בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרידה מאוהד

התה והלימון והשידורים הישירים

זכיתי לראות את מראדונה, ראיינתי את פלאטיני, ישבתי לצד פושקאש ואבי כהן, אך מעולם לא התרגשתי יותר מאשר אותה שיחה עם אריק איינשטיין

7תגובות

לא היה ולא יהיה זמר גדול מאריק איינשטיין, לא היה ולא יהיה אייקון תרבות גדול ממנו, וספק גם אם היה אוהד וידען ספורט גדול ממנו. מעטים, אם בכלל, אהבו כמוהו את הכדורגל המקומי ואת גדולי עולם האתלטיקה; בכל זאת, בכל נשכח כי מדובר בשיאן ובאלוף ישראל לנוער בקפיצה לגובה, שפרש מתחרויות רק בגלל עוול שנעשה לו.

אריק ראה הכל, ידע הכל, התלהב כמו אוהד אמיתי. לא רק אהובתו הנצחית הפועל תל אביב מונצחת נפלא בשיריו, אלא כל אירוע ספורט משמעותי בארץ ובעולם. אני זוכר כיצד באולימפיאדת בייג'ין, זמן לא רב אחרי שיוסיין בולט שבר את שיא העולם ב־100 מטר והעיתונאים הישראלים החלו לשלוח טקסטים למערכות בתל אביב, אבינועם פורת, איש "ידיעות אחרונות" וחבר אישי של אריק איינשטיין, לקח הפסקה מההמולה. "אני חייב לחזור לאריק", אמר לנו, וניגש לטלפון, לשיחה על הברק הג'מייקני.

לצד "הפועל שוב הפסידה", "החולצה האדומה כבר לא מציאה" ו"איזה מסכנים האוהדים" מככבים בשיריו גם ד"ר ג'יי שקורע רשתות, קארים עבדול ג'אבר שנוגע בשמיים, "ברגומי, בארזי, דונאדוני, אנצ'לוטי" ואפילו "מכבי הישן, ליד קולנוע אוריון / שניאור הגדול מעבר לגדר". עוד לפני עידן הכבלים שר אריק "אוהב להיות בבית, עם התה והלימון והספרים הישנים"; לו היה כותב את השיר מספר שנים אחר כך ניתן לשער כי היה מעדיף את "התה והלימון והשידורים הישירים".

כמו רבים אחרים, איינשטיין היה הזמר האהוב עליי. אישיות נערצת, סמל לארץ ישראל הישנה והטובה, דמות מיתית. אני אפילו מספיק זקן  - או שמא בר מזל - שכתיכוניסט זכיתי לצפות בו בהופעה עם שלום חנוך (ודפנה ארמוני כמלווה). ראיתי אותו במסעדת "כתר המזרח" ובבלומפילד, אך לדבר איתו ממש לא יצא לי עד שנת 2006. עמלנו אז במערכת "ספורט הארץ" על מוסף מיוחד לקראת גביע העולם בגרמניה, ובמסגרת אחד הפרויקטים בחרנו את חמשת משחקי המונדיאל הגדולים בכל הזמנים. למשימה לוקט הרכב של 11 אנשים, החל ממאמנים כמו ריצ'ארד מולר נילסן ולואיס פרננדס, שחקני עבר כיצחק שום, עיתונאים מחו"ל ומישראל (מאיר איינשטיין, נדב יעקבי, דורון כהן, הח"מ). וגם אריק.

זכיתי לראות כאוהד את דייגו מראדונה מניף את גביע העולם, וללוות אותו כעיתונאי בעת ביקורו בארץ ארבע שנים אחר כך. יצא לי לפגוש את פלה ויוהאן קרויף, רונאלדו ורומאריו. ראיינתי את מישל פלאטיני ואת פיטר לורימר. ישבתי צמוד לפושקאש ולאבי כהן. ראיתי את זידאן וזיקו, באג'יו ואינייסטה, מסי ורונאלדיניו ברגעים גדולים ועצובים. ואולם, אני לא חושב שהתרגשתי בחיי הבוגרים יותר מאשר אותה שיחה עם אריק איינשטיין.

הוא שמח לשתף פעולה, התעניין, ולתדהמתי אף התוודה כי הוא קורא את מאמריי. אריק איינשטיין, אותי! הוא אפילו חלק מחמאות. לפתע הבנתי את משמעות הביטוי "לא ידעתי את נפשי". כהרגלו כאגדה, היה נון־קונפורמיסט, וסירב לציית לרעיון המקורי ולדרג חמישה משחקים לפי חשיבותם. "גם ככה קשה מאוד לבחור, לדרג בתוכו זה כבר לא בשבילי", הסביר. התפשרנו, בכל זאת - אריק. בדרוג הסופי כל משחק שציין קיבל 3 נקודות במקום 5-1 נקודות כנהוג עם שאר חברי הפאנל.

ואז הוא החל להפליג בזיכרונות כדורגל, לרדת לפרטים ופרטי פרטים של משחקים שהתקיימו חצי מאה קודם לכן, שכלל לא שודרו בארץ. שעה וחצי שוחחנו, כשהגבר בן ה־67 מתלהב כמו ילד ומספר על פושקאש, מפליג בשבחי ברזיל 70', או נזכר בג'אני ריברה. אריק, כמו אריק, לא הצליח לבחור חמישה משחקים וביקש לציין בשישה, אך רגע לפני שהודתי לו הוא נזכר פתאום - אי אפשר בלי אוזביו. "אתה יודע איזה שחקן זה היה?", אמר, והוסיף את המשחק שביעי, הניצחון 3-5 של פורטוגל על קוריאה הצפונית ב־1966. "שבעה זה כבר מוגזם, צריך להוריד משחק אחר", ניסיתי לתקנו, לא מבין את גודל המעמד. "עזוב שטויות", באה התשובה ולאחריה הרצאה של רבע שעה, בהתלהבות, על גדולתו של הפנתר השחור ממוזמביק.

עברתי לאחרונה דירה, דבר שאילץ אותי להיפרד בעצב מרוב הארכיון שצברתי. בין הדברים שיישארו שמורים עמי תמיד נותרה גם פיסת הנייר עליה רשומה הבחירה של אריק איינשטיין, שאת חלקה אף הסביר. קשה היה לו לבחור, אך לי - כמו לרבים אחרים - קל הרבה יותר להצביע על הגדול מכולם. כזמר, כמבצע, כיוצר, כשחקן, כספורטאי, כאוהד, כאדם, כאייקון תרבות. מאתמול, לא רק אוהדי הפועל אוכלים את הלב, כולנו יתומים.


ואלה שמות
גמר 1954: מערב גרמניה נגד הונגריה ("גם כי זה היה הגמר הראשון שלי")
רבע גמר 1966: פורטוגל - קוריאה הצפונית 3-5 ("חייב להוסיף את זה, אתה יודע איזה שחקן זה היה אוזביו?")
גמר 1966: אנגליה נגד מערב גרמניה
חצי גמר 1970: איטליה - גרמניה 3-4 ("גול הניצחון של ריברה")
שלב הבתים 1982: ברזיל - איטליה 3-2 ("איזה משחק")
חצי גמר 1982: צרפת - גרמניה 3-3 ("יא אללה")
רבע גמר 1986: ארגנטינה - אנגליה 1-2 ("בגלל הגול הזה")

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#