בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תופס אמריקה

אם לא עכשיו, דריק רוז, אימתי?

כוכב שיקגו ממאן לחזור למגרשים, גם במחיר כריית בור פסיכולוגי עמוק. וגם: וינס קארטר מתבגר וריקי רוביו מחלק עצות לחיים יפים

תגובות

לקפוץ או לא לקפוץ?

בלתי אפשרי לשפוט את דרק רוז. אם האיש שרשום על כמה מהדאנקים המרשימים ביותר שגארד בגובה 1.91 מ' ביצע במשחק כדורסל אינו "מרגיש טבעי" כשהוא עולה להטביע, אז אולי באמת כדאי לחכות עוד קצת עם הקאמבק. מצד שני, ההמתנה הארוכה מייצרת בעיה, מהסוג שגורמת לאנשים לשכב על ספה ולשלוף זיכרונות ילדות מהאוב. עם כל יום שעובר מאז שקבעו הרופאים שרוז רשאי להשתתף במשחק NBA והוא טרם עשה זאת, הנזק הפסיכולוגי מתעצם.

אפשר לדבר עד מחר שזו החלטה שלו, שבשיקגו לא לוחצים עליו ושכולם תומכים בו במיליון אחוז, אבל בשורה התחתונה, ספק רב אם אי פעם יהיו תנאים מושלמים לחזור מפציעה שכזו. הוא טוען שהוא רוצה לחזור כשהוא 110%, אבל יש סיכוי טוב שזה לעולם לא יקרה. בכל מקרה, רוז יצטרך להתמודד עם הפחדים וההשפעות המנטליות בפעם הראשונה שיפגוש שומר, שבניגוד לחבריו באימונים, לא ינסה לשמור בעיקר על בריאותו. השאלה היא אם לא עדיף לו לקפוץ לאש הפסיכולוגית הזו כבר עכשיו, גם אם גובה הקפיצה לא לגמרי מספק אותו.  

אי–פי

עוד כתבות בנושא

חיסכון מנצח

קבוצה – נקרא לה ממפיס - מעבירה בטרייד את הקלעי המוביל שלה. בתמורה היא מקבלת שחקן יעיל אך מעבר לשיא (טיישון פרינס), שחקן שכנראה כבר לא יגיע אליו (אוסטין דיי) ופועל שחור קלאסי עם אחד השמות הבנאליים בליגה (צר לי, אד דייויס). הנימוק לטרייד היה לכאורה כספי, אבל ככל שחולפים הימים והניצחונות נערמים, נדמה שרק לכאורה. רודי גיי יכול לטעון עד מחר שההנהלה החדשה בממפיס לא נתנה לו צ'אנס להוכיח שהוא שווה 16.5 מיליון דולר לעונה, אבל אם מסתכלים על השורה התחתונה – מאזן הניצחונות בלעדיו עומד על 4-14 – כנראה שהיה מניע נוסף מעבר לתקרת שכר נושמת.

אם עזיבתו של גיי היתה אמורה לפגוע בהתקפת הגריזליס, הרי שבדיוק ההפך קרה. נכון, הם איבדו 17.2 נקודות במשחק, אבל עמן נעלמו גם 16.4 הזריקות שלקח באחוזים רעים (41% מהשדה ו-31% מהשלוש). במקום זה, הכדור נמצא יותר בידיים הנכונות, אלה של מייק קונלי ובעיקר של מארק גאסול, שפורח מאז שגיי הוגלה לקנדה: בעשרת המשחקים האחרונים יש לו 17 נקודות ב-56% מהשדה, 7.8 ריבאונדים ו-5.2 אסיסטים למשחק. את שאר החורים ההתקפיים שנותרו, פרינס, דיי ודייויס מצליחים לכסות יחד. במלים אחרות, חיסכון ממש לא חייב לבוא על חשבון הצלחה.

וינסניטי 2.0

קל לסלוד מווינס קארטר. שחקן עם כל כך הרבה מתנות מהטבע, שמורשתו יכולה להסתכם בתחרות הטבעות אגדית, דאנק מהסרטים מעל פרדריק וייס, אות קין שניתנת לכל היורשים הפוטנציאלים של ג'ורדן ושביתה איטלקית שהפכה אותו מ"וינסניטי" לסמל של אנוכיות, אגואיסטיות וכל מה שרקוב בליגה הזו. אבל גם מי שאינו אוהד, חייב להודות שווינס קארטר של גיל 36 הוא גרסת הווינס קארטר המוצלחת ביותר מזה שנים.

באופן מפתיע ביחס לכוכב גדול לשעבר, הוא עושה יופי של עבודה בנישת ה"עוד שחקן רוטציה". למעשה, קשה לעשות יותר ממה שהוא עושה עבור דאלאס ב-25 דקות על הפארקט (17.2 נקודות ב-57% מהשדה במארס); למעשה, כמה מהניצחונות האחרונים של המאבריקס רשומים כמעט בלעדית על שמו. חוץ מזה, קארטר גם נהנה בימים אלה מהילת הקשיש, תופעה שמאפיינת כוכבים מזדקנים ב-NBA – באיזשהו שלב שוכחים להם את חטאי עבר והופכים אותם לאנדרדוגים שקשה לא לחבב. איך הגדיר זאת זאק לואו מ"גרנטלנד"? אפילו התנועה שקארטר עושה אחרי דאנקים שמזכירים ימים יפים היא חיננית. וינסניטי כבר לא יחזור, אבל לא מעט קבוצות היו שמחות כרגע לווינס.

אי–פי

שמח עם ריקי

ב-NBA מקדשים סטטיסטיקות, אבל להשיג מספרים נאים בקבוצה מפסידה זו לא חוכמה. יש מועדון שלם של שחקנים כאלה - בדרך כלל קוראים להם בן או קמבה, והם הולכים לפגישות מחזור בקונטיקט. נכון שריקי רוביו משיג את המספרים היפים שלו – 13.3 נקודות, 8.5 אסיסטים, 7 ריבאונדים ו-2.8 חטיפות במארס – בזמן שמינסוטה בעיקר מספקת לקווין לאב תחמושת לפתחון הפה הבא, אבל יש בזה גם משהו מעודד. באופן כללי, למרות ההפסדים והמאזן, יש ברוביו ובמשחק שלו משהו משמח מאז שחזר לעצמו מהפציעה בברך. אולי זה כל המסירות מאחורי הגב, ואולי זה גם קשור לסרטון בן 6 שניות בו הוא נשמע מעודד את אלכסיי שווד העגמומי. "פשוט תהנה", הוא אומר לו. טוב שיש את ריקי רוביו כדי להזכיר לנו - במעשים ובמלים - שגם ההנאה חשובה, לא רק הניצחון.

הפינה הוויראלית

כריס פול כבר הפך את הבן הקטן שלו לכוכב עולמי בזכות מסיבות עיתונאים בהן הוא מחקה את הפרצוף של בלייק גריפין, או סרטונים מחדר ההלבשה בהם הוא מגלה בתמימות כי ניצח את גראנט היל באחד על אחד. הכישרון מול מצלמות כנראה עבר בתורשה: הפרסומת הזו אמנם רצה כבר מספר שבועות, אבל אף פעם לא מאוחר להכיר את קליף פול, התאום שהופרד מכריס בלידתם ומנצל את הכישרון הטבעי המשותף בצורה קצת שונה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#