בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עולה להתקפה

קלינגר, תתפטר. כדאי לך

ממאמן עם פוטנציאל הפך מאמן הפועל חיפה למי שנאחז בקרנות המזבח. כדי להציל את עצמו יצטרך לעזוב. ומה שווה ערן זהבי הנוכחי?

2תגובות

ניר קלינגר הוא מאמן, ובעיקר אדם, שאיבד כיוון. אחד שרצונותיו חיוביים ופעולותיו הרסניות. עבור קבוצותיו, ובעיקר עבור ניר קלינגר. משוכנע כל כך בחובתו המוסרית, המקצועית והשיווקית לא לחזור על טעויות העבר, חופר לעצמו קלינגר בור מוסרי, מקצועי ושיווקי שקשה להאמין כי אי פעם יצליח לכסות. את מה שקלינגר מפרש כאחריות מיניסטריאלית באי הבריחה מהפועל חיפה, מזהים אחרים כהיאחזות מביכה בקרנות המזבח.

התשלום, אלא אם חיפה תשרוד בסופו של דבר, עלול להבריח את קלינגר למקומות הרבה יותר מרחוקים מהאי השכן. ייתכן, אגב, שגם הינצלות של חיפה לא תספיק לו בשוק המקומי, אלא שקלינגר לא חושב כרגע על כל אלה ורק מנסה לשכנע אדם אחד בעולם שהוא עדיין מאמן מוצלח. לא, זה אפילו לא יואב כץ. זה רק אחד בשם ניר קלינגר.

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

אני מזהה בעקשנות של קלינגר להמשיך בהפועל חיפה, בהתבצרות שלו, בפעולה כנגד כל הסיכויים, אקט של הודאה בטעות. לא בעצם ההגעה להפועל חיפה, אלא במשהו קדום יותר. לקראת משחק גמר אליפות אירופה בקיץ האחרון, בשדה התעופה בקייב, בהמתנה לקבלת הכבודה, ניהלתי שיחה ידידותית עם קלינגר. "מה אתה צריך את זה", שאלתי אותו, ובראש התחלתי לחשוב על איזו מבין השאלות שנכללו באמירה הזאת הוא ישיב.

האם יענה על הטעם והכדאיות במסעות המתישים בין אוקראינה לפולין לטובת פרשנות, שאולי שכרה הכלכלי בצידה, אבל ברור כי תרכוש לו כבר עתה אויבים שינגחו אותו בימים הקשים שעוד נכונו לו על כך שעסק בכך במקום לבנות קבוצה (שלא לדבר על מבקרי תקשורת שירדו עליו בזמן אמת)? האם יענה על הרובד שתוהה איך אדם רציני, ועוד אחד שחייב לשקם את הקריירה שלו, מגיע דווקא לזרועות של יואב כץ ולהפועל חיפה שלו?

ניר קידר

התשובה המיידית של קלינגר היתה אותנטית לגמרי: "כמה ברירות כבר היו לי?". אחר כך הוסיף שהוא מאמין בקבוצה וביכולת שלו לחסוך ממנה מאבקי הישרדות כפי שידעה בעונה החולפת. הזכרתי לו שבזמן שהוא ביורו, כץ משחרר, או ישחרר בהמשך, שחקני מפתח - לפחות כפי שאני ראיתי אז את הפרידה מחנן ממן, למשל - והחיים שלו יהיה קשים שבעתיים. קלינגר ידע על כל שחרור ולא מנע אותו, וכנראה האמין כי החלופות יספיקו. או ששוב, הבין כי אין לו באמת ברירה.

פרשני כדורגל חייבים לזכור בכתיבה שלהם, או בכל ניתוח אחר שהם אחראים לו, כי גם הם, כמו מושאי הביקורת שלהם, מועסקים בארגון ולא פעם נאלצים לבלוע צפרדעים. כולנו בסופו של דבר צריכים לפרנס ולהתפרנס, כך שיהיה זה טמטום צרוף או צביעות גמורה להתעלם מהעניין הזה. לכן, בכל הקשור לצורך של קלינגר לעשות לביתו, אני נמנע מלבקר אותו. ואם הוא, בכנות שיש להעריכה, אומר לי "כמה ברירות כבר היו לי", סביר שהוא יודע מה עליו לעשות. אם ההתעקשות להישאר בחיפה היא עניין כלכלי בלבד, אזי אני משאיר את השיקול הזה למשפחת קלינגר.

אלא שיש משהו אחר במקרה של קלינגר שגורם לי להאמין כי זאת לא רק הכלכלה. נדמה לי שקלינגר הבין כי טעה כאשר עזב את הפועל באר שבע בשלב מוקדם מדי בעונה שעברה, דווקא אחרי שהשיג את ניצחנו הראשון. על הפועל חיפה, אגב, אם מישהו מחפש פיקנטריה. קלינגר, עוד בימיו במכבי תל אביב, מיצב את עצמו כאדם שלא מפחד להתעמת עם סיטואציות שאחרים היו בורחים מהן כמו מאש. הוא הרי היה זה ששלח הביתה את אבי נמני וטל בנין בשיא עוצמתם, ולקח אליפות משום מקום. אוהדי מכבי מיררו אז את חייו והוא התעקש ששיקוליו מקצועיים בלבד. כאשר חשב שנמני נחוץ לו, לא היסס להשיבו לסגל ואף אמר בסיום אחד המשחקים באירוניה, אולי בהכנעה, "אבי נמני הוא המלך".

התחושה שלי היא שקלינגר מבין כי הספין שניסה להריץ כאשר עזב את באר שבע, כאילו הוא עוזב ממקום של עוצמה, התפוצץ לו בפרצוף. אף אחד לא קנה את הגרסה הזאת. הנארטיב שהולבש על הסיפור הזה היה "קלינגר ברח". מסיטואציות כאלה יש רק אדם אחד שמצליח להתאושש וקוראים לו אהוד ברק. כדורגל, מתברר, הוא מקום מורכב ואולי הגון יותר מהפוליטיקה הישראלית. וקלינגר, מה לעשות, הוא מאמן כדורגל ולא פוליטיקאי. כך, להערכתי, הלכו והתגבשו אצל קלינגר התובנות והתחושות כי אינו יכול להרשות לעצמו עזיבה מוקדמת נוספת. ולא משנה מה הנסיבות.

לאחר שעזב את באר שבע, אף אחד בארץ לא קפץ עליו. בסופו של דבר חזר לעבוד בקפריסין, וגם שם עשה זאת בתנאים לא פשוטים ולא הגיע לסיום העונה. אם הייתי יכול לייעץ לקלינגר, הייתי אומר לו שהגיע הזמן לעשות חושבים. לקחת פסק זמן, לבחון מה חסר לו כמאמן, מה מביא אותו למצב שהוא נותר חסר ברירה בבחירת הקבוצות בהן הוא עובד, קבוצות שסיכוייהן להצליח נמוכים מלכתחילה וסביר שיקשו עליו לעשות את הקאמבק לו הוא כל כך מייחל. ייתכן שזה יהיה פסק זמן ששכרו בצדו. גם במובן הכלכלי, ובוודאי בהיבט המקצועי.

בכירי המאמנים בישראל ידעו לעשות זאת, וחלק לא מבוטל מהם נמצא היום במעמד מקצועי וכלכלי הרבה יותר טוב. אלישע לוי בבאר שבע, אלי כהן בבית"ר ירושלים ואלי גוטמן בנבחרת ישראל, הם דוגמה מוצלחת למי שהיו בדרך למטה, וידעו לקבל החלטות נכונות שסייעו להם לחזור למקום שהם חושבים כי הוא הראוי להם.

אם קלינגר עדיין מאמין בעצמו מוטב שיחשוב שוב על האפשרות הזאת. אם הוא חושב שההתבצרות בחיפה תחפה במשהו על הבריחה מבאר שבע, הוא טועה. בימיו בבירת הנגב הוא עדיין נתפש על ידי לא מעט מעסיקים עתידיים כאן כמאמן עם פוטנציאל שקיבל החלטה רעה, עכשיו הוא מתחיל להיתפש כמי שנאחז בקרנות המזבח ואינו בהכרח מאמן מבטיח עוד. יואב כץ, משיקולים כלכליים בלבד, יתקשה להראות לקלינגר את הדרך החוצה. מי שצריך לקבל החלטה כזאת, למרות הקושי הכלכלי שהיא מביאה עמה, הוא רק ניר קלינגר.

שרון בוקוב

מי אתה ערן זהבי
אני רוצה לראות את ערן זהבי משחק. האמת, לא אכפת לי איפה זה יהיה, רק לראות אותו משחק. למה אני כל כך רוצה לראות אותו משחק? ובכן, אם ערן זהבי הוא אכן השחקן שעזב את ישראל בטרם עת, אזי זאת אמורה להיות חוויה מענגת. שערים ברגעים קריטיים, וירטואוזיות, ראיית משחק יוצאת דופן, קשר 50-50 מושלם.

העניין הוא שעדיין מקנן בי הספק אם זה ערן זהבי האמיתי או שמא היתה זאת תקופה קצרה של חסד, שגם על הזכות ליהנות ממנה אל לי להלין, אבל חייבים להודות כי הרגעים שבאו אחריה היו מטרידים. גם בנבחרת ישראל וגם בימיו הבריאים יותר בפאלרמו, זהבי התקשה להראות שמץ מהיכולת ההיא. אולי מדובר בדעיכה טבעית, אולי קשה לו לבוא לידי ביטוי בלי החבורה הקסומה ההיא שכיכבה לצדו בהפועל ת"א, ואולי הוא מעולם לא היה יותר מאשר הבלחה שנמשכה כמעט שנה.

גם דברים כאלה היו בכדורגל המקומי והעולמי. מכבי ת"א, שצפויה לצרף אותו לשורותיה, כנראה מאמינה שזהבי של אז הוא זהבי של היום. הלוואי. בכל מקרה, כדאי ששני הצדדים יגיעו לזיווג הזה מפוכחים וסבלניים.

אילן אסייג

השקט חזר לצפון
אפילו איזי שרצקי, דברן (כמעט) חסר מעצורים, הבין שיש לו בידיים קבוצה מצוינת, שרק צריכה קצת שקט כדי לחזור לעצמה. היצירה בקרית שמונה, ששרצקי אחראי לה במידה רבה מאוד, צלחה באופן מרשים את הבוקר שאחרי האליפות.

קרית שמונה התמודדה בשתי מסגרות (ליגת העל והליגה האירופית), פיטרה מאמן (גילי לנדאו), נפרדה משחקנים מובילים ממניעים שונים (איתן טיבי, לאסלו לאנצ'ה ודויד סולארי), מינתה מאמן צעיר (ברק בכר) וחוותה משבר, אבל ידעה לצאת ממנו מחוזקת. היא נשארה נאמנה לכדורגל המרתק שלה, והוכיחה כי בניגוד לציפיות שתתרסק ותוכיח שהאליפות היתה מקרית, היא בנויה נכון מקצועית וחברתית.

וכאשר הבעלים שלה לא מרגיש חובה להזכיר זאת ערב והשכם תחת כל מיקרופון רענן יותר ורענן פחות, כאשר לא בוער לו לצעוק "אני ואני ואני ואני", אין תענוג גדול יותר מאשר לומר לו כל הכבוד מר שרצקי. על החזון, על ההשקעה, על הראייה לטווח ארוך ובעיקר על נצירת הלשון. בקצב הזה יהיו לך סיבות טובות והזדמנויות משמחות לחזור ולדבר.

קלינגר צריך להתפטר? מה שווה ערן זהבי? ספרו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#