בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עכשיו, ברצלונה, זה שוב רק את ואני

התבוסה של ברסה תשחרר אותה מאחיזת ההמון ותאפשר לאוהדיה האמיתיים, אלו שמלווים אותה כבר שנים, לשוב ולהרגיש אינטימיות

12תגובות

כאחת שידעה לא מעט אכזבות בחייה, בו ברגע שהייתי בטוחה שהנה זה כאן להישאר, הבנתי שזה בלתי נמנע - ידעתי שהיא תעזוב. גם ברגעים הכי מרגשים, ובחיי שבכיתי מהתרגשות לא מעט, ידעתי שזה ייגמר.

היום לא תהיה הפעם הראשונה שאחלום בהקיץ על הערבים העתידיים עם הילד שלנו (שכבר יהיה גדול) מול הכדורגל (בטלוויזיה? בתלת-מימד-ויזיה-פד?), איך שנספר לו על קבוצת החלומות שיצא לנו להכיר. מסי, שכבר יהיה שם כזה מהעבר, וצ'אבי ואינייסטה, ופויול וגווארדיולה ("שגם היה גבר מאוד נאה", אגיד לבני הנבוך).

ואגב, נספר לו גם על רונלדיניו והגולים והסמבה. כי כמה שמסי נדיר, הסמבה זרמה לרונלדיניו ברגליים. ואם יש גול שאני ממש זוכרת, זה דווקא שלו, בהפסד 4-2 לצ'לסי. אחר כך נזכר גם בגול הוא של אינייסטה בדקה ה-93 נגד אותה צ'לסי, בתיקו שהעלה אותנו לגמר הצ'מפיונס. ונזכר ברייקרד ובוואן חל שלפניו, ונזכיר שגם מרדונה עבר אצלנו פעם.

אבל, בתכל'ס, זה לא קל להיות אוהדת של ברסה בשנים האחרונות. בטח כבחורה - שתמיד תיתקל בחשדנות. תראו, זה לא קל להיות החברה של הגבר הכי חתיך בעיר. כולם מדברים עליו, מעריצים אותו, מפארים אותו, כולן מחבקות, מנשקות, מלטפות. אנשים שאני מעריכה ואנשים שאני לא סובלת - כולם אוהבים את הבחור שלי באותה מידה. ואני בסך הכל רוצה שהוא יהיה שלי. אני צריכה אינטימיות בקשר.

אז, בקרוב בר רפאלי תשכח אותה, וכך גם כל הציון ברוכים והאביב פרנקלים יילכו לרעות בשדות זרים. קבוצת החלומות הזאת תצטרף ותיאסף לרשימת האקסיות כמו זו של קרויף או ריאל של פושקאש או אייקס של שנות ה-70. הקאמפ נואו ירד מגדולתו כאולם הבר-מצווש של האלפיון העליון, ועשירי ישראל יפנקו את הילדים שלהם באליאנץ ארנה או בסן סירו או, חלילה, בסנטיאגו ברנבאו, וברסה תחזור להיות שלי. יפסיקו להגיד שהיא מכבי (זה הכי מעצבן), ואני בשלי - אשב דרוכה מול המסך, לעתים נפסיד ולפעמים ננצח, ומישהי אחרת תהיה אלופה ונפלאה ולי ישאר רק להשקיע את כל מרצי בשנאה אדירה כלפי אותה אלופה (אם כי לפעמים אודה ש"הוא שחקן טוב, הבן זונה"), כי תמיד צריך איזו נמסיס טובה, להטמיע בה את מרמורי.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#