בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

מחסום היהירות של ארסן ונגר

ארסנל שלו, שייצגה בעבר את הכדורגל היפה, זקוקה כיום לשמות גדולים ולשוער מתאים. אך המאמן הצרפתי מסרב להפנים זאת

2תגובות

צפיתי בשבת האחרונה בשידור מאנגליה, שהעביר לסירוגין את הניצחונות הצפויים של ארסנל על אסטון וילה (1-2) ושל מנצ'סטר יונייטד על קווינס פארק ריינג'רס (0-2). ארסנל נלחמה נגד וילה, המועמדת לירידה, בחירוף נפש, והמנג'ר הצרפתי ארסן ונגר חגג את הניצחון בהתלהבות של ילד קטן. לעומת זאת, יונייטד ניצחה בחוץ בקלות את המועמדת הלונדונית לירידה, ונראה היה שהמנג'ר הסקוטי אלכס פרגוסון מקבל את הניצחון ואת שלוש הנקודות בשלווה.

קל מאוד להסיק מכך, שיתרונה העצום של יונייטד בפסגת הטבלה איננו מקרי. פרגוסון מספק לשחקניו את הסמכות האדירה שלו, והכריזמה שלו מקרינה על המועדון כולו; ונגר מחצין בעיקר שחצנות ועיקשות, והוא דבק בשיטה שלו בכל מחיר. אין ספק שוונגר הוא מאמן ואסטרטג נפלא, ובהשראתו ייצגה ארסנל את הכדורגל היפה במשך שנים רבות. בעבר הוא השתית את קבוצתו על שחקנים זרים בלבד, ודרש מהם להציג סגנון אירופי לכל דבר.

רויטרס

חלוצים גדולים שעמדו לרשותו כמו תיירי הנרי ורובין ואן פרסי עזרו לו להילחם על כל התארים, וגם בשנים פחות מוצלחות הקהל נהנה. אבל כיום, כאשר הקבוצה משחקת באיצטדיון האמירויות המדהים וארסנל מקהילה לכל משחקי הבית שלה יותר מ־60 אלף אוהדים, הולכת וגוברת הדרישה להצלחות. יש עדיין לוונגר חסידים רבים, אבל נראה שאם יפוטר לא תהיה התקוממות ממשית של הקהל. לכל היותר יופיעו בהדרגה התבטאויות של הוקרה ותודה על תרומתו לארסנל במשך שנים כה רבות.

לפחות בעונה הזאת הייתי יכול לסכם את ההבדלים בין ונגר ליריבו פרגוסון במשפט ארוך אחד: פרגוסון מוציא משחקניו, רובם כדורגלנים ברמה סבירה וכמה מהם ממש מעולים, את המקסימום האפשרי; ונגר מפיק מחבורת שחקנים ברמה די דומה את המינימום הנסבל. כאוהד מושבע של ונגר, אני כותב את הדברים האלה בצער.

עקשנותו הנודעת של ונגר התבטאה בעיקר בסירובו המתמיד למצוא שוער מתאים לקבוצתו. כבר עשר שנים שאין לארסנל שוער שהוא גם נכס לקבוצה, כזה שמחלץ נקודות אבודות במשחקי חוץ קשים. ונגר יצר סביבו הילה, שלא ניתן לחדור דרכה, ואינו טורח להסביר את שיקוליו לעשרות אלפי אוהדי הקבוצה. בעבר הוא דחה את הלחץ להחתים כוכבים ידועי שם, והעדיף לגייס צעירים שאותם קיווה לטפח ולהפוך לכדורגלנים גדולים.

תמיד הערכנו אותו על כך שהוא לא חיפש את הדרך הקלה, ואף העדיף את האינטרס של המועדון לבנות איצטדיון לשנים רבות (בבית הקודם, בהייבורי, היה מקום רק ל־38 אלף צופים) על רכישות נוצצות. אבל התדמית הנפוחה שמקרינה "אני ואפסי עוד" מכשילה אותו, בעיקר בנושא השוער. רכישה של שוער ברמתו של ויקטור ואלדס מברצלונה שרוצה לעזוב, היתה משנה את גורלה של ארסנל. עם השוער הפולני וויטק שצ'סני קשה לזכות בתארים יוקרתיים, וחבל שוונגר מסרב להפנים זאת.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#