בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עולה להתקפה

עדיין מאמן נוער. גם אם הוא מברצלונה

חוסר הניסיון בולט, הסגל לא מאוזן והפחד שולט. קרויף וגארסיה לא הצליחו להביא למכבי תל אביב שום דבר חדש, פרט אולי לשקט תעשייתי

23תגובות

שורה אחת ברזומה של אוסקר גארסיה הרשימה את כל מי שהיללו אותו עוד בטרם עבד כאן דקה: מאמן הנוער של ברצלונה. וזה, חייבים להודות, אפילו קצת יותר ממה שהקסים את כל מי שהתרשם עמוקות מהג'נרל-מנג'ר החדש של מכבי תל אביב. כאן כבר הספיקה מלה אחת, שם המשפחה המחייב כל כך - קרויף.

אחרי שעברנו שליש מעונת 2012/13, אחרי שראינו מספיק משחקים של מכבי ת"א ואחרי שהכרנו היטב את הסגל שבנו גארסיה וקרויף, אפשר לפקפק בהחלטה להפקיד בידיהם את הקבוצה ועדיין להישמע הגונים, ביקורתיים ורחוקים מלהיחשד בקסנופוביה. עם כל הכבוד לשורה ההיא, בסופו של דבר מכבי ת"א הבוגרת העמידה על הקווים שלה מאמן נוער. ומה לעשות, לא כל מה שקשור לגילאים הצעירים יותר של ברצלונה מבטיח עתיד ורוד. עובדה, גם גיא אסולין שיחק בנוער של ברצלונה.

הוותק של קרויף וגארסיה באימון אינו גדול בהרבה מזה של אריק בנאדו, למשל. גארסיה החל לאמן ב-2009 (עוזר מאמן נבחרת קטאלוניה) וב-2010 מונה למאמן הנוער של ברסה. קרויף ידע עונה אחת טובה עם א.א.ק לרנקה הקפריסאית, וייתכן שתהיה אפילו טובה יותר בסופו של דבר מזו של רן בן שמעון. ייתכן. אני מזכיר את בן שמעון, כי ברגע שחיפה ומכבי ת"א היו צריכות לקבל בקיץ החלטה על המאמן הבא, הן העדיפו לוותר על שירותיו של מאמן מקומי, ותיק למרות גילו הצעיר, מוערך, אחד שמכיר היטב את מה שקורה כאן, מי שכבר חווה נפילה וידע לאחריה תקומה יוצאת דופן, אלוף טרי. חיפה ריצתה את הקהל, בחרה בראובן עטר והתרסקה, מכבי ת"א ביקשה להיפרע מכל מה שקשור לניחוח ישראלי בצוות האימון שלה.

ספי מגריזו

ההצלחה הגדולה והיחידה כרגע של גארסיה וקרויף היא השקט במכבי ת"א. את זה, אגב, היה משיג גם מוטי איוניר במידה שהבעלים מיטש גולדהאר היה נותן לו גב ומבהיר זאת לשחקנים. גארסיה וקרויף נפרדו מברק יצחקי ומזרים כושלים ובעייתיים (מדוניאנין, למשל), אבל ייתכן שעשו זאת מהר מדי. לפחות במקרה של יצחקי. אין ספק שהתנהלותו של החלוץ חייבה טיפול, אבל בימים אלה כאשר גארסיה מאמין (בטעות לדעתי) כי נחוץ לו אנושות חלוץ, ייתכן שהיה נכון לטפל בסוגיית יצחקי בדרך אחרת. יצחקי אינו מבקיע בחסד או חלוץ רחבה קלאסי, אלא בעיקר מוסר מחונן, משהו שכל כך חסר למכבי העונה.

אליפות אינה המדד היחיד לבחינת ההצלחה/כישלון של גארסיה וקרויף. מי שמציב זכייה בתואר הזה כמדד היחיד מבקש את רעתם (במידה שלא יזכו) ומחפש דרכים לטייח כישלון (במידה שיזכו). אני יודע, השורה האחרונה מחייבת הסבר. במידה שמכבי ממשיכה להציג את האיכויות הנוכחיות שלה וזוכה באליפות, האם יש סיבה טובה באמת להלל ולשבח את הצמד המקצועי הבכיר? האם הדרך אינה חשובה, האם איכויות הכדורגל אינן משמעותיות, האם הליקויים המקצועיים בבניית הסגל ובבחירת המערכים הטקטיים אמורים להישכח? ממש לא.

האם לדעתכם קרויף וגארסיה מספקים את הסחורה? ספרו לנו בפייסבוק

מכבי של גארסיה וקרויף היא עדיין מועמדת בכירה לסיים עם תואר האליפות, אבל זה יהיה למרות הטעויות הרבות שלה, ובזכות החולשה של היריבות. קיץ שלם וארנק עתיר מזומנים עמדו לרשות הצוות המקצועי של מכבי כדי לבנות סגל אידיאלי. מה שנבנה שם, למרות תנאי פתיחה חלומיים (ודאי ביחס לשאר הליגה, למעט מכבי חיפה), מטריד מאוד. עמדות המגנים הבעייתיות לא חוזקו, וסטיב גורי הוא אפילו לא איום על עומר ורד בריא.

המחדל הגדול מכולם זועק במרכז המגרש. למכבי ת"א יש כרגע לפחות שישה קשרים אחוריים ואף קשר קדמי לרפואה. יתרה מכך, גם אלה שבמכבי חושבים כי הם יכולים לגלם את תפקיד הקשר 50/50 אינם כאלה. לא אלברמן, לא ראדי, לא אבו זייד, לא דהן. אין בחוליה הכל כך חשובה הזאת אפילו מפצח הגנות אחד לרפואה. פה ושם עוד יעוף כדור למרחק 30 מטר וינחת ברגל של אלירן עטר, אבל עם כל הכבוד לעוצמה ולדיוק, זאת אינה שיטת משחק שמטרידה יתר על המידה הגנות סבירות. קבוצות ליגת העל למדו אחרי שליש לערך שכדי לעצור את מכבי צריך לעצור את עטר. חיפה הציבה עליו אתמול שמירה כפולה, למדה היטב את תנועותיו, ביצעה סגירות מתבקשות וביטלה אותו כאילו כלל לא הגיע לקרית אליעזר. ובאותה נשימה ביטלה את מכבי ת"א.

שרון בוקוב

לזה צריך להוסיף את ממד הפחדנות של קרויף וגרסיה. אני לא מדבר חלילה על תחושותיהם המובנות לגמרי במהלך מבצע "עמוד ענן", אלא על בניית קווי הגנה מעובים מדי ולא הגיוניים ביחס ליריבות. מכבי משדרת כבר עם קבלת דף ההרכבים תחושה אחת בלבד - נשתדל לא להפסיד. לפעמים זה מצליח לה, אם אתם ממש רוצים להחמיא לקרויף וגארסיה. נגד בית"ר ירושלים, למשל, נותר המגן הימני שרן ייני עמוק בחלק המגרש שלו והקישור נמלא שחקנים בעלי אופי ויכולות הגנתיות בעיקר. מכבי היתה יכולה לפרק את בית"ר, אבל גם כשהובילה 0-1 עם פתיחת המחצית השנייה לא חיפשה לרגע את השער השני שיסגור עניין. העונש הגיע.

חלון ההעברות יספק לקרויף וגארסיה הזדמנות לבנות סגל אחר, אבל כדי שזה יקרה הם חייבים לשנות את דפוס החשיבה שלהם. מכבי לא צריכה עוד חלוץ, ויש לה אפילו שוער לא רע. לא יותר מזה, בואו נודה. ערן זהבי הוא נקמה יפה ביריבה השנואה, אבל ספק אם מדובר בפיתרון מתאים. זהבי חוזר מפציעה לא פשוטה, הוא כמעט אינו משותף במשחקי פאלרמו וייתכן שמדובר בשחקן שמיצה את חצי השנה הקסומה בקריירה שיש לכל כדורגלן. אם מכבי מעוניינת בחיזוק שיתאים יותר לצרכיה, ואם לא תמשיך לפחד מהצל של עצמה, מומלץ לצוות האימון לבדוק את האפשרות להחזיר ארצה מפולין את מאור מליקסון. קשר עם יכולות וירטואוזיות, שמשגע הגנות בסלאלומים נדירים ויודע היטב להעמיד חלוצים מול שוער. אם מעדיפים שם זר בעל תכונות דומות, בבקשה.

אני חושש ממי שמבטלים מאמנים זרים רק משום היותם זרים, ומוטרד באותה מידה ממי שמעריצים באופן עיוור מאמנים זרים רק משום היותם זרים. הביקורת שלי על קרויף וגארסיה אינה קשורה לדרכון בו הם מחזיקים. עבורי הם רק אנשי מקצוע שהיו צריכים לעשות הרבה יותר למען הקבוצה שמעסיקה אותם.

הקרב על הפיוז הקצר
אלי כהן לא היה צריך להחליף את ערן לוי בדקה ה-39. הייתי במושבה, וערן לוי היה הבעיה האחרונה של בית"ר ירושלים עד לאותה דקה. אם כבר, הוא היה האופציה ההתקפית הכמעט יחידה שלה, למעט אבי ריקן. כשהונף השלט ועליו המספר של לוי, חשבתי שהנימוק של כהן לחילוף אחר מזה שסיפק בסופו של דבר. הנחתי שחוסר האמונה של כהן בפיקחות של לוי וביכולתו לשלוט בעצמו גרמו למאמן לוותר עליו הכי מהר שאפשר, כדי לא להמשיך את המשחק עם עשרה שחקנים.

לוי ספג צהוב מטופש בדקה ה-25 ומאותו רגע לא הפסיק להתווכח עם השופט לירן ליאני. לאחר אחת משריקותיו של ליאני נגד לוי, תפס הקשר את הכדור בידיו ועמד להטיחו בדשא. אם זה היה קורה, לוי היה סופג מיד צהוב שני ומורחק. היה נדמה לי שכהן לא מתכוון להמר, ולכן העריך כי כל שנייה של לוי על הדשא היא התגרות בגורל.

נמרוד גליקמן

בדיעבד, מתברר כי לכהן היה הסבר אחר: "זה שיקול מקצועי. אם משהו לא דופק במשחק, צריך לשנות. הוא איבד יותר מדי כדורים והייתי חייב לשנות. הדקה לא משנה. מה זה משנה אם הדקה היא 39 או 69. שחקן צריך לבצע הוראות". אין לי מושג מה היו ההוראות המדויקות שנתן כהן ללוי בתדריך, וברור כי למאמן שמורה הזכות להחליף כל שחקן בכל דקה, והמוחלף חייב לקבל זאת. הבעיה היא כאשר הפיוז של המאמן יותר קצר מהפיוז הכל כך מפוקפק של לוי. כהן היה צריך להתאפק ולבצע את החילוף בהפסקה אם היה מוטרד מקצועית מלוי ולא חשש שיורחק. ההשפלה היתה מיותרת, המשקעים היו מיותרים ושריקות הבוז של האוהדים היו נחסכות מכולם. לוי, ולא משנה כמה פעמים יאמר זאת כהן, לא היה בשום שלב בעיה מקצועית עבור בית"ר, ודאי לא כזאת שחייבה את סילוקו המיידי.

כהן עושה לא מעט עבור לוי. הוא מאפשר לו להיות חלק מקבוצה גדולה, מעניק לו מקום בהרכב על פי רוב ומשקיע לא מעט מזמנו בשיחות אישיות עמו ובהדרכה פרטנית. לוי, מצדו, נותן לבית"ר יותר ממה שנתן לכל קבוצה אחרת בה שיחק. החיבור שלו עם השחקנים ובעיקר עם האוהדים ממחיש שוב כמה פוטנציאל יש בו ומוליד בכפיפה אחת תסכול ואושר. תסכול מכך שעדיין אפשר היה לתת הרבה יותר ולאורך זמן ולא לבזבז כל כך הרבה שנים, אושר על כך שבסופו של דבר ניצל משהו מהכישרון הגדול הזה. לוי חייב לזכור שזאת עלולה להיות ההזדמנות האחרונה שלו, לכהן אסור לנצל זאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#