בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אליפות אוסטרליה

גראנד סלאם על חודה של נוצה

ברמת הטניס, קיימים בין נובאק ג'וקוביץ' לאנדי מארי הבדלים מיקרוסקופיים. המפגשים ביניהם, כמו אתמול, מוכרעים לרוב בשדה המנטלי

4תגובות

נובאק ג'וקוביץ' ואנדי מארי הם שחקנים דומים. מעבר לגיל (יהיו בני 26 במאי), למימדי הגוף ולניסיון בסבב המקצועני, את שניהם אפשר להבין כמסקנות – מוצלחות מאוד - מהמשוואה שהציבו רוג'ר פדרר ורפאל נדאל במשך שנים ארוכות. הם צפו בשני ענקי המשחק האלו משתלטים על הטניס – פדרר ראשון, נדאל בהמשך – והבינו שלא תהיה להם אפשרות לרשת אותם מבלי שיצליחו לשלב בין הכישרון הפנטסטי של פדרר ליכולת הפיסית והמנטלית של נדאל. הם היו תלמידים מצטיינים של גדולי הדור, ולכן טבעי שהם נושאים כעת את מורשתם.

ג'וקוביץ' היה הראשון ש"הבשיל". הוא התחזק פיסית, נפטר ממניירות מטרידות וזכה בכמה גראנד סלאמים שחיזקו אצלו את הביטחון. הסקוטי, שבמרבית רגעי המפתח היה "מתפרק" פסיכולוגית, הבין שהוא צריך דמות חיצונית יציבה, שבעזרתה יסתום את המהמורות המנטליות שנפערו בו. הוא החליף את אמו המלחיצה בפסל אגדתי - איוון לנדל – והאחרון החל משמש עבורו מעין גנרטור חיצוני של ביטחון עצמי. זה עבד: בשנה שעברה זכה באליפות ארה"ב ובאולימפיאדה.

מבחינה איכותית, ג'וקוביץ' ומארי כמעט שווים. במשחקים ביניהם אין הרבה פיקים, משום שהמשחק עצמו הוא פיק אחד גדול. ברזולוציות גבוהות במיוחד, אפשר לאתר אצל מארי קצת יותר טאץ' (ע"ע דרופ־שוטים וסלייס בקהאנד), מעין כישרון מולד שמתכתב עם זה של פדרר; ג'וקוביץ' גמיש יותר ומסוגל לעבור מהגנה להתקפה – ה־נשק של התקופה - בצורה טבעית, שמזכירה את נדאל. אבל משום שמדובר בהבדלים מזעריים, כאלה שניתן לאתר רק בעזרת מיקרוסקופ, המפגשים בין הסרבי לסקוטי מוכרעים לרוב בשדה המנטלי.

אי–פי

השדה המנטלי הופעל אתמול בשובר השוויון של המערכה השנייה. עד אז היה היתרון בצד של מארי, כשג'וקוביץ' הוא השחקן במצוקה. מה קרה בדיוק בשובר השוויון? למעשה, מעט מאוד. אם מפעילים שוב את המיקרוסקופ, אפשר להבחין שבמצב של 2-2, אחרי שמארי לא הצליח להכניס את ההגשה הראשונה, משהו מטריד אותו. הוא מזהה נוצה לבנה, קטנה, מונחת שני מטרים בתוך המגרש. הוא צועד לעברה, מתכופף, מרים אותה, צועד לאחור ומעיף אותה אל מחוץ למגרש. אחר כך הוא מתפנה לחבוט הגשה שנייה. אבל אחר כך זה אחר כך: דעתו כבר הוסחה, הוא "חתך" לרגע מהמשחק, מהריכוז המוחלט, ולכן ההגשה פוגשת את הרשת.

המיני־ברייק הזה מספיק לג'וקוביץ' כדי לסגור את המערכה. השוויון במשחק מרוקן באחת את כל המאגרים המנטליים של מארי, שלא מצליח להיפטר מהתחושה – המוצדקת - שהמערכה הזאת הגיעה לו. במקום 0-2 במערכות ונקודת מבט ריאלית על גביע גראנד סלאם נוסף, מארי תופש את הרגע כהתחלה של עוד מרתון פסיכולוגי. לזה כבר אין לו כוח. הוא מתקשה להפנים את המצב החדש ומפסיד את שתי המערכות הבאות. זה לא שמארי הפסיד את אליפות אוסטרליה בגלל נוצה לבנה, אבל לפעמים נוצה לבנה היא כל מה שצריך כדי להפריד בין שני תאומים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#