ר, שהתחיל להפציץ, לכדרר, לרוץ ולהפוך לשם החם ביותר. אלא שזאת הצרה הקטנה של ממן.

לבעיה הגדולה יותר שלו קוראים גילי ורמוט. מרגע שוורמוט חזר להציג משהו מהיכולת המופלאה שטמונה בו, ממן הלך ודעך. אם לוקחים בחשבון שגם שי אבוטבול יחזור בקרוב, והפועל אף עשויה להתחזק בקשר נוסף, האתגר שניצב בפני יוסי אבוקסיס הוא להמשיך את ההתקדמות של הקשר המחונן הזה. לממן יהיו פחות נגיעות בכדור, הוא גם יידרש לחזור לעמדה אחורית יותר. משם, יצטרך להמציא את עצמו מחדש, שוב. אם יצליח בכך, זה יהיה הישג מרשים בהרבה מעשרת המחזורים הראשונים שלו בהפועל תל אביב.

שרון בוקוב

הקהל: אוהדי בית"ר ירושלים
עלייה של 27% בכמות הצופים במגרשים, עוד לפני שלבי ההכרעה בליגה, היא מחמאה לכל אחת מהקבוצות ולכל אחד מאלה שהגיעו ליציעים. הכדורגל הישראלי חייב להחזיר טובה למי שהביעו בו אמון מחודש.

מעל לכולם הרשימו אוהדי בית"ר ירושלים. נכון, עדיין יש קלקולים לא פשוטים – גזענות, אלימות – אבל הם חזרו בהמוניהם, ובעיקר עם אהבה גדולה לקבוצתם. אין כאן אמונה עיוורת כפי שקיימת בקרב אוהדי הפועל תל אביב, זאת גם לא חתונה קתולית. אוהדי בית"ר ידעו להאכיל את קבוצתם מרורים כאשר איכזבה אותם ואף שמרו ממנה מרחק. אבל הם גם ידעו להציל אותה בקיץ, לדחוף אותה בסיבוב הראשון ולחדש את הקשר. הערבות ההדדית הזאת אינה מובנת מאליה, ולכן היא כל כך מרגשת.

במקום השני נמצאים אוהדי מכבי חיפה. בעיקר בזכות העובדה שידעו לאפשר את סיום דרכו של ראובן עטר אהובם מבלי שתהיה בתהליך הזה כל השפלה ומבלי שייווצרו משקעים בינם לבינו. עטר, שהוביל את חיפה לפתיחה הגרועה בתולדותיה והשאיר אותה עם סגל בעייתי להמשך הדרך, זכה לכבוד המגיע למי שעשה כל כך הרבה טוב לאוהדים בימיו כשחקן. הוא לא גורש מחיפה, הוא לא בוזה ביציעים. כאשר הבינו אוהדי חיפה כי התמיכה הגורפת שלהם בהחזרת עטר לא הולידה את התוצאות המיוחלות, הם הקפידו להמתין לפיתרון מכובד שיגיע מצד הבעלים יעקב שחר או מהמאמן. ראוי שבעתיד יהיה מי שיידע לחקות דווקא את הקופים הירוקים בהיבט הזה.

האכזבה: קלינגר ובנין
ניר קלינגר וטל בנין נוהגים להציג את עצמם כאנשים אותנטיים וכבעלי מקצוע עם מוסר גבוה. אין לי כוונה לחלוק על כך, אבל אשמח אם יקפידו למשל לספר לנו מה מבחינתם מוגדר ככישלון, ומתי הם חושבים שמאמן צריך להניח את המפתחות על השולחן ולומר די. עד עכשיו קיבלנו מהשניים הללו הסברים מפותלים והתחכמויות לא ראויות. אם הם אינם רוצים שעבודתם תישפט רק לפי המיקום בו נמצאת קבוצתם, יואילו לפרסם את האני מאמין שלהם ולקבוע פרמטרים ברורים. בעיקר כדי שהם יידעו מתי לא עמדו ביעדים והגיע הזמן לומר שלום.

שרון בוקוב


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#