בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבלוג האדום

ההתגלמות החיה של המאניה-דיפרסיה האדומה

ברועי גורדנה משתקפת הפועל ת"א: מצד אחד מבולגן ומעצבן, מצד שני הוא לפחות מנסה לעשות משהו. הפעם, זה הסתיים בניצחון

2תגובות

1. מי אתה בעצם, רועי גורדנה? לכאורה, תפקידך המקורי הוא להיות שחקן כדורגל בקבוצת הפועל תל אביב. קשר, לפעמים קשר אחורי, לפעמים גם קדמי וביום ראשון הוצבת בכלל באגף. מכיוון שכך, זה בכלל לא ברור כיצד הפכת להיות משחקן כדורגל סטנדרטי להתגלמות חיה ונושמת של המאניה-דיפרסיה המאפיינת אותנו, הפועל תל אביב, בעונה הזו בפרט ובעונות אחרות בכלל.

כמיטב המסורת של האוהדים באדום, נתחיל מהרע, שכמובן מאפיל על הטוב (למעט פעם בעשור): המשחק שלך מבולגן, מקרי, מעצבן וחסר תכלית. אתה בועט לשמים במקום להעמיד את עומר דמארי מול שוער, אתה נופל במקום להמשיך בהתקפה המתפרצת ושופך לאגר בדקה ה-70 למרות שאתה שחקן צעיר.

אבל בדיוק ברגע המסוים הזה שבו אני רוצה לקלל אותך, לצעוק בוז, להתפלל לרב"ש שיחליף אותך במישהו אחר, אתה גורם לכרטיס אדום (מפוקפק) לקבוצה היריבה, נותן גול וגומר את המשחק. אתה בעצם עושה משהו, שזה – כך לפי מקורות יודעי דבר – מה ששחקן כדורגל התקפי אמור לעשות. בזמן ששאר השחקנים באדום נראים כמו תמהונים המשוטטים על הדשא בבלומפילד, אתה מנסה לגרום לכך שיתרחשו פעולות חיוביות במגרש. שהקבוצה שלך תצליח לגבור על הקבוצה השנייה. ומסתבר שמדובר בקונצפט מהפכני בהפועל הנוכחית. לא פחות

האם באמת שאפתי לניצחון כזה נגד קבוצה בינונית כמו מכבי פ"ת? לא, לא באמת; האם זה היה שווה את מסכת העינויים שהעברת אותנו עד לרגע הזה? ככל הנראה גם לא. ועדיין, הניצחון הזה רשום על שמך. וכידוע, בכדורגל עדיף ניצחון על הפסד; לחיות מכוער על למות יפה. אז שאפו, מר רועי גורדנה. הורדת כמה שנים מחיינו, וכנראה תמשיך לעשות את זה בעתיד, אבל הפעם ניצחת. אנחנו ניצחנו. בצורה כל כך מכוערת. ואולי גם קצת יפה.

ניר קידר

2. אבל עם כל הכבוד לגורדנה, ולניצחון הראשון בליגה, ולשער היפה של שכטר, ולחזרה של ורמוט להרכב, הסיפור של הפועל הנוכחית הוא לא מי שנמצא על כר הדשא אלא דווקא מי שלא היה שם. השחקן שלא נמצא בהפועל, וכנראה גם לא יגיע אליה.

הפועל צירפה השנה המון שחקנים חמודים עם פוטנציאל טוב, שמדי פעם מבליחים עם תצוגות טובות. סשה הברזילאי חמוד כזה עם בעיטה טובה ועם המון אנרגיות, גם גרזיצ'יץ' הוא פייטר רציני, ואני מאמין שגם זגורי ידע מתישהו, ככל הנראה בתום סדרת החינוך שהוא עובר – לספק תצוגות ראויות. גם החזרה של ורמוט לכשירות זו ברכה, ואפילו שכטר שב להבקיע, ויש את כל הפרוספקטים האלה עם הררי הפוטנציאל על הספסל.

אבל אף אחד מהם הוא לא השחקן ההוא שלא הגיע העונה להפועל. השחקן ההוא ככל הנראה היה משחק באמצע, קצת מקדימה. חלק היו קוראים לו קשר 50/50, ואחרים היו סתם מגדירים אותו כקשר עושה משחק. הוא היה, ככל הנראה, שחקן חצוף עם מסירה טובה ובעיטה חזקה. היו לו מאפיינים של ווינר, כזה שלא רואה בעיניים. שחקן של מאני-טיים. של גול ניצחון קריטי בתוספת הזמן. של חגיגות אליפות. של מספרת שמגיעה לפתע משום מקום. לשחקן הזה היו ככל הנראה קוראים ערן זהבי, וכמה חבל שהוא נמצא בצד הלא נכון של העיר.

3. בערך בשלב שבו המשחק נגד פ"ת היה גמור, נכנס לשחק שון מלכה, בוגר מחלקת הנוער של הקבוצה וכישרון גדול. מול עשרה שחקנים בכחול, מלכה היה פעלתן מאוד באגף, עבר שחקנים ואפילו סיפק כמה מסירות סבירות. זה נהדר לראות שחקן בית מראה כאלה יכולות במשחק ראשון בקבוצת הבוגרים, ואני כמו גם שאר האוהדים מקווים שהוא יתפתח לשחקן גדול.

אבל מכאן עד הררי הסופרלטיבים שנחתו על ראשו הצנוע (לעת עתה) של מלכה ישנו מרחק מאוד גדול. מרחק שמגלם אולי את אחת הרעות הכי חולות בהפועל ואולי בכלל בכדורגל הישראלי: היכולת להמליך ולנשל מתוארו שחקן (וגם מאמן) באבחה, בלי לתת לכך יותר מדי מחשבה. בלי לנתח.

שחקן הופך לכוכב אחרי גול דרדלה נגד קבוצת תחתית, ואחר לאויב המדינה בעקבות משחק אחד פחות מוצלח. תקשורת ה"פרסום הראשון" כמובן מסייעת להעצים את התופעה. הסוכנים מפמפמים כותרות, השחקנים מדברים דרך מקורבים, והאוהדים אוכלים את הקלישאות בשקיקה. כך גם יוצא ששחקנים בינוניים מקבלים חוזי עתק במושגים מקומיים. תקשיב לי, שון: אל תקשיב להם. אחרת עוד תמצא את עצמך בקצה הספסל של מכבי פ"ת. אלרואי כהן אולי לא יודה בזה, אבל אני אומר לך: זה יכול להיות המקום הכי בודד בעולם.

שרון בוקוב

4. וזהו המקום להזכיר (שוב) שב-14 בדצמבר (אלא אם יוזז), הולך להתקיים הדרבי התל אביבי. וגם אם ברק יצחקי מחמיץ לפעמים פנדלים, עדיין מדובר ביריבה קשה מאוד שהשחילה לחיפה שלישיה. לתשומת לבם של שחקני הקבוצה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#