בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגביע האנגלי

הכישרון שוב הציל את מנצ'סטר יונייטד

ווסט האם הגיעה חדורת מוטיבציה, עם הבן האובד ג'ו קול בהרכב, ועם באזז חסר תקדים ביציעים. זה לא הספיק מול הברקה אחת של ואן פרסי וגיגס

תגובות

בדקה ה-61 נכנס מאט ג'ארוויס, שחקנה של ווסט האם, למשחק. האוהדים קיבלו אותו במחיאות כפיים מקובלות, המשחק התחדש ודומה שאיש לא התרגש מנוכחותו על המגרש, בטח לא דייויד בקהאם שישב ביציע עם בניו. במשחק המרתק שהתנהל באפטון פארק, ג'ארוויס היה עוד שחקן מבין ה-28 התרוצצו על הדשא. העובדה שהוא כיכב על שער מגזין גייז השבוע לא הפכה לנושא שיחה ביציעים.

עולם הכדורגל חווה השבוע שני מהלכים מכוננים נגד אפליה. אחד מעודן, השני הפגנתי, ושניהם אפקטיביים. ג'ארוויס ניסה לשנות את הדימוי השמרני של עולם הכדורגל, ואילו קווין פרינס בואטנג וחבריו למילאן לא היו מוכנים להמשיך לשחק במקום שבו השחקנים השחורים נאלצים לסבול מיחס גזעני. מאמן מילאן וקפטן הקבוצה הזהירו את מנהלי פרו פאטריה שהקריאות יביאו להפסקת המשחק, וכשבואטנג בעט בכדור לעבר היציע היה ברור שזה הזמן לממש את האזהרה.

ספק אם במהלך העונה יהיה שחקן שיהיה ראוי לתואר כדורגלן השנה יותר מבואטנג. נותר לקוות שמילאן תזכה לגיבוי מרשויות הכדורגל האירופי וחשוב יותר, שיבוא היום שבו הקבוצה שאוהדיה יפגעו בשחקן יריב על רקע גזעני תדרוש להפסיק את המשחק בעצמה. הקנסות המגוחכים של אופ"א לא ישכנעו אף אוהד, קבוצה או התאחדות לעשות מעשה של ממש בכדי לבער את הנגע. לעומת זאת, המהלך של בואטנג כבר יצר אפקט משמעותי.

אי-אף-פי

ברעש האדיר באפטון פארק לא נשמעו קריאות גזעניות מכל סוג שהוא. בתקופה שבה מעמד הגביע האנגלי מתכרסם מדי שנה, המשחק הערב הבהיר שהוא עדיין חשוב לקבוצות, לפחות לחלקן.

שני משחקים השבוע הבהירו פעם נוספת שכישרון ומערכים טקטיים אולי יכולים לנצח משחקים, אבל ברגע שקבוצה אחת מגיע מוכנה לקרב בעוד השניה סבורה שהניצחון מובן מאליו, היתרון שעל הנייר מתבטל. קווינס פארק ריינג'רס ניצחה את צ'לסי לא בזכות הברקה טקטית של הארי רדנאפ, אלא בשל אדישות גורפת של שחקני הבלוז ברוב דקות המשחק. אחרי חודש עמוס במשחקים, הגיעה אלופת אירופה היוצאת מרוקנת ולא מוכנה מנטלית למשחק; מהצד השני, עבור ק.פ.ר המשחק מול צ'לסי, כמו כל משחק מול צ'לסי, הוא החשוב ביותר בכל העונה.

גם עבור ווסט האם כל מפגש עם מנצ'סטר יונייטד הוא משחק גדול. למרות שיונייטד זכתה בגביע בפעם האחרונה ב-2004, הגביע חשוב יותר לפטישים ובאזז אפף את האיצטדיון עם חזרתו של ג'ו קול לביתו. על הלוח האלקטרוני הופיעו פרסומות לחולצות עם המספר והשם של הבן האובד, וקול עצמו נראה נרגש וחדור מוטיבציה אחרי שנתיים וחצי אומללות. בפעם הקודמת שנרשמה כזו התרגשות באפטון פארק היתה כשטבס ומסצ'ראנו הגיעו לווסט האם להרפתקה שכמעט הסתיימה באסון. היום זה כמעט הסתיים בהצלחה אדירה.

יונייטד פתחה עם רפאל בקישור ועם ואן פרסי על הספסל, ועל אף שעלתה ליתרון משער מצוין של קלברלי, במשך רוב המשחק - ובעיקר המחצית השניה - נראתה כבויה וחסרת רעיונות. קול המצוין בישל שני שערים לג'יימס קוליסון, ווסט האם שלטה במשחק, ויונייטד הסתפקה בשליחת כדורים ארוכים לעבר הרחבה.

המארחים היו ראויים לניצחון. מנצ'סטר יונייטד היתה ראויה להדחה מוקדמת, אבל עם ראיין גיגס ו-ואן פרסי על המגרש במחצית השניה הספיק כדור ארוך אחד של הראשון ושליטה פנטסטית של השני בכדור בכדי לכפות משחק חוזר. מוטיבציה יכולה לכפר על פער בכישרון, אך הפעם הכישרון הספיק, בקושי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#