בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האנשים העדינים של הספורט הברוטלי

הקוורטרבק הוא השחקן הפגיע במגרש ובו בזמן הפרס הנכסף ביותר. המקרה של ג'יי קאטלר הזכיר שב-NFL קשיחות עדיפה על יכולת

2תגובות

1. ברט ביילמה, לשעבר מאמן הוויסקונסין בדג'רס, חשב שסקוט טולזיין הוא כל מה שאפשר לבקש בקוורטרבק; זרוע מדויקת ויציבה, שאיפשרה לו להעמיד נתון של 74.3 אחוזי השלמה, הטוב במדינה. זה לא הספיק לטולזיין בשביל להיבחר בדראפט 2011, אך עזר לו לקבל חוזה בסן דייגו שקיבע את מעמדו כקוורטרבק שלישי בהיררכיה.

חודשיים מאוחר יותר, הודיע ראסל ווילסון לביילמה שהוא מוותר על ההצעה של הקולורדו רוקיס להפוך לשחקן בייסבול מקצועי, ושאת שנתו האחרונה כסטודנט יעביר בוויסקונסין. ביילמה שכח מטולזיין במהרה.

כך גם הצ'רג'רס, סן פרנסיסקו וגרין ביי, הקבוצות ששילמו לטולזיין שכר אך לא נתנו לו דקת משחק אחת בשלוש עונות. ביום שני שעבר, החל את המשחק של הפאקרס מול שיקגו כשבינו לבין ארון רוג'רס חוצץ מחליף נוסף, סניקה וואלאס. רוג'רס שבר את עצם הבריח מול הברס, וואלאס נפגע במפשעה בדרייב הראשון מול פילדלפיה, והנה, בתוך שישה ימים בלבד נדרש טולזיין לחזור שלוש שנים לאחור, לימיו האחרונים כשחקן תחרותי. הוא נכנס כמחליף מול האיגלס, נחטף באנדזון ולא עזר למנוע הפסד ביתי שני ברציפות. ביום ראשון יהיה הקוורטרבק הפותח במשחק החוץ מול הג'איינטס. מאט פלין, שעזב את הפאקרס כתפוח אדמה לוהט, מיועד לשוב אליה עם הזנב בין הרגליים לסיבוב הופעות של חודש, זמן ההחלמה המשוער של רוג'רס.

רויטרס

זו דרכם של קוורטרבקים במשחק הברוטלי; הם שם בכדי למסור לטאצ'דאון, אך גם כדי להצדיק את משכורתם של שחקני ההגנה. אירוניה מרושעת היא שהשחקן הכי פגיע על המגרש הוא גם הפרס הנכסף ביותר. ברוב המקרים זה רופא הקבוצה, ולא המאמן, שקובע את זהות הקוורטרבק הפותח. עצם שבורה, קרע ברצועה – הרופא מטיל וטו והמאמן מתיישר.

כך שיתף מייק מקארת'י שלושה קוורטרבקים שונים בתוך שישה ימים מבלי שנדרש להפעיל שיקול דעת. פשוט לחכות למבט הזה בעיניים של הדוקטור, להסתובב לספסל ולשאול מי נשאר שלם. קשים יותר הם המקרים בהם הדברים מוחלטים פחות ודברים נוגעים בתחום האפור של הרפואה; כשמדובר ב"מתיחה" ולא ב"קרע", ב"רגישות" הנתונה לפרשנות. מארק טרסטמן, מאמן שיקגו, נדרש השבוע לבחור בין שניים בלבד, ג'יי קאטלר וג'וש מקאון. הוא בחר לא נכון.

"מעולם לא פקפקנו בקשיחות של קאטלר", אמר השדר כשבמהלך המשחק מול דטרויט התמקדה המצלמה בידו הנפוחה של הקוורטרבק. בליטה חריגה בין האצבע לאמה העלתה תהיה שמא אגוז, ולא מפרק, הוא שמחבר בין השתיים. קאטלר לא תמיד היה חסין מספקות בנושא. הוא כבר חטף, וחזק, מאוהדי הברס לאחר שנטש את גמר ה-NFC לפני שלוש שנים בעקבות פציעה בברכו. נראה להם שיכול היה להמשיך. חולשתם של המחליפים – טוד קולינס, במה שהתברר כמשחקו האחרון בקריירה, וקיילב הייני, שמחפש קבוצה בימים אלו – רק הגבירה את עוצמת הלהבות. הדיון באופיו של קאטלר – האם הפקיר את חבריו? – הוא רק פן נוסף בסוגיה רחבה בהרבה: האם הוא טוב מספיק, נקודה.

לפני שלושה שבועות, בהפסד לרדסקינס, נפצע קאטלר במפשעה. מחליפו, ג'וש מקאון, הוביל את הקבוצה לניצחון חשוב בגרין ביי. קאטלר חזר מול דטרויט, השיג טאצ'דאון תוך שלוש מסירות בלבד בדרייב הראשון, אך מכאן והילך חלה דעיכה ברורה לעין, כשלמגבלות הניידות בשל הפגיעה במפשעה מתווספת אחת נוספת בקרסול. תנועותיו הפכו מסורבלות ומסירותיו קצרות או ארוכות מדי. משהו ביציבות נפגם. 12 מ-18 במחצית הראשונה הפכו ל-9 מ-22 בשנייה. החילוף זעק לשמיים, אך הפוסט-טראומה של קאטלר, כמו שמרנות יתרה של טרסטמן, שילבו ידיים כדי למנוע מהמאמן לקבל את ההחלטה הגיונית היחידה – להושיב את הקוורטרבק שלו על הספסל ולהעניק את המפתחות למחליף כשיר שהוכיח את ערכו רק שישה ימים קודם לכן.

"לא רציתי להוציא אותו עד שיאמר לי בעצמו שהוא לא מסוגל לעשות את העבודה", הסביר טרסטמן לאחר המשחק. בכך, הבעת אמון מחד אך צעד א-מנהיגותי מאידך, הותיר את האחריות בידיו של מי שאולי לא יכול להרשות לעצמו לעזוב שוב משחק מיוזמתו. "איש גאה", כינה את קאטלר ג'ון גרינברג מ-ESPN. "חייל", אמר עליו ברנדון מרשל. טרטסמן לא אמר זאת, אך במעשיו שידר כי קשיחות עדיפה על יכולת והרחיק עוד יותר את היום בו יוכלו שחקנים לומר בפה מלא כי אינם מסוגלים עוד.

USA TODAY

הברס הפסידו 21-19, לא לפני שמקאון שולב בדרייב האחרון והשיג טאצ'דאון שלא שינה דבר. הערב כולו עזר לקאטלר לשקם את תדמיתו, אך ביחס ישיר נפגעה זו של מאמנו. אולי מוטב היה לכולם אם קאטלר, כמו רוג'רס, היה שובר משהו, נפצע באופן חד משמעי, ומותיר לרופא, ולא למאמן, לקבל את ההחלטה. לעיתים הם יודעים יותר טוב מכולם.

2. בעונה שעברה היתה ניו אורלינס הקבוצה הראשונה לאפשר ליריבותיה להשיג למעלה מ-7,000 יארדים עונתיים. ביחס ישיר לחרפה שהמיטה ההצגה הזו על יוצרה - סטיב ספאגנולו, מתאם ההגנה שחטף את הגרזן - כך קסמה בעיני רוב ריאן האפשרות לברוא אותה מחדש. אחרי הכל, מעטות ההזדמנויות בהן יש לאדם רק מה להרוויח. בנוסף, זה עדיף על בטלה. בחודש ינואר, כשהוא מתנדנד על ערסל מול חוף קאריבי, צלצל הטלפון. שקט, שלווה, קוקוס, מטריה בכוס קוקטייל, ולפתע הקול של ג'רי ג'ונס. "אתה מפוטר", אמר בקול סמכותי אדם שכבר פיטר עובד או שניים בחייו. "אמצא עבודה בתוך חמש דקות", חזה ריאן, מי ששיערו האפור והפרוע משתלב יחד עם אופיו האקסצנטרי ליצירת דמות חד פעמית.

זה לקח חודש עד שהצטרף לסיינטס והביא למותן של השמועות על שיתוף פעולה עם אחיו התאום רקס, מאמן הג'טס. עבודתו הטובה ניכרת בשורה הסטטיסטית של חניכיו; 199.9 יארדים באוויר (3 בליגה) ו-18.1 נקודות למשחק (5), כששישה מתוך 11 שחקניו היו חלק מהפיאסקו של 2012. בלילה שבין ראשון לשני, לאחר שקבוצתו הביסה 17-49 את אותם הקאובויס, הסכים גם ג'ונס להודות כי ההחלטה לפטר את ריאן "אינה נראית נכונה כרגע".

אי–פי

כשם שריאן "הרוויח" מנקודת השפל אליה הגיע קודמו בתפקיד בניו אורלינס, כך הוא נהנה גם מהתחתית אליה הגיע מחליפו בדאלאס, מונטה קיפין. מתאם ההגנה הוותיק נמצא בסביבה בערך מאז שהכניסו לחוקת המשחק את התיקון המאפשר מסירה קדימה; מאחוריו 47 שנים של משרות אימון מגוונות המחולקות שווה בשווה בין ה-NFL והמכללות, תמיד כמתאם הגנתי או כמאמן חוליות ספציפיות. הוא איש רב זכויות, אחד מהארכיטקטים של ה-'טמפה 2', וריאציית הגנה שהונהגה בתקופתו כמתאם ההגנה של טמפה ביי בשנות התשעים והאלפיים ועודנה פופולרית ברחבי הליגה. מנגד, הוא גם בן 73 ומי שבשתי השורות האחרונות בקורות החיים שלו כתוב "עוזרו של הבן שלי, לנס קיפין, בטנסי וב-USC". הוא עזב את האחרונה לפני שנה, מקדים במעט את הודעת הפיטורים של בנו.

הוא ראה והתמודד עם כל סגנונות ההתקפה המרכזיים– ווישבון, טי-פורמיישן, ספרד, ווסט-קוסט. כמו בכתב ברייל, מתבלטת האבולוציה של ההגנות מבעד לשרטוטים הרבים שבמחברותיו, הראשונה שבהן מימיו במכללת נברסקה. סביר להניח כי את האחרונה שבהן, 'דאלאס 2013', לא יציגו בעתיד בקנטון. החוליה אמנם סבלה מפציעות רבות, אך לא די בכך בכדי להסביר את 439.8 היארדים שהם מאפשרים למשחק, 313 מהם באוויר. בשני הפרמטרים הקאובויס הם החלשים בליגה. 53 שנים, מאז הצטרפו לליגה, לא הרשו הקאובויס למעלה מ-600 יארדים למשחק. זה קרה להם פעמיים בשלושת המשחקים האחרונים, 625 מול ניו אורלינס, כולל 145 יארדים לרץ האחורי מארק אינגראם, אחד שפרס ההייזמן בו זכה במכללת אלבמה כבר מכוסה קורי עכביש.

קיפין לא יישאר בתפקידו זמן רב. דאלאס תידרש, שוב, להמציא עצמה מחדש. האם הגיע הזמן שג'ונס יכוון את הגרזן לראשה של המפלצת, המאמן ג'ייסון גארט? דבר אחד בטוח - אי שם ברחבי הליגה ממתין מתאם הגנה שמחכה להיכנס בדלת הקסמים המסתובבת, אליה הגיע ריאן כסחורה פגומה, והגיח ממנה – הודות לספאגנולו וקיפין, בין היתר - כמנצח.


3. ג'קסונוויל ניצחה את טנסי, טמפה ביי את מה שנשאר ממיאמי אפופת הסקנדלים וקנזס סיטי נותרה הקבוצה היחידה עם '0' במאזן. אפס הפסדים. השבוע זכו למנוחה. דווין בואו, מסתבר, לא מסתדר עם חופש. הרסיבר של הצ'יפס ניצל את ההפוגה כדי לנסוע במהירות מופרזת כשבאמתחתו 15 גרם מריחואנה המחולקים לשלוש שקיות. לפחות הוא לא התנגש בעץ כמו אלדון סמית'.

לפני שמונה חודשים חתם על חוזה לחמש שנים תמורת 56 מיליון דולר. הוא לא יתקשה להחזיר לנוסע נוסף במכונית אשר שילם את סכום הערבות שנקבע לו, 750 דולר. "קשה לחשוב על התנהגות יותר אנוכית", אמר ג'ף סאטרדיי, פרשן ESPN, בהתייחסו לתזמון הבעייתי של בואו, שבוע לפני המשחק בדנוור, שהפסד בו עלול לזמן להם נסיעה נוספת למייל-היי, בשלב הפלייאוף. משהו עובר עליו. את עונת 2010 סיים עם 15 טאצ'דאונים. בשנתיים וחצי שחלפו רשם 10 בלבד, כשהעונה מספריו נמוכים עד כדי כך שהוא נמצא בדרכו לשפל כמותו לא ידע מאז הצטרף לליגה ב-2007, להוציא את 2009 בה החסיר חמישה משחקים בשל פציעות.

הדעיכה של בואו היא הבשורה הגדולה ביותר לצ'יפס, שהצליחו למזער את התלות בבואו ולהפוך את משחק ההתקפה שלהם לרב מימדי; בעונת השיא שלו בלע כל תופס מסביבו, 15 טאצ'דאונים שלו למול 12 בלבד של יתר חבריו, 1,162 יארדים שלו לעומת 1,024 של טוני מואקי וג'מאל צ'רלס גם יחד. עד כה העונה לא השיג אף תופס של הצ'יפס יותר מ-400 יארדים ותשעת הטאצ'דאונים של אלכס סמית' מפוזרים על פני שבעה תופסים שונים.

אי–פי

הדרך של הצ'יפס מ-14-2 אשתקד ל-0-9 העונה, נעוצה בקבוצתיות ובנשיאה שווה בנטל; דוני אייברי חווה רנסנס, דקסטר מקלאסטר אפקטיבי מבעבר וצ'רלס ממשיך להוות איום כפול, כרץ וכתופס. בואו? הוא כבר לא יוצא דופן, פשוט כמו כולם - 27 יארדים פחות מאייברי, 10 תפיסות מתחת לצ'רלס וטאצ'דאון אחד יותר משון מגראת'. להיות כמו כולם באמת נשמע משעמם. כעת שב בואו וזכה לתשומת הלב הראויה לו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#