שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

שחקן בעקבות גורלו

פיט קארול, לגארט בלאונט וקאם ניוטון ינסו לנצח. פייטון מאנינג? לא להפסיד. הקוורטרבק הטוב ביותר פוגש את אויבו הגדול - הפלייאוף

ניר צדוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניר צדוק

סיאטל – ניו אורלינס (שבת, 23:35). המפגש הראשון של ראסל ווילסון עם השחקן הנערץ עליו ביותר, דרו בריס, הוציא מהקוורטרבק של סיאטל את המיטב - משחק חף מטעויות שכלל שלושה טאצ'דאונים, 310 יארדים ב-73 אחוזי דיוק ו-8 גיחות ל-47 נוספים על הקרקע. זמן רב חלם להיות כמוהו, עד שלבסוף התעלה עליו.

הסיהוקס - שניצחו את ניו אורלינס בפלייאוף 2010 כשזו הייתה אלופה והם לא יותר מאלופת בית עם מאזן שלילי - מחצו את יריבתם 7-34. את ההתקדמות שעברה סיאטל החל ממינויו של פיט קארול למאמן בינואר 2010, ניתן לבחון בפריזמה של שני המשחקים מול הסיינטס; מה שהיה הפתעה של ממש לפני שלוש שנים, התקבל כמובן מאליו לפני שישה שבועות. לדבריו של קארול בזמנו, הניצחון הראשון, 36-41, הושג בזכות "גישה ואמונה של השחקנים אחד בשני". לקראת המשחק הקרוב נשמע כמי שהפנים את המעבר מאנדרדוג לפייבוריט. במקום לפאר את הרוח שלהם, כפי שעשה בינואר 2011, ביקש לחסל כל שאננות. "אין כל קשר בין המשחק הקרוב לניצחון בעונה הסדירה", אמר השבוע, "זהו טבע האדם לחשוב שדברים לא ישתנו, אך עלינו לדעת טוב יותר".

קארול יודע טוב יותר. אחרי הכל, הקבוצה שלו השתנה. הוא השתנה. אימון הוא עולם בצורת נדנדה. למעלה, למטה – ומהר. הוא בן 62, עם קורות חיים שכוללים בעיקר עבודות כמאמן חוליות, אך גם ארבע שנים כמאמן ראשי, לא מוצלחת במיוחד: הוא פוטר לאחר עונה אחת כאחראי בג'טס, ובסופן של שלוש עונות בינוניות בניו אינגלנד. מאז הפך בשאלה מה יכול היה לעשות טוב יותר. עשור מוצלח במכללת USC (גם אם רווי עבירות על חוקי הגיוס אשר גרמו להטלת סנקציות רבות על הטרוג'נס), העניק לו את האפשרות להגיש את המסקנות.

פיט קארול. שינה את סיאטל מהקצה אל הקצהצילום: אי-פי

ביומו הראשון בתפקיד כינס את השחקנים באולם הרצאות, ביקש מהם לעמוד ולבחור כיסא חדש על מנת לזכות בפרספקטיבה שונה. "בחור אחד, כוכב שהרוויח הרבה כסף, נותר בכיסאו", אמר מאט האסלבק, אז הקוורטרבק של הסיהוקס, למגזין ESPN, "שבוע לאחר מכן הוא כבר לא היה אתנו. לפיט לא היה אכפת מהכיסאות, הוא פשוט רצה לבדוק מי אתו". יותר מכל מאמן אחר, הוא נסמך על אספקטים מנטליים בבואו לבחון כל מחזור דראפט. את התאקל ראסל אוקונג, בחירתו הראשונה כמאמן, זימנו קארול והג'נרל מנג'ר ג'ון שניידר למשחק באולינג. אוקונג ושניידר סיימו בתיקו, והשחקן בן ה-22 התעקש על משחק חוזר. זה כל מה שקארול חיפש. שחקנים שמחויבים לתחרות, מחבקים מבחנים ולא בורחים מהם – הם מה שנדרש כדי להסיט ממסלולה קבוצה שניצחה תשעה משחקים בשנתיים. העונה כבר ניצחו 13.

שגרת האימונים של השחקנים משובצת בשיעורי מדיטציה ויוגה, ומלווה בשיחות קבועות עם יועצים ופסיכולוגיים. קארול, אין ספק, מתעקש להסתכל על המשחק מעט אחרת. כשווילסון אמר לו לאחר הדראפט "אני יכול להיות הקוורטרבק הפותח שלך", גם מאט פלין, על החוזה היקר שלו, נאלץ להתיישר. אצל קארול הכל מתחיל בראש, אבל לאו דווקא במובן השכלתני. הלקח החשוב ביותר שלימד את חניכיו הוא שמחשבה יוצרת מציאות. "בהחלט, אראה את המשחקים", אמר הקורנר ריצ'רד שרמן לקראת משחקי הווילד-קארד שקבעו את זהות היריבה הראשונה של הקבוצה בפלייאוף, "אבל התוצאות לא ממש מעניינות אותי, אני מאחל בהצלחה לכולם. רק שיזכרו שהם יצטרכו לעבור דרכנו".

לסיאטל יש, פרט לגישה נכונה, את המגרש הכי ביתי בליגה, רץ אחורי נהדר בדמות מרשון לינץ', הגנה אימתנית בהנהגת ארל תומאס ושרמן, וקוורטרבק יציב. לניו אורלינס אין דבר פרט למומנטום. מומנטום, ושחקן אחד שווילסון יודע יותר טוב מכולם שמסוגל להרבה יותר מ-147 היארדים שהשיג במשחק האחרון.

ניו אינגלנד – אינדיאנפוליס (3:15 בין שבת לראשון). כיצד התמודדו הקולטס עם משחק הריצה של קנזס סיטי? צפו בראשו של ג'מאל צ'ארלס נחבט בעוצמה בדשא כבר בתחילת הרבע הראשון. זעזוע המוח שאובחן בחדר ההלבשה הוציא אותו משימוש לאחר שלוש נשיאות בלבד. גם כך הרשו לצ'יפס 150 יארדים על הקרקע, קרוב ל-25 יארדים יותר מהממוצע העונתי, הגבוה ממילא. על יכולותיו של טום בריידי מיותר להרחיב, ואם אלכס סמית' תפר את הסקנדרי של אינדיאנפוליס עם ארבעה טאצ'דאונים - אפשר רק לדמיין מה מסוגל לעולל להם שועל פלייאוף מנוסה כמו מספר 12. את האקס-פקטור, בכל אופן, עשוי לספק לגארט בלאונט, הפרויקט השיקומי האחרון של ביל בליצ'יק.

ב-2009, בשנתו האחרונה במכללת אורגון, עלה בלאונט לכותרת כשהכה בפניו שחקן יריב והושעה לשמונה משחקים. "אין לי בעיות", הצהיר חודש לפני הדראפט, "כולם שואלים אותי רק על התקרית הזאת, חושבים שאני לא יודע לשלוט על עצמי". על אף עדות האופי העצמית, ליגה שלמה פסחה עליו. טנסי החתימה אותו כשחקן חופשי, אך שחררה אותנו ערב פתיחת העונה. החותם הגדול ביותר שהותיר בחודש של אימונים אצל הטייטאנס - אגרוף ימין לפניו של חברו לקבוצה, אריק בחטיארי.

לגארט בלאונט. "הגעתי להתקפה שתפקדה היטב בלעדיי, אני רק מעניק ממד נוסף"צילום: USA TODAY

יום לאחר שחרורו העניקה לו טמפה ביי הזדמנות שנייה. או שלישית. עונת הרוקי שלו הייתה נהדרת, עם יותר מאלף יארדים ושבעה טאצ'דאונים, אך מאז הלכו וירדו מניותיו בהדרגה, מ-781 יארדים וחמישה טאצ'דאונים ב-2011 להתעלמות כמעט מוחלטת מצד מאמנו, גרג שיאנו, בעונה שעברה. היו לו בעיות כה קשות להגיע בזמן לעבודה, סיפרו בבאקנירס, עד שבשבועיים הראשונים נקנס מספר פעמים בסכום מצטבר של 15 אלף דולר. יחדיו סיכמו על שכירת שירותיה של חברת הסעות – נציגה יתקשר כל בוקר לבלאונט, יגיד לו בוקר טוב, וימתין לצאתו מחוץ לבית.

בליגה שזוכרת רק מה שעשית לאחרונה, בליצ'יק הוא יוצא דופן שמעדיף שחקנים שהקריירה שלהם בסכנת הכחדה והוא עבורם המוצא האחרון. מייק ורייבל היה אחד כזה, רוב נינקוביץ' ודני וודהד אחרים. בניו אינגלנד, יותר מכל מקום אחר ב-NFL, ההשקעה משתלמת. כך התאפשר לבלאונט לזכות בדקות משחק משמעותיות על אף תחרות עם סטיבן רידלי, שיין ורין וברנדון בולדן. "זה מרגיש נהדר לדעת שהם חשבו עליי מספיק בכדי להעניק לי הזדמנות לבוא לכאן ולהוכיח למה אני מסוגל", אמר ל"בוסטון הראלד", "הגעתי להתקפה שתפקדה היטב בלעדיי, אני רק מעניק ממד נוסף". ממד, ביחיד, ולא ברבים. היכן ששחקנים דוגמת דארן ספרולס או וודהד משמשים כאיום כפול, כיעד למסירה או כרצים, בלאונט – 23 תפיסות בלבד בארבע שנים, רק שתיים העונה – הוא רץ קונבנציונאלי שחושב את דרכו בקו ישר דופן הודות למבנה גופו הגדול. את משקלו המדויק הוא מסרב לחשוף. "זה מעניק לי יתרון פסיכולוגי על היריב", הוא מסביר.

הופעת הבלהות שלו מול דנוור, אז איבד כדור בפתיחת המשחק וסופסל עד לסופו, נשכחה כלא הייתה כשהפך לרץ הבכיר של הפטריוטס בחמשת השבועות האחרונים, כולל 189 יארדים מול בפאלו במחזור הסיום. משחק הפלייאוף הראשון בחייו הוא הזדמנות לכסות בשכבה נוספת של חול את שני האגרופים שאיימו להפיל דווקא אותו אל הקרשים.

צפו בלגארט בלאונט מכה שחקן של בויזי סטייט:

קרוליינה – סן פרנסיסקו (ראשון, 20:10). מתוך 12 הקוורטרבקים האחרונים שזכו בהייזמן, רק אחד, טים טיבו, ניצח משחק פלייאוף. לפני שבועיים חתם על חוזה כפרשן מכללות ב-ESPN. מי זוכר אותו כיום. הבא בתור - לנצח, לא להידחק אל מחוץ לליגה - יכול להיות קאם ניוטון.

מאז נבחר במקום הראשון בדראפט 2010, הוסט הזרקור שהאיר עליו לרוברט גריפין, משם לג'וני מאנזיל, עד שהתקבע, נכון למועד כתיבת שורות אלו, על ג'יימיס ווינסטון. כולם זכו בהייזמן, אך ניוטון - גם מתוקף היותו הראשון - נבדל מהותית משלושתם; גריפין זרח ונמוג במהירות זהה, מאנזיל ו-ווינסטון עוד יצטרכו להוכיח שיש להם את מה שצריך כדי להצליח גם ב-NFL. כוחו של ניוטון, בשונה ממטאורים רבים שבאו לפניו ובעקבותיו, בכך שהוא נע בקצב איטי מכולם. היכן שמאחרים נדרש לרוץ, התאפשר לו להתקדם עקב בצד אגודל.

גריפין עלה לפלייאוף מוקדם מדי. הוא נפל קורבן לשילוב קטלני בין ציפיות של עיר רעבה להצלחה ספורטיבית אשר המליכה אותו למלך, וקבוצה לא מספיק חזקה שלא הייתה לה ברירה אלא להשאיר אותו, על ברכו הפצוע, במגרש. זה נגמר בהפסד לסיאטל ושתי רצועות קרועות. בניגוד לוושינגטון, בקרוליינה יכול היה ניוטון להתבשל על להבה קטנה. שישה ניצחונות בעונתו הראשונה הפכו לשבעה בשנייה, עד שצמחו ל-11 - עדות לשחקן שגדל בקצב טבעי וזהה ליתר חבריו, ולא לחוד, כמוטציה. לראיה,הפאנת'רס הפכו למתמודדים דווקא כאשר ניוטון מוסר ורץ לפחות יארדים מאשר בשנתיים הראשונות. כך ניצחו בסן פרנסיסקו לפני חודשיים על אף שהיה זה אחד משני משחקים החלשים ביותר העונה.

כוכב שמתקדם עקב בצד אגודל. קאם ניוטוןצילום: USA TODAY

כששחקן מסוגו של ניוטון הופך להיות עוד בורג - גם אם משמעותי - במכונה, מתאפשר לו לבטא בצורה טובה יותר את מגוון היכולות הרחב שלו. כשהוא מחליט לרוץ עם הכדור לתוך ההגנה, הוא לא נראה נואש כמו גריפין. זו לא פאניקה בעקבות קריסה של קו התקפה, אלא החלטה מודעת. אחרי הכל, יש לו למי למסור (ברנדון לאפל, גרג אולסן, סטיב סמית') וזוג ידיים בטוחות אחרות להניח בהן את הכדור (ד'אנג'לו וויליאמס). בנוסף, ההגנה החזקה מאפשרת לקרוליינה לנצח משחקים גם כשהקוורטרבק שלה מוסר ל-169, 174 ו-149 יארדים.

השילוב בין אופיו הראוותני של ניוטון לסגנון המשחק המהפנט שלו, אמור היה לייצר מקבילה ספורטיבית לכוכב רוק - אחד שכורך בחבילה אחת כישרון יוצא דופן וסכנה תמידית להרס עצמי. הוא יכול היה לבלוע את הליגה, אך נראה כמי שהבין שאם ינהל את הקריירה שלו בקצב מהיר מדי, לא יבטיח אלא את הגעתו ראשון אל הסוף.

גם אם יפסיד לסן פרנסיסקו, אי אפשר להתכחש לכך שהוא וקבוצתו עושים את זה נכון.

דנוור – סן דייגו (ראשון, 23:40). המשחק המסקרן ביותר בסיבוב הנוכחי. לא משום שעל הנייר הוא הצמוד ביותר, אלא דווקא בגלל שהוא לא. כוחו לא בהבטחה לדרמה, אלא בסיכוי – קטן, סביר או גדול, תחליטו אתם - לחזות בהתרסקות נוספת של פייטון מאנינג בינואר. נדמה שככל שגדלה ההתפעלות נוכח ביצועיו הנהדרים ב-17 השבועות הראשונים, כך מתרבים סימני השאלה בקשר לקוורטרבק שיתייצב לפלייאוף; מספרים שכבר הפסיד שבעה משחקי פלייאוף שהוכרעו בפחות משבע נקודות, שלקח רק טבעת אליפות אחת מ-12 ניסיונות (וגם אז, ב-2007, מסר לשלושה טאצ'דאונים בלבד ונחטף שבע פעמים), שמשהו רע קורה לו כשהטמפרטורות צונחות. אין רבים שיערערו על כך שמדובר בקוורטרבק העונה הסדירה הטוב בכל הזמנים. קשה למצוא מי שיתכחש לכך שחודש ינואר מציב אותו בפני סערה מושלמת.

תירוצים לכישלונות קודמים לא חסרו, מותאמים בכל פעם לחסרונות אקטואליים; פעם היעדרו של משחק ריצה, פעם חולשתו של קו התקפה או רכותה של יחידת ההגנה, פעם מסלול קשה במיוחד בדרך אל הגביע. הפעם אין זמן לתירוצים - כשהוא נושק לגיל 38, מי יודע כמה הזדמנויות עוד יהיו לו - ואין גם הצדקה; ההגנה חלשה, במיוחד נגד המסירה? נכון, אך היא אינה פונקציה. על 24.9 הנקודות למשחק שהרשו העונה, הגיבו הברונקוס ב-37.9. הם יכולים להציב את יחידת ההגנה של ג'קסונוויל, ועדיין לטאטא את כולם בדרך לניצחון בסופרבול. עונתו הטובה בקריירה של מאנינג הציבה אותו במלכוד – היא זיכתה אותו בשבחים שספק אם עוד חשב שיזכה להם כששכב על שולחן המנתחים עם פציעה חמורה בצוואר, אך גם הניחה את האחריות על כתפיו באופן בלעדי.

כמו תמיד יופנו כל המבטים לעברו, מצפים לחזות בהתעלות אך גם במפלה. אם ינצח, יתקרב צעד נוסף לטבעת שנייה ולהשתקת המבקרים. אם יכשל, יציינו בפניו כי זה עתה הפך לקוורטרבק עם מספר ההפסדים הרב ביותר בתולדות הפלייאוף.

לפייטון מאנינג יש שתי אפשרויות - ניצחון, או להפוך לקוורטרבק עם הכי הרבה הפסדים בתולדות הפלייאוףצילום: אי-פי

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ