בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תקשורת הספורט בשליחות העיר תל אביב

נדמה כי תקשורת הספורט הארצית היא למעשה תל אביבית, כזו שמבקשת להפוך את ליגת העל לנחלתן הבלעדי של קבוצות העיר

9תגובות

תקשורת הספורט התל אביבית, המכונה משום מה “ארצית”, מבקשת להפוך את ליגת העל שלנו למסלול מרוצים שבו מככבות, באורח פחות או יותר בלעדי, הקבוצות התל אביביות הגדולות. הלקח מהעונה שעברה (האליפות של קרית שמונה) טרם הופנם על ידי הכתבים, שלא ניסו אפילו להבין אותו עד תום. הפועל רמת גן, למשל, היא אגודה עם מסורת של זכייה בתארים ושל סגנון משחק יפה, אבל העיתונאים מהעיר הגדולה סירבו לפרגן לה על התיקו נגד הפועל תל אביב בבלומפילד, אף שהיתה בעצם ראויה לניצחון.

התיקו הוצג כ”מביך”. כך מפרשים אצלנו גם את הנקודות שמכבי תל אביב מפסידה פה ושם לקבוצות לא אופנתיות. היו שנים שגם אנחנו, בירושלים, זכינו ליחס כזה. בשנת 1972 ניצחה הפועל ירושלים את מכבי תל אביב בחוץ 0-2 במשחק נפלא, עלתה על מכבי בכמה דרגות והמשולשים של אלי בן־רימוז’, ציון תורג’מן ושלמה מהטבי הוציאו את שחקני מכבי הגאים מגדרם.

אבל במדורי הספורט הפופולריים קראנו רק קינות על מכבי תל אביב ובקושי רבע הברה של פרגון לאורחת החצופה מירושלים. מי שחשב שנגמלנו מההתייחסות הזאת נאלץ לבלוע את הדמעות של כתבי הספורט אחרי שהפועל תל אביב הצילה בנס נקודה מהמשחק נגד רמת גן האמיצה.

שרון בוקוב

בית”ר ירושלים זכתה בהדרגה ליחס שונה, גם משום שלדגלה התלקטו אוהדים מכל רחבי הארץ. היא לא נתפשת כקבוצה ירושלמית קרתנית, אלא כסמל לתופעה חברתית ופוליטית שחייבים להתייחס אליה, לטוב או לרע. אבל רמת גן היא כביכול רק קוריוז. כאשר זכתה בגביע המדינה לפני תשע שנים, התמקדה התקשורת בכתבות נוסטלגיה מתקתקות, שהיה בהן יותר משמץ של התנשאות. מאמן הפועל, יוסי אבוקסיס, הבין זאת וצדק בטענתו, שהדרישות מקבוצתו הן מוגזמות.

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

הצטמצמות הפערים נובעת מהנהירה של חלק משחקני הקבוצות הגדולות לאירופה. זוהי תופעה מרתקת מבחינה סוציולוגית, פוליטית ותרבותית והיא חלק מתסמונת פשיטת הרגל של הציונות החילונית בישראל, שגורמת להיחלשות מוסדותיה התרבותיים החשובים, ובכללם כמה מאגודות הספורט. התופעה הנפלאה של התעוררות הפועל קטמון ירושלים, דווקא בעיר ימנית ומתחרדת (1,600 האוהדים שחגגו במוצאי שבת בטדי את הניצחון נגד מכבי עמישב פתח תקוה יכולים להעיד על כך) היא ניסיון להתקומם בצורה מאורגנת נגד הסדר הימני־דתי החדש בחברה הישראלית. עדיין מוקדם לשפוט אם הציבור החילוני בכל רחבי הארץ יבין את חשיבות הספורט בכלל והכדורגל בפרט למאבק על עצם הישרדותו כגורם חשוב ומשפיע.

שתי התל אביביות וגם מכבי חיפה איבדו שחקנים מעולים ומשמעותיים לטובת הליגות האירופיות, וקרית שמונה ניצלה בצורה מרהיבה ומעוררת כבוד את המצב לטובתה. אבל היא טרם גיבשה זהות ומסורת של קבוצת צמרת קבועה בליגת העל ותלויה במידה רבה בגחמות של הבעלים איזי שרצקי. לכן, יסבלו הקבוצות הגדולות רק מאובדן נקודות פה ושם (לאו דווקא “מביך”) אבל האליפות מובטחת לאחת מהן, חרף האתגר הרפה מדי (לצערי) מבאר שבע ומאשדוד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#