בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קווים לדמותו של המכביסט 2.0

יהונתן בן ה-11 מסמל את הדור הבא של אוהדי מכבי ת"א, דור שעבורו נמני הוא רק מאמן כושל, דור שיקנה תיקו בדרבי בתמורה לאליפות

10תגובות

יהונתן בן 11. בגביע האחרון שמכבי תל אביב הניפה הוא היה בן שלוש. באליפות האחרונה רק בן שנה. את שני האירועים הוא כמובן לא זוכר. בערך לפני ארבע שנים הוא התחיל לזכור משחקים. ידע לחבר מספרי חולצות לפנים ונתונים סטטיסטיים וידע שביום ראשון שאחרי הפסד לא הולכים לבית הספר. לאמא יסביר שהוא חולה. אמא תבין. יהונתן יפסיד לא מעט ימי לימודים.

יהונתן בן 11. בניגוד לשאר היושבים בשער 7 הוא לא זוכר את הקבוצה ההיא של תחילת ואמצע שנות התשעים. מבחינתו דאבל היא מלה של כדורסל במקרה הטוב ושער של ערן זהבי במקרה הרע. כשהוא צופה בנמני עם הספרה 16 על הגב כובש את אחד מארבעת השערים בדרבי הגדול ההוא, הוא בטוח שהוא רץ קצת לאט, הנמני הזה. זה שמדברים עליו כל כך הרבה. הוא מכיר רק את נמני "המאמן". ואין לו הרבה דברים טובים להגיד עליו. ליהונתן גם אין בעיה לשרוק בוז בזמן שהחבר'ה משער 11-10 שרים את "להיות איתך" בדקה ה-88.

זו שנה גדולה ליהונתן. שנה שבה סוף סוף הוא יכול ללבוש את הקפוצ'ון הצהוב עם הסמל הכחול ביום של משחק וגם להגיע איתו לכיתה ביום שאחרי. את הכרטיסים הוא בוודאי שומר. הוא לא מבין איך אפשר לזרוק כרטיס של משחק כאילו זה היה כרטיס לקולנוע. גם את כרטיס המשחק בגביע בהפסד לבית"ר ירושלים יהונתן לא יזרוק. הוא יודע להעריך גם הפסדים. אלה הניצחונות שקשה לו לקבל. הניצחונות שמוציאים ממנו מעין יוהרה לא טבעית. הוא חושב שקוראים לזה מכביזם. קוראים לזה מכביזם, אבל יהונתן עדיין לא חולה בזה. וגם אם כן, זה מכביזם קצת אחר.  

יהונתן, עם המשקפיים העבים בצבעי הצהול-כחול, שיער הבלונד והעיניים החוצפניות, איבד את התקווה מוקדם מדי. בדקות הסיום במשחק ההדחה בגביע הוא כבר דיבר על כך שהליגה חשובה יותר. אמר שאולי עדיף שיפסידו פה וינצחו במפגש הבא בליגה כעבור עשרה ימים. יהונתן, עם אותן עיניים חוצפניות – ומעט מאוכזבות – עזב את האיצטדיון מיד אחרי השער השני שסגר את הסיפור. יהונתן לא נשאר להגיד תודה לשחקנים שהביאו אותו 11 מחזורים לסיום, 10 נקודות הפרש מהמקום השני כשהוא רק בן 11. היו שחשבו שלא יראו זאת לעולם. לא שוב.

יהונתן גדל בבית של מכביסטים. בבית שלא השאיר לו ברירה את מי לאהוד. סביר להניח שברגע שהגיע לגיל 5-4 וראה שהאחים הגדולים שלו עטפו אותו בצעיפים צהובים-כחולים כבר ביציאה מחדר הלידה, הוא ידע שאין לו יותר מדי ברירה. את הדיסוננס בין תצוגת הקבוצה בשנים המעצבות לבין אהדתו אליה הוא תירץ בסטטיסטיקה מהעבר: הכי הרבה אליפויות, אף פעם לא ירדנו ליגה ורבאק, למי עוד בארץ יש שני גביעי אסיה? הוא ישאל את חברו. זה כמו ליגת האלופות של הסינים והערבים. הוא יאמר.

יהונתן הוא המכביסט החדש. זה שיודע להעריך ניצחונות והישגים ויסתפק גם בלקרוע אותם 0-1. זה שיעדיף להקריב את גביע הטוטו וגביע המדינה בשביל לחגוג במאי. זה שיסכים לתיקו בדרבי והפסד חוץ בקרית אליעזר רק כי זה כבר לא משנה, התמונה הגדולה יותר חשובה. יהונתן לא רוצה להגיע לבר המצווה שלו ללא אליפות. קשה לו מדי בכיתה כשכולם יודעים שהוא זה מכבי תל אביב ומכבי תל אביב זה יהונתן. המשקפיים העבים בצבעי הצהוב-כחול קצת הסגירו אותו.

ספי מגריזו
עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

יהונתן שמח אחרי הניצחון בסכנין. זה לא נראה לו טבעי שאחרי ההפסד בגביע מכבי שלו תנצח קבוצה שנלחמת על חייה. יהונתן לא יודע שאצל מכבי של פעם, זאת שתמיד תהיה הקוף על גב השחקנים - כמו שזיכרון האימפריה הרומית נמצא על כתפי העיר החרבה של רומא האיטלקית - זה היה עניין שבשגרה. להתרומם מהפסד עם ניצחון חלק. להפחיד את היריבות גם במגרשן הביתי. כשמראה אוטובוס אגד הצהוב היה מרגש ומפחיד ילדים מקומיים, שהיו רצים אחריו באותה התרגשות ופחד שהדביקה גם את השחקנים שלהם. יהונתן יודע להעריך. יודע לוותר. יודע להפסיד בכבוד.

למרות כל זה, יהונתן מכביסט. מכביסט אחר. כזה שירכיב את ה-DNA של יציעי בלומפילד (או "איצטדיון גולדהאר") בעשרות השנים הבאות. מכביסט שיבטל את נאומי "אז בשנות התשעים..." של הזקנים שיישבו לידו ביציע ואלה שיתעקשו להגיד לו שזה לא אותו הדבר בכך שאז הכדורגל היה אחר. יהונתן לא יתייחס לדברי הזקנים. הוא הרי יודע יותר. וגם רואה טוב יותר.

יהונתן בן 11 והוא בדרך לאליפות. הוא יכול להרים ראש בלונדיני חצוף לראשונה בחייו ולהגיד תודה לאחים שלו. יגיד שעכשיו אחרי כל כך הרבה שנים בלי צלחת מעריכים את זה יותר. זה שווה הרבה יותר, הוא יאמר. הם לא יגידו לו שהוא מדבר קצת כמו אוהדי הפועל שגדלו על האכזבות ויודעים להעריך הישגים. הם לא יהרסו לו את החגיגה. הם יתפללו שיהונתן, או לצורך העניין המכביסט 2.0, יהיה שונה מהאדומים. ש-2012/13 שלו היא 1991/92 שלהם.

יהונתן בן 11 וזו האליפות הראשונה שלו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#