בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פוסט-אולימפי

בעיות מגדר בבריכה

עשרה גמרים, חמישה שיאים לאומיים ומדליה אחת באליפות אירופה לבריכות קצרות חשפו את עומק השחייה הישראלית. של הגברים, כן?

4תגובות

1. והרי התחזית. מעבר לרצינות ולקורקטיות הנצחית שלו, אחד הדברים המרשימים במאמן השחייה הלאומי, לאוניד קאופמן, היא יכולתו לאמוד בכנות ובדיוק מרבי את איכות השחיינים שעמם הוא יוצא לתחרות, ובהתאם לכך לספק תחזית באשר להישגים הצפויים למשלחת בבריכה. בתחרות בדנמרק התוצאות כשלעצמן היו טובות, אבל עצם העניין היא המודעות וההכרה ביכולת האמיתית של חניכיו, מבלי לנסות למכור לעיתונאים – שרובם אינם שועלי שחייה וסביר שייאלצו לקבל את דבריו כפי שהם, בין אם ידייק או יָטעה - סיפורים הזויים שאין להם קשר למציאות בבריכה.

בזמן שמומחי האקלים בארץ חזו את הסופה האימתנית, החזאי קאופמן ניבא באוזנינו, לפני התחרות, כי 6 מתוך 11 שחייני ישראל מועמדים להעפיל לגמר. מדליה, הסביר, היא גם עניין של מזל כשמדובר במאיות בודדות. תרחיש אפשרי בעיניו, אבל לא כזה שהוא מוכן להתחייב עליו. ואכן, שישה ישראלים טעמו את תחושת הגמר בבריכה בהרנינג – גל נבו, עמית עברי, גיא ברנע, יעקב טומרקין וגם שני הצעירים, דוד גמבורג ויהב שחף (שעשה זאת עם נבחרת השליחים). ומה באשר למדליות? פעמיים פספסו עברי וטומרקין את הפודיום וסיימו במקום הרביעי, ופעם אחת בז נבו למנחוס וליקט מדלית כסף, שתי מאיות מהזהב.

חשוב לראות שהיו כאן תחזיות מדויקות ולא ציפיות מופרכות שמייצרות כותרות ומזמינות אכזבות. לא בלבד שקאופמן מודע היטב לאיכות שחייניו, אין לו עניין לזרות חול בעיני הציבור. "בטוח שנהיה טובים גם בברלין", קינח קאופמן בעוד תחזית - כללית אך פסקנית - לקראת אליפות אירופה שתתקיים בגרמניה בקיץ הקרוב.

רויטרס

2. כוחה של משלחת. שחייה היא אחד מענפי הספורט האינדיבידואלים ביותר - לא רק שהספורטאי מתחרה לבדו במים, הוא גם לא בא במגע עם יריביו ולעיתים אף מתקשה להבחין במיקום שלהם בזמן המשחה. מדובר בהתמודדות עצמית עם המים, הקיר והשעון. לצד זאת, הדגישו השחיינים הישראלים את הסגולה הקבוצתית שטמונה במשלחת הנוכחית, שהיתה הפעם גדולה ואיכותית מהרגיל. "אתה מרגיש את העוצמה ואת הגב שנבחרת כזו מעניקה לך", משתף ברנע, "גם אם מישהו שוחה פחות טוב, יש תחושה ששחיין אחר יחפה עליו וזה נותן אנרגיות. קבוצה גדולה תורמת גם לאווירה – אין שקט בארוחות הערב, יש יותר חבר'ה שמעודדים ביציע ואתה מרגיש מוקף. בתוך נבחרות אחרות יש קליקות, מתח ואפילו שנאה, אצלנו כולם פטריוטים עם אותה מטרה, לשים את השחייה הישראלית על המפה. אנחנו שוחים בשביל משהו גדול יותר מאיתנו".

מעבר לגיבוש, לכיף ולדגל, איכות הנבחרת עשויה בהחלט לשפר את הביצועים של כל שחיין. "כשאתה מגיע לתחרות עם חבר'ה שכבר עשו דבר או שניים בזירה האירופית והעולמית, זה נותן כוח", משתף נבו, "אני זוכר את עצמי מגיע לאותה תחרות לפני חמש שנים, עם 5-6 שחיינים שהם בגדר צעירים מבטיחים. אניה גוסטמלסקי היתה היחידה מבין הישראלים שהגיעה איכשהו לגמרים, ואני הרגשתי קצת כמו תייר. מאז עברנו כברת דרך משמעותית - אתה לא מרגיש שאתה מפתיע מעצם זה שיש ישראלי בגמר, כי אנחנו כבר שם. מצפים לראות את המשלחת שלנו במעמדים האלה, אתה מרגיש שזה מתאים לך להיות שם וזה מוריד ממך לחץ. כשמתחילים לעלות לגמרים ולקחת מדליות, זה הופך למשהו שכבר לא מפחיד אותך. עכשיו רק צריך להפסיק לפחד להגיע ראשונים אל הקיר", הוא מתייחס בחיוך לשתי המאיות שחסרו לו כדי לנגן את 'התקווה' בדנמרק.

אי-פי

3. היכן השחייניות העבריות? לצד ההופעה המוצלחת של הנבחרת הישראלית – מדלית כסף, עשרה גמרים וחמישה שיאים לאומיים - בלטה סוגיה אחת שבכל זאת עוררה תהיות לגבי ההמשך. 11 שחיינים ישראלים התחרו בדנמרק. שתיים בלבד מתוכם נשים שרק אחת מהן – עם כל הסימפטיה לביצועים של נסטיה קורוטקוב – מסתכלת לשחייניות הבכירות בכחול של המשקפת. מעבר ליכולת הנהדרת של עברי, שהעפילה לשני גמרים והמשיכה בניפוץ סדרתי של שיאיה הישראליים, אין בנמצא שחייניות כחול-לבן שמסוגלות להתמודד בצמרת היבשת, שלא לדבר על הטופ העולמי.

"יש לנו בעיה בשחייה הנשית וכרגע אנחנו לא יודעים איך לצאת ממנה", מודה קאופמן, "גם בגילאים הצעירים לא רואים בנות מוכשרות שיכולות לפרוץ בעתיד הקרוב. כרגע אנחנו בפלונטר רציני. אם יש צעירים מוכשרים, אלו רק בנים. זו תמיד היתה בעיה, אבל בעשור הזה אנחנו בנקודת שפל. היו תקופות עם יותר שחייניות, בעבר אפילו הרכבנו נבחרת שליחות באליפות אירופה. כרגע, מלבד עברי, אין אור בקצה המנהרה".

קאופמן מדגיש שלפחות מבחינה כמותית, בנות מתנסות בשחייה תחרותית כמעט כמו בנים, אולם פערי האיכות משמעותיים. "אם היינו מאתרים שחייניות מוכשרות אז היינו מטפחים אותן, אבל כרגע לא מגיע חומר ליד היוצר. אין לנו באופק את ורד בורוכובסקי או את אניה גוסטמלסקי הבאה".

נותר לקוות כי היוזמות הרבות לקידום הספורטאיות – פרויקט הנשים, אתנה והרכבת סגלים מיוחדים – ישנו את המציאות היבשה הזו. העניין המדאיג הוא שנכון לעכשיו, לא צפויה לנו בשנים הקרובות טאלנטית חדשה בבריכה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#