בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

NBA

החמישיות האלטרנטיביות לאולסטאר

קובי, לברון ודוראנט? משעמם. הנה עשרה שחקנים שאולי לא ישתתפו במשחק הכוכבים, אבל הרוויחו מקום של כבוד במשחק אלטרנטיבי

4תגובות

אחרי שפורסמו החמישיות לאולסטאר, ובהנחה שגם ג'יימס הארדן, ראסל ווסטברוק, למרכוס אלדריג', סטפן קארי, דייויד לי, טוני פארקר, טים דאנקן, ג'רו הולידיי, ג'ואקים נואה, טייסון צ'נדלר, פול פירס, ופול ג'ורג' יקבלו ביום חמישי הודעה שמקומם ביוסטון משוריין, אפשר לצאת לדרך עם החמישיות האלטרנטיביות לאולסטאר.

מזרח

ג'יי. אר סמית' (ניו יורק)
אם יש בספסל של הניקס – או באיזשהו ספסל במזרח – מנייה בטוחה, הרי שהיא עונה לשם ארל ג'וזף סמית'. האיש תמיד ידע להפגיז משלוש ולהטביע בפרצופים של אנשים, אבל נדמה שהעונה בניקס הוא מרגיש נוח מאי פעם. 16.7 נקודות, 5 ריבאונדים, 3 אסיסטים והיי-לייט אחד לפחות בערב יש לאיש, שגם דאג באופן אישי לשני ניצחונות בשנייה האחרונה העונה. הנער הפוחז שהגיע בגיל 19 לליגה, עצבן את ביירון סקוט וג'ורג' קארל ובילה גם זמן בכלא אחרי תאונת דרכים שהרגה את חברו, מקשיב בגיל 27 לכל מלה שמייק וודסון מוציא מהפה. לא מעט פעמים המלה הזו באה בטון זועם, אבל הכל מאהבה. "אני רוצה לרצות אותו כי אני יודע שהוא מעריך את זה", הסביר סמית' השבוע. גם אנחנו מעריכים. תהנה מהבחירה הראשונה שלך לאולסטאר שאינו בסין, חבוב. אולי אפילו תוסיף איזה קעקוע בעברית.

ג'יי ג'יי רדיק (אורלנדו)
למה הוא ולא אפללו? למה הוא ולא נלסון? למה הוא ולא ביג בייבי? עניין של טעם, ריח ופרס על מפעל חיים. בניגוד לאחרים במצבים (אממ, אדם מוריסון), רדיק יצא ממצב כמעט אבוד – אכזבה נוראית בשלוש עונותיו הראשונות בליגה אחרי קריירת קולג'ים למזכרת – והפך לשחקן NBA סופר-לגיטימי בעונתו השביעית. האיש רושם שיאי קריירה בנקודות (14.6) ואסיסטים (4.5), ולא רק כי לאורלנדו אין כל כך עם מי לשחק. רדיק באמת שכלל לדרגת אמנות את מה שהוא עושה טוב, ויש לא מעט דברים כאלה בהתקפה. תנסו לרדוף אחריו כמה דקות. נראה אם יהיה לכם מספיק אוויר בריאות כדי להגיד אחר כך "לא מגיע לו להיות בחמישיית המזרח האלטרנטיבית של איזה מישהו מישראל".

AP

ת'אד יאנג (פילדלפיה)
הוא היה אמור לשחק לצד אנדרו ביינום, אבל במקום זה נאלץ לשאת בחלק גדול מהעול בהיעדרו. בזמן שהאיש הגדול ממשיך להתעסק בתסרוקות ומדי פעם עושה טובה לאנושות בטיפולי פיסיותרפיה, יאנג קורע את הישבן מדי לילה, נלחם בשחקנים גבוהים וחזקים ממנו ובדרך כלל יכול להם. הוא תופס העונה 7.3 ריבאונדים למשחק, הרבה יותר מאי פעם, שמגיעים יחד עם 15 נקודות ו-1.7 אסיסטים. דאג קולינס קורא לו "אחד השחקנים האהובים עלי בכל הזמנים", ומדובר בהמלצה מכובדת מספיק כדי שנכלול אותו בחמישיית המזרח האלטרנטיבית.

אנדריי בלאץ' (ברוקלין)
נודה על האמת: הבחירה הזו נובעת לא רק מאהבת מרדכי (בלאץ') אלא גם קצת משנאת המן (דרון וויליאמס וג'ו ג'ונסון). שני הסופרסטארים של הנטס אמנם נמצאים בקו עלייה מאז שהחנוק קרליסימו זועף על הקווים, אבל הבחירה בבלאץ' – היחיד בברוקלין שסיפק את הסחורה באופן כמעט קבוע מתחילת העונה – היא סוג של התרסה בסופרסטארים כביכול, שבעי הבחירות לאולסטאר. האיש הגיע כמעט בחינם לברוקלין, וסיפק לה את אחד הגיבויים הטובים בליגה מהספסל: 11.3 נקודות ו-6 ריבאונדים ב-20 דקות משחק, כמו גם אפשרויות נוספות בהתקפה העומדת. זה יותר מנחמד. פחות נחמד זה להטריד נשים במלונות בפילדלפיה, אבל הוא נשבע שהוא לא עשה את זה.

לארי סנדרס (מילווקי)
לא נלך על ממזרים חסרי כבוד או מצפון כברנדון ג'נינגס ומונטה אליס. גם לא על ארסן איליאסובה המבאס, למרות שהאיש משתפר לאטו. הנציג של מילווקי באולסטאר האלטרנטיבי חיכה שתי עונות על הספסל, התייבש עם 14 ו-12 דקות למשחק בממוצע (בהתאמה) ופרץ העונה לתודעה בגדול. איך לא יפרוץ, עם מוטת ידיים באורך של וויסקונסין שחוסמת כל מה שזז (3.2 חסימות למשחק)? כשמוסיפים לזה שיאי קריירה בנקודות (8.2) וריבאונדים (8.5), מקבלים את גרסת המציאות של "המופע של לארי סאנדרס". גארי שנדלינג מהנהן בהסכמה.

AP

מערב

גרייבס ואסקז (ניו אורלינס)
ניצח במילימטרים את דמיאן לילארד הנהדר כדי לזכות במשבצת הזו, אבל היא מגיעה לו בצדק. הסגנון עדיין קצת מחוספס לעתים, אבל גם הופך מלוטש יותר עם כל ערב שעובר. האיש קיבל את המפתחות ממונטי וויליאמס, ועוד הרבה לפני שההורנטס הפכו להיות קבוצה לגיטימית בשבועות האחרונים, ואסקז היה הדבר הכי יציב שם. חבל רק שהוא לא מרוצה. "אני אמנם משחק עם הרבה ביטחון, אבל יש לי עוד כל כך הרבה מקום לשיפור", אמר לאחרונה, "אני מראה הבזקים של כישרון, אבל אני עדיין לא מגרד את הפוטנציאל האמיתי". אם זה נכון, ובנקודת הזמן הזו רק נזכיר שהוא מספק 14.2 נקודות, 9 אסיסטים ו-4.5 ריבאונדים למשחק, אז ניו אורלינס במצב טוב בעמדת הרכז לקראת העתיד.

ג'מאל קרופורד (קליפרס)
יש סיכוי קטן שעוד יבחרו בו למחליפים, אבל בכל מקרה, מקומו בחמישיית המערב האלטרנטיבית משוריין כבר ממזמן. ככה זה כשאתה הופך לשחקן שסוגר משחקים עבור אחת משתי הקבוצות הטובות בליגה, ועוד בברכתו של כריס פול. קרופורד נדד וקלע, קלע ונדד, לאורכה ולרוחבה של הליגה, במשך למעלה מעשור. כמו בסרטי מערבונים ישנים, האיש היה אקדוחן משובח ללא בית. העונה, בדומה לג'יי.אר סמית', נדמה שנתקל לראשונה בסיטואציה מושלמת מבחינתו. הקליפרס קיבלו קלוזר איכותי נוסף לצד פול, כזה שמתלהב מסוף שעון ולא חושש ממנו. המספרים: 29 דקות, 16.5 נקודות, 0 פעמים בחמישייה. תענוג.

צ'נדלר פארסונס (יוסטון)
הצל של הזקן ומה שנשאר מהלינסניטי לא כל כך מאפשרים לשחקנים אחרים ביוסטון לקבל במה, אז הנה: הגיע הזמן שמישהו ייתן כבוד לצ'נדלר, 14.4 נקודות, 6 ריבאונדים ו-3.5 אסיסטים למשחק. נכון, הקליעה לא מספיק יציבה וההגנה פחות טובה ממה שזכרנו מהעונה שעברה, אבל זו רק העונה השנייה שלו בליגה וכבר עכשיו הוא רושם גרף שיפור מרשים. וחוץ מזה, מי שמסוגל לעשות את זה לבלייק גריפין, מניותיו עולות אוטומטית. "האם הוא הפורוורד שלנו לעתיד?", שאלו בפורום אוהדי הרוקטס. הרוב טענו שכן. כרגע, בכל אופן, הוא שווה כל סנט, והוא לא עולה הרבה מהם. בדיוק כמו שדריל מורי אוהב אותם.

AP

ג'יי ג'יי היקסון (פורטלנד)
ג'יי ג'יי היקסון כאן גם בגלל יופי של עונה (12.3 נקודות ו-11 ריבאונדים למשחק), במהלכה הפך למכונת דאבל-דאבל משומנת, אבל לא רק. הוא כאן גם בגלל שהצליח להתאושש מהטראומה בסקרמנטו בעונה שעברה, ומצא את דרכו חזרה. במובן מסוים, האיש שעבר תמורת עמרי כספי הוא גם תמונת המראה האופטימית של מה שכספי לא הצליח לעשות: להשיג חזקה על העמדה שלו בחמישייה ולא להרפות, אפילו אם זה רק למרכוס אלדריג' שמנסה לקחת ריבאונד. "כל קבוצה צריכה שחקן כמו ג'יי ג'יי היקסון", קובע מאמנו טרי סטוטס. נזרום אתו בעניין הזה.

ניקולה פקוביץ' (מינסוטה)
המשפט הבא נאמר בקטע חיובי ובחיבה אין קץ – ניקולה פקוביץ' הוא חמור גדול. רק באמצע העונה שעברה, כשריקי רוביו התחיל להאביס את פקוביץ' כמו שפקוביץ' אמור לאכול, התחילו לראות את האיכויות של המונטנגרי, שדחק את הבדיחה שהיה דארקו מיליצ'יץ' לקצה הספסל. העונה, כשקווין לאב סובל משברים בידיים וקארמה רעה לרוב, פקוביץ' הפך לחיה רעה עם 16 נקודות ו-8.6 ריבאונדים למשחק. בקיץ הוא יהיה שחקן חופשי מוגבל, והדיבורים הם על חוזה חדש בגובה של 10-12 מיליון דולר לעונה. לכן נקטוף אותו כעת לנבחרת המערב, לפני שיאביסו אותו גם בדולרים והוא כבר לא יהיה כל כך רעב.

צפו בקליפ שהוכן לכבוד פקוביץ'. מישהו באמת השקיע בו:



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#