בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלוג הפוטבול

בא לקבוצה מנהיג חדש

בעונתו השנייה בליגה, ניק פולס, שהחליף את מייקל ויק הפצוע, משנה את פניה של פילדלפיה. האם מאמנו המתחכם יישר קו?

תגובות

1. "ניק פולס לא ימסור לאינטרספשן אחד כל ימי חייו", כתב פיטר קינג מ"ספורטס אילוסטרייטד". לא פחות מחמאה מהגזמה. פולס דווקא נחטף ברבע האחרון של הניצחון 21-24 על אריזונה, אך דגל מאוחר, חברו הטוב ביותר של הקוורטרבק, הציל אותו. "זו הייתה מסירה מטומטמת", אמר בסיום. הרוב המוחלט של מסירותיו חכמות להפליא.

לעיתים, בכוחה של פציעה אחת - לשחקן הנכון ובזמן הנכון - להסיט קבוצה שלמה ממסלולה. הדבר הכי רע שקרה לשריר הירך של מייקל ויק הוא גם הדבר הכי טוב שקרה לצ'יפ קלי. מי יודע כיצד הייתה נראית היום עונת הבכורה של מאמן פילדלפיה ב-NFL אם הקוורטרבק שלו היה שורד את הפציעה ברבע השני מול הניו יורק ג'יאנטס, ופולס, על שורה סטטיסטית של 19 טאצ'דאונים ואפס איבודים, היה נותר בגדר תוכנית גיבוי שאיש לא נדרש לה. בהנהגת פולס, שעלה מהספסל ומסר לשני טאצ'דאונים בניצחון בשבוע החמישי, שיפרו האיגלס את מאזנם מ-3-1 ל-5-7 והתהוו כאלטרנטיבה לדאלאס בבית המזרח של ה-NFC. שני ההפסדים היחידים שלהם מאז המחזור הרביעי הגיעו כאשר פולס עצמו נפצע, ומאט ברקלי, הגולדן בוי של USC, ו-ויק, בהופעת אורח, תפסו את מקומו מאחורי הסנטר. מעל הכל, העביר פולס את המערכת שינוי קונספטואלי הכרחי - הפיכת הקוורטרבק ממשתנה לא צפוי לגורם היציב מכולם.

אי-פי

לכל קבוצה יש מרכז כובד. לפעמים הוא מתהווה בכוונת מכוון, לעיתים נוצר מכוח האינרציה; בתחילת דרכו בסן פרנסיסקו, הבין ג'ים הארבו שהדרך להצלחה עוברת בהגנה. כשקולין קאפרניק החליף את אלכס סמית', נהנו הניינרס מהאפקט המיידי שיצר סגנון המשחק הנועז והלא צפוי של הקוורטרבק, אך בחלוף הזמן שילמו את המחיר על העניין הרב שריכז סביבו. כוכבי הקבוצה חדלו להיות פטריק וויליס, אלדון סמית' ודונטה ווית'נר, ומשהו באיזון הפנימי התערער; כמו כל קבוצותיו בעבר, גם הברונקוס חוסים בצילו של פייטון מאנינג. את החולשה היחסית של ההגנה שלה, בעיקר נגד המסירה, ניתן להסביר בין היתר בהבנתם של חברי החוליה כי לרוב לא הם אלו שיכריעו את המשחק. מה לעשות, על מפת ה-NFL, אין מקום בו ההגנה פחות נחוצה מאשר בדנוור.

באופן דומה, הכפיף מייקל ויק קבוצה שלמה לסגנונו הייחודי, כזה שמבכר לא פעם את המסובך על הפשוט. כך ניתן היה כמעט לשכוח כי בכל מהלך, לא הרחק ממנו, נמצאים רץ אחורי יוצא דופן כמו לשון מקוי ותופס על כמו דשון ג'קסון. את המסך תפס כמעט לחלוטין קוורטרבק שבשיאו הוא שובה עין, אך ברוב הזמן בעיקר רץ לשום מקום, לא מסוגל למסור מהפוקט ומאבד כדורים כמו קבוצה שלמה.

פולס הוא קוורטרבק כמו שכתוב בספרים; סנאפ, שניים-שלושה צעדיים לאחור, מבט ימינה, מבט שמאלה, ושחרור כדור. "לא אתלטי בעליל", כתב עליו קינג. השמרנות שלו מאפשרת לנצל בצורה טובה יותר את הכישורים של מקוי (ואת תופעת הלוואי של שימוש אינטנסיבי בו - ריווח את משחק המסירה), טייט-אנדס כמו ברט סלק וזאק ארץ, ותופס מהיר כמו ג'קסון.

אי-פי

המרוויח העיקרי הוא ריילי קופר. בחודש אוגוסט, במהלך הופעה של קני צ'סני, תועד התופס באומרו, כנראה במהלך ויכוח: "אלחם בכל כושי בקהל, אחי". "זה שיא השפל", אמר עם פרסום הסרטון מי שמרבית מחבריו לקבוצה הם שחורים. חודשיים מאוחר יותר, לאחר ארבעה משחקים מאכזבים בהם תפס שמונה כדורים ל-93 יארדים בלבד, נראה כי הוא עדיין חי את ההתבטאות האומללה. "זה לעולם לא יישכח", סיפר במורבידיות. גם אם אין מהלך שיכפר על פליטת הפה, בחמשת משחקיו עם פולס תפס 30 כדורים, שישה מהם באנדזון, למרחק כולל של 446 יארדים. "הוא בוטח בי", אמר קופר. הוא זקוק לכל כתף תומכת. טוב פי כמה אם היא שייכת לקוורטרבק, "אני חושב שיש לו כימיה טובה עם הרבה שחקנים", המשיך, מכוון את דבריו לתחושת המאוזנת יותר שמורגשת בכל דרייב של האיגלס. "הוא מרווח את המשחק, הוא משתמש בכולם. כשהוא עושה זאת, הוא מקל עלינו את המשחק".

השחקנים התרגלו בשמחה, עכשיו תורו של המאמן. קלי הוא אחד שהפתעות ותכסיסים הם כרטיס הביקור שלו - קצב מהיר בכל מחיר, ניסיונות ראוותנים להמרה של שתי נקודות, מערכי ווילד-קאט, מהלכי קריאה. כשהוא ו-ויק נמצאים באותו צד מתרחש הפשע המושלם. מול אריזונה היה ניתן עדיין להבחין בשרידים לקבוצה של תחילת העונה ולימו של קלי באורגון; מהלכי ריצה שמתאימים לויק העמידו את פולס המסורבל בסכנה וחייבו אותו לגלוש באופן גמלוני לקרקע; ניצול לא נכון של השעון גם כשהמשחק חייב האטה כמעט והעניק לקרדינלס הזדמנות נוספת; תרגיל ווילד-קאט ברד-זון, שהציב את הרסיבר בראד סמית' כקוורטרבק, כמעט והסתיים באיבוד כדור. "לחשוב שאתה יותר חכם מכולם לא עוזר לך לנצח משחקים", כתבה אשלי פוקס ב-ESPN. קלי חייב לדבוק בפולס ולספסל את היבריס, השחקן שמשחק ללא הפסקה בתוך ראשו. פולס הוא מתנה משמיים, אך הוא מחייב שינוי תפישה. אם קלי ידע לחיות בשלום עם השינוי הזה, לאיגלס יש סיכוי לשחק פוטבול גם בחודש ינואר. "הוא צובר יותר ויותר ניסיון", החמיא קלי לפולס לאחר המשחק, "הוא מקבל את ההחלטות הנכונות". גם הוא צריך לקבל אותן.

צפו במיטב הביצועים של ניק פולס:

2. פיט קארול חשב שהוא יודע טוב יותר כשייעד למאט פלין, ולא לו, את תפקיד הקוורטרבק בקיץ שעבר. הקולגות שלו חשבו שהם מבינים טוב יותר כשכמה חודשים קודם לכן, בדראפט, בחרו 74 שחקניו לפניו. הפרשנים חשבו ש-180 הסנטימטרים שלו לא יספיקו מול הזרועות המושטות של שחקני הקו הגבוהים. לכל מצטרפים הקולורדו רוקיס, שבחרו בו בדראפט, מייעדים לו דווקא קריירת בייסבול מקצוענית. ראסל ווילסון הוכיח את כולם.

אבות רבים להצלחה של סיאטל, שדרסה 7-34 את ניו אורלינס והבטיחה, מעשית, יתרון ביתיות עד הסופרבול. קל שלא לשים לב לחלקו של ווילסון כשמסביבו עברו כולם מיתוג של ממש; הקהל הרועש, המוכר בשם "השחקן ה-12", הפך לסיפור בפני עצמו בניסיונותיו החוזרים לשבור את שיא גינס לעוצמת הרעש באצטדיון פתוח; הסקנדרי האכזרי קיבע את עצמו, בזעקה לתשומת לב, כ-"Legion of boom"; מרשון לינץ', הרץ האחורי, סיפר תחת כל עץ רענן על "המוד החייתי" אליו הוא נכנס בזמן משחקים.

USA TODAY

ללא כינויים ומליצות, עושה ווילסון את עבודתו באופן שעשוי לשנות את מה שחשבנו שאנחנו יודעים על התפקיד. כן, זה עוזר כשאתה בגובה 1.95 מטר, אבל זה לא הכרח. לרבים ווילסון מזכיר את פראן טרקנטון, הקוורטרבק של מינסוטה והג'יאנטס בשנות השישים והשבעים, שממרום 183 הסנטימטרים שלו היה הראשון שיצק יכולת התחמקות ודינמיות לתפקיד. לפי טרקנטון, עצם ההשוואה היא מחמאה. עבורו. "אנדרו לאק ורוברט גריפין קיבלו את הכל על מגש, כמו שהגיע להם", אמר עוד בשנה שעברה, "ראסל היה צריך להרוויח את התפקיד שלו, זה ההבדל. אני מעריץ גדול שלו".

קשה לומר שווילסון מעריץ של טרקנטון. "מעולם לא ראיתי אותו משחק", הגיב במבוכה לשבחים. זה לא אומר שאין לו גיבורים. הגדול שבהם הוא דרו בריס. בפעם הקודמת שהסיינטס שיחקו מול הסיהוקס, לווילסון היה ברור בעד מי הוא. בריס, 183 סנטימטרים ביום טוב, הוא עבורו מודל לחיקוי למעלה מעשור. "אתה חייב להסתכל עליו", ייעץ לו אביו כשבריס עוד שיחק במכללת פרדיו, "הוא יוצא דופן". "אם הוא יכול", אמר ווילסון לעצמו, "אז גם אני".

לפחות השבוע, בריס לא יכול היה לומר אותו הדבר. מול הגנת הסיינטס, מהטובות בליגה, הוליך ווילסון ארבעה מהלכי ניקוד על פני למעלה מ-70 יארדים - מוסר כשצריך, רץ כשכדאי, והכל מתוך מגוון רחב של מערכים וסגנונות. סך הכל דייק ב-22 מ-30 ניסיונות בערב של 310 יארדים ושלושה טאצ'דאונים. "אנחנו אוהבים שמפעילים עלינו לחץ", אמר ווילסון לאחר המשחק בהתייחסו לבליצים הרבים של ההגנה, "מאחורי הלחץ מחכה הרבה דשא פנוי". סיפור חייו - ככל שנקודת הפתיחה קשה יותר, כך, ביחס ישיר, גדל התגמול.

צפו בראסל ווילסון מספר על הערצתו לדרו בריס:

3. היה מרתק לראות איזו פרספקטיבה יעניקו טום בריידי ופייטון מאנינג למפגש ביניהם בשבוע שעבר. האם רגע השיא של האחד ונקודת השפל של השני הן תחילתה של מגמה, או לא יותר מאנקדוטה. בריידי, בכל אופן, המשיך באותה הדרך; פיגור במחצית, התאוששות ברבע השלישי, יארדים רבים (בעיקר לאדלמן וגרונקווסקי) וניצחון בשער שדה. אפילו התוצאה, 31-34, זהה לזו של המשחק מול דנוור. הוא תמיד היה היציב מבין השניים.

17 דקות. זה מה שנדרש לברונקוס כדי לעלות ליתרון 0-17 על ניו אינגלנד מבלי שמאנינג מהווה פקטור. זה גם מה שנדרש לקוורטרבק כדי לאבד שני כדורים מול קנזס סיטי. מבלי משים, עזר בחדלונו להבהיר את מידת נחיצותו. דנוור יכולה לעלות ליתרון במגוון דרכים - חטיפות, פאמבלים, משחק על הקרקע - אך יש לה רק דרך אחת לחזור מפיגור. שלוש טבעות אליפות, כמו של בריידי, כנראה לעולם לא יהיו למאנינג. לכל הפחות, האופן בו החל את המשחק מול הצ'יפס העניק לו את האפשרות לגאולה דומה לזו שחווה בריידי בשבוע שעבר.

USA TODAY

עכשיו, בפיגור 21-7, תראו למה הוא מסוגל באמת. טאצ'דאון אחד יספיק? לא? אז הנה עוד אחד. רוצים עוד? בבקשה. מה, נוסף? בסדר, הנה. חמישה בסך הכל, בואכה 41 עונתיים, ארבעה יותר מאשר בכל העונה שעברה. הביקורות, שטענו לאחר המשחק מול הפטריוטס כי מאנינג איבד מעוצמת הזריקה שלו, התקבלו בגיחוך על ידי מי שיודעים יותר טוב מכולם - התופסים שלו. "הוא הראה לכולם למה הוא כל כך גדול", אמר אריק דקר. גם לאחר משחקו הגדול בקריירה, בו השיג ארבעה טאצ'דאונים ו-174 יארדים בסך הכל, ווידא התופס כי הזרקור מכוון אל האיש הנכון. "הוא השתיק את המבקרים", הוסיף אנדרה קולדוול.

בחודש אפריל, במהלך אימוני רשות שקיימו מאנינג ומספר תופסים במתחם האימונים של מכללת דיוק, החליט הקוורטרבק למתוח את דקר. הוא זייף מסמך בו פורטה דרישת תשלום מצד האוניברסיטה על השימוש במתקנים - 500 דולר לכל יום אימון (2,500 בסך הכל), 100 על שירותי כביסה ו-200 נוספים על ציוד רפואי. נדרשה לדקר דקה שלמה בכדי להבין שמשהו כאן לא מסתדר, שלא יכול להיות שזה עולה לו כסף. משהבין, פרצו כולם בצחוק. "תירגע", היה אומר מאנינג לו רק היה שחצן יותר, "אתה דווקא מקבל כסף כדי לשחק איתי". זה לא בהכרח הגיוני יותר.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#