בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבלוג הבית"רי

כך התאהבתי בשי חדד

המועדון אולי בתהליכי בנייה, אבל קבוצה כבר יש בירושלים, והלב שלה הוא הקשר. הרבה טכניקה או מהירות אין לו - אבל נשמה יש בשפע

7תגובות

ונתחיל בבשורות הטובות: יש קבוצה בירושלים. האמת היא שזו לא בשורה חדשה. גם בשבוע שעבר, על אף ההפסד להפועל ב"ש (שהוכיחה גם השבת שהיא קבוצה ש-כמאמר הקלישאה – "תדבר חזק" העונה בליגה), יכולנו לראות דקות מעולות של בית"ר, כדורגל מוצלח, משחק צירופים והזדמנויות שמאוד היו קרובות לשער. הכדורים שנבעטו מול מכבי פ"ת נכנסו במקום הכדורים שלא נכנסו שבוע קודם. זה, פחות או יותר, ההבדל.

בדרך, אריאל הרוש סתם כמה פיות. זה היה השבוע שבו כל התקשורת התנפלה, באופן מוחלט, על הרוש. אמרו שהוא לא ברמה גבוהה, שהוא בינוני, שהוא בירידה – והכל בהסתמך על משחק אחד לא טוב. ובכן, במשחק באיטדיון המושבה הוכיח הרוש שוב שמדובר בשוער ברמה הגבוהה ביותר. היה לו משחק יציב, הוא אפילו הציל פעם או פעמיים את בית"ר מספיגה, ובעיקר השרה ביטחון. מה שמוכיח ששוער הוא תפקיד כפוי טובה אמנם, אבל מותר גם לשוער לתת איזושהי הנחה. אריאל הרוש הוא, עדיין, הדמות המשמעותית ביותר בבית"ר ירושלים הנוכחית – וגם שוער מוצלח, שאפשר להפסיק לחפש לו מחליפים.

בעיקר כבשו את ליבי שניים – אופיר קריאף, שנמצא במגמת שיפור אדירה מהעונה שעברה (דרך יורו הצעירות בקיץ) ובהחלט מחזק את מעמדו כסוג של מנהיג בקבוצה – אחד היחידים ששרד מהקבוצה שפתחה את העונה שעברה מצוין, אבל יותר ממנו – שהרי את יכולתו המופלאה כל אחד ראה – התרשמתי מהלחימה חסרת הפשרות של שי חדד.

ניר קידר

חדד, קצת כמו צחי אליחן, הוא שחקן מתעתע. על פניו, אין לו הרבה טכניקה או מהירות, אבל דבר אחד בולט אצלו – הלב. וחדד בא עם כל הלב למשחק מול מכבי פ"ת. הרבה יותר מהשער שהבקיע בפנדל, בעיניי זה – קודם כל – היה המשחק שלו. ראוי לציון גם החלוץ איציק כהן, שבשנה שעברה עיני קלטה אותו כשהבקיע שלושער במושבה – במשחק בליגה הלאומית נגד הפועל פ"ת, במדיה של היריבה העירונית הפועל ירושלים. מדובר בחלוץ גדול, שבית"ר נאבקה אליו – ולטעמי, הזמן יוכיח שבצדק היה הדבר.

אז יש קבוצה. למרות הדיבורים על כך שבית"ר תיאלץ לשרוד (שהיו חסרי אחריות, כי הם נאמרו ביודעין שהקבוצה חסרה ארבעה שחקנים מסיבות בירוקרטיות בלבד), לדעתי היא תוכל להתבסס טוב ולתת עונה טובה בליגת העל.

יחד עם זאת, הדיבורים על פלייאוף עליון הינם גבוהים מדי בשלב זה. לבית"ר יש עדיין לא מעט בעיות, למשל בחלק הקדמי – על אף שמוזר לדבר על קבוצה שכבשה שלושה שערים כקבוצה עם בעיה בהתקפה – אבל בית"ר עדיין זקוקה לחלוץ בשיעור קומה. צחי אליחן אמנם הבקיע, אבל אינו מספיק טוב לרמה הזאת לדעתי. טטה בנגורה הפגין ניצוצות מסוימים, אבל ייקח לו עוד זמן להיכנס לכושר מלא. איציק כהן נפלא, אבל גם הוא ייבחן מול קבוצות טובות יותר. יש לבית"ר שני חלוצים טובים בפוטנציה, ודווקא בגלל זה – נדמה לי שחשוב יותר מכל לשמור על חן עזריאל. גם שחקן בית, גם חלוץ נהדר שיכול לתרום רבות.

קשה מאוד להסיק מסקנות ארוכות טווח, אבל נדמה שגם בגזרת הזרים נרשמה סוג של הצלחה. "אייס קרים" מסתמן כשחקן בכלל לא רע (למרות שקשה להשוותו לדאריו פרננדז), מולמו טוב מהצפוי, וכאמור – לבנגורה יש המון כדורגל. כעת, נדרש עוד בלם זר (ויש דיבורים צפופים על כך), שייצב את ההגנה לצידו של קפילוטו – ואפשר לבנות קבוצה טובה וחיובית לשנה הזאת בבית"ר.

ובכל זאת, היה במשחק גם משהו מבלבל. משבר הזהות העמיק. בתוך המשחק זה היה ברור, אחריו זה היה קצת יותר מסובך. האם כאשר התנגדתי, ואני עדיין מתנגד, להחלטות הניהוליות של טביב ורביבו עד כה – בגזרת החזון ארוך הטווח, בשמירה על העתיד, בחיבור עם שחקני הבית ובהתמודדות עם החלקים הקיצוניים בקהל – אני יכול לשמוח בלב שלם או לא? אז הנה ניסיון לענות: אני שמח שניצחנו, כי אני עדיין אוהד בית"ר. אבל קשה לי לומר שהקבוצה יכולה להיות שלי באמת.

ובמלים אחרות: יש קבוצה בירושלים. קבוצה חיובית, רעננה, מסקרנת. נדמה לי שהמשימה הבאה של טביב, תהיה לבנות מועדון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#