בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבלוג הצהוב

שהקיץ לא ייגמר לעולם

איך ההרגשה להיות אלוף? די טובה, תודה ששאלתם, בטח כשהפועל נראית רע מתמיד. אז למה כל כך קשה להתנתק מהזיכרונות?

4תגובות

כשקיסמי אוזניים מזכירים לך כדורגל, אתה מבין שהתגעגעת. אתה פותח את האריזה ורואה שם יותר מדי מקלות אדומים. הצהובים נגמרו מזמן, הכחולים בדרך לשם ונותרו רק הלבנים והאדומים. אין ברירה, אתה אומר, ומוציא חבילה חדשה עם מקלות עץ חומים. זה קיץ, אתה מזכיר לעצמך, לבחירה בצבע הקיסמים אין משמעות.

זה היה קיץ של דיסוננסים. מרגע השריקה האחרונה במשחק ההפסד לבני יהודה המחשבות עסקו רק בספירה לאחור לקראת החזרה לבלומפילד. האצבעות הובילו אותך כל כמה שעות לאתרי ספורט מפוקפקים המדווחים על השמועה הנוכחית בשוק ההעברות, טבלת הדירוג האירופי באתר אופ"א הפכה לאתר הבית ובאוטו התנגן שוב ושוב דיסק האליפות עד כדי כך שהאשה – הבית"רית, רחמנא לצלן – התחילה לזמזם בלי לשים לב. וכמאמר אחד השירים המובילים במצעד, הלב רצה לבלומפילד.

מצד שני, משהו בפנים רצה שזה יימשך לנצח. רצה שהקיץ הזה לא ייגמר. זאת לא רק תחושת העליונות על כל מה שלובש חולצה שאינה של אלופת המדינה, אלא בעיקר המשקולת האדירה שהתלוותה להיסטוריה של המועדון בעשרים השנים האחרונות. משקולת שהותירה משקע של ספק תמידי שזה נגמר, שקיבלת את קצבת החגיגות שלך לשנים הקרובות. אתה אפילו לא צריך להתרגל למחשבה, כי לסבול אתה כבר רגיל.

דודו בכר

הרי אתה זוכר שהקיץ שהגיע אחרי שתי האליפויות האחרונות היה מקולל. לאחר הדאבל של 1996 הגיעו שבע שנים רעות, ועל האליפות בפוטו פיניש של 2003 נענשנו בלא פחות מעשר שנים ארורות. גם הקיץ הנוכחי נפתח באירוע שמציב סימן שאלה על זהות הקבוצה שנראה מולנו השנה; אם ב-1996 היו אלה פיטוריו של דרור קשטן וב-2003 גירושם של נמני ובנין, מעל קיץ 2013 מרחפת עננת נטישת אוסקר גארסיה. האיש, שלבו תמיד יהיה צהוב, עזב פרויקט בנייה מיד לאחר שלב יציקת היסודות. אמנם לא חסרים בעולם קבלני ביצוע טובים, בטח כשמעל נמצא הפרויקטור ג'ורדי קרויף, אבל ספק גדול אם מחליפו של גארסיה בתפקיד יכול לספק את הסחורה. הקיץ כבר למדנו שפאולו סוזה נכשל במשימת השכחת זיכרון העבר.

סוזה הוא לא העיקר. העיקר הוא אתה, האוהד, האיש שכל מעשיו קשורים קשר ישיר עם הקבוצה שלו. לא לבשת חולצה אדומה מכיתה ג', את הגרביים עם הפס האדום בחבילה אתה מעביר לאבא ואתה עדיין מחפש בכל הארץ סיר לטיגון צ'יפס שלא צבוע באדום. אתה יודע שאם תיפול בדברים הקטנים הקבוצה תסבול בגללך. לכן, כדי לא לנחס, אתה עדיין מבקש לא לעבוד בערב המשחק המבוטל נגד פאוק סלוניקי. לכן אתה משאיר את יום שני פנוי לאפשרות שהמשחק נגד הפועל עכו יידחה. כי זה הכל אתה, אתה זה הקבוצה, הקבוצה היא אתה. כשהיא סובלת אתה סובל יותר, אבל כשאתה סובל, היא בכלל לא יודעת.

ועכשיו אתה פותח עונה כאלוף. אתה כבר לא זוכר את ההרגשה, אתה כבר לא יודע כמה כבד המשא הזה. אתה מביט צפונה, הרבה צפונה, ורואה את הירוקים מהכרמל - שבפאתטיות אופיינית מתעקשים לקרוא לעצמם "מכבי" -  מתכוננים לליגה, והם נראים מפחיד. הראיוס הזה, אתה אומר לעצמך, הוא כמו בוקולי צעיר עם הקילריות של ג'ובאני, אריק בנאדו מאמן בחסד ואפילו החולצות שלהם נראות מעולה. או-אז אתה נזכר שג'ורדי בנה לך מפלצת, שג'ורדי דואג לך, שג'ורדי יודע מה הוא עושה - ושאייל משומר עדיין פותח בהרכב של אלה עם החולצות היפות. ואז אתה קצת נרגע.

כשאתה חושב על האדומים, אתה נזכר בזה שהם כבר לקחו לך תואר אחד: את אליפות קיץ 2013. הם הביאו את רן בן שמעון, החתימו את איתי שכטר וגייסו לשירותיהם את לא אחר מאשר מחזיק גביע המדינה וכוכב הנבחרת הצעירה, ישראל זגורי – האיש שזכה בכותרת "ה-מלפפון של הקיץ" מאתר שנמצא בקשר הדוק מדי עם הסוכן שלו. ואז הגיעה אירופה לבלומפילד, שנצבע לכבודה באדום, והזכירה את אותה אירופה, שהגיעה לפני כמה שנים לאותו איצטדיון שקושט בצהוב. והשכנים יעידו על צעקת "היש" עם שריקת הסיום שבישרה על הדחת האדומים כבר בתחילת אוגוסט.

שרון בוקוב שרון בוקוב

ואז אתה מבין שכן, אתה יודע מהי ההרגשה להיות אלוף. מתי בפעם האחרונה הרשית לעצמך לזלזל כך ביריבה העירונית, ולעזאזל המנחוס? מתי הצטערת שלא תפגוש אותם בגביע הטוטו? מתי באמת חיכית לדרבי? ובזמן שאתה מנסה לענות על השאלות, הרטוריות לכאורה, אתה בטעות משיב לעצמך שזה היה לפני 10 ו-17 שנים. ושוב אתה נזכר במה שקרה לאחר מכן. ושוב אתה לא באמת יודע אם אתה באמת רוצה שהליגה תיפתח ושהקיץ ייגמר. ואז שוב אתה מבין כמה זה שברירי להיות אוהד כדורגל ואז אתה כבר מתגעגע. לא לאוסקר, אלא לקבוצה של אוסקר. געגוע למשהו שאתה יודע שלא ישוב.

אתה מחזיר את קופסת קיסמי העץ למקום ושולף את הקיסמים הצבעוניים. מוציא את האדום ותוקע בתוך האוזן. זה לא אדום, אתה אומר לעצמך, זה אדום בהיר, כמעט ורוד. מה שקרה לפני 10 ו-17 שנים לא ישוב אתה אומר לעצמך, הפעם זה יהיה שונה, כמעט אחר.

____________________
ארבעה אוהדים של ארבע הקבוצות הגדולות ילוו את עונת ליגת העל בכדורגל, שתיפתח ביום שבת, בבלוגים אישיים ב"ספורט הארץ". הם יכתבו על הקבוצה האהובה עליהם, על היריבות השנואות, על המתרחש ביציעים ועל מצב הכדורגל הישראלי. הבלוג הצהוב של תמיר כהן ילווה את מכבי תל אביב, שתנסה להתאושש מהתרגשות הזכייה באליפות לאחר עשור שחון ולהמשיך לשלוט בכדורגל הישראלי.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#