שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אורי שלף 2015-1972

הכאב העצום מאחורי החיוך המופלא

עירד צפריר
עירד צפריר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי שלף. ליווה את הפועל תל אביב לאורך כל דרכה המרגשתצילום: עודד קרני / מינהלת הליגה
עירד צפריר
עירד צפריר

נראה לאחרונה ב-07:48, בישר הווטסאפ. כמה מצמרר יכול פתאום להיות חיבור המלים "נראה לאחרונה". כשגללתי את המסך כלפי מעלה נזכרתי בשיחה האחרונה שלנו, שבה העביר לי אורי את מספר הטלפון של יחזקאל "אסה" סקוורר. "זה בשביל הראיונות המפגרים שלך?", עקץ ומיד נידב לי כמה פרטים פיקנטיים על השחקן. "הוא חושב שהוא יודע להטביע", "עודד קטש כל הזמן היה קורא לו 'חזי'. אמרתי לו 'יחזקאל, לא נמאס לך שקוראים לך ככה? בוא נמצא לך שם אחר'". אלה היו משפטים קלאסיים של אורי, אדם ישיר וכן, בעל חוש הומור ציני וחריף במיוחד.

אין לי כמעט חברים בעולם הספורט. זה תמיד נראה לי הדבר הנכון והאתי – להפריד בין מסקר למסוקר. אורי שלף היה הדבר הכי קרוב לחבר מבין האנשים שסיקרתי. במשך כמה שנים כתבתי במקומונים תל אביביים וכתוצאה זכיתי לשוחח עמו באופן תדיר, אפילו לראיין אותו מספר פעמים.

אורי אהב לדבר עם התקשורת. יש אנשי ספורט שלא אוהבים לעשות זאת, אורי אהב. בתחילת הדרך של הפועל אוסישקין, יציר כפיו, עשה זאת בעיקר כשליחות – הקבוצה שיחקה בליגות הנמוכות ובסיום כל משחק שלף היה שולח לכתבים מסרונים עם תוצאה, קלעים ותגובות, סתם כדי שיהיה אזכור לעוד ניצחון של האדומים במסעותיהם בתהומות הכדורסל הישראלי. ואורי, צריך להזכיר, שימש בכלל כמאמן-שחקן. טוב, "שחקן" זו הגדרה מוגזמת. "המאמן לא אהב אותי", התלוצץ כששאלתי אותו למה לא שיחק יותר.

הרבה מאוד סופרלטיבים יינתנו בימים הקרובים לאדם המדהים הזה, ובצדק. אני אספר על כך שהיה מדובר באיש שיחה יוצא דופן, שכיבד כל כתב או אוהד שנקרה בדרכו. נדמה היה שתמיד יש לו זמן, שאף פעם אינו ממהר לשום מקום. אורי ואני גרנו סמוך אחד לשני וכך יצא לי להיתקל בו רבות – בסוּפר, במסיבות של החבר המשותף "פיתה", או סתם ברחוב כשהוא בטיול עם הכלב. כל מפגש כזה היה מוליד שיחה כי ככה זה עם אורי – עבורו אין דבר כזה "שלום-שלום".

מדי פעם הייתי פוגש אותו בגינת דובנוב הקרובה למקום מגוריו עם שני ילדיו היפיפיים, גלי וניב (אורי, אל תתלהב יותר מדי, כולם יודעים שהם קיבלו את היופי מאמא שלהם). יותר מכולם, הלב יוצא אליהם, הילדים והאשה – השלישייה שעיטרה את תמונת הפרופיל של אורי כשנכנסתי אליה אתמול במטרה להיזכר בחיוך המופלא שלו ואולי לגלות שהכל שמועות, שזה לא נכון.

עודד קטש בעמדת ההנצחה לשלף, אתמול. מן הראוי שהאולם החדש של הפועל תל אביב ייקרא על שמוצילום: עמוד הפייסבוק של הפועל תל אביב

מלבד המשפחה, יש גם את הכאב העצום של כל מי שקשור למועדון הכדורסל של הפועל תל אביב, מועדון שנמצא היום בחיים בעיקר בזכות שלף. "יום אחרי שרשמו את הקבוצה באיגוד, התקשר אלי 'שחור'", סיפר לי אורי בראיון ל"זמן תל אביב" ב-2012, אחרי שהפועל העפילה לליגת העל. "הוא אמר לי 'פתחנו קבוצת אוהדים, אני רוצה שתהיה המאמן'. שאלתי אותו מה זה אומר, מה רוצים לעשות – להקים חברה? עמותה? שותפות? לא היה לו מושג על מה אני מדבר. את התקנון הראשון אני כתבתי, אחרי זה הוא עבר 1,000 שיפצורים. קראו לי בשביל לאמן, אבל מהר מאוד הבנתי שצריך להתעסק גם באלף דברים אחרים".

אחרי שהעלה את הקבוצה שתי ליגות ללא אף הפסד, הוחלט שהוא כבר לא מספיק טוב כדי לאמן גם בליגה הארצית, והוצע לו לעבור לתפקיד מנהל הקבוצה. אדם אחר היה שובר את הכלים. לא אורי. באותו ראיון הוא סיפר כי "כאשר רמי כהן בא ואמר לי 'חושבים אולי להביא מישהו מנוסה יותר', אמרתי לו 'עצור, אני מסכים'. ברור שנעלבתי, חשבתי שאני עושה עבודה טובה ולא כולם חשבו ככה, אבל בעצם עשו לי טובה. מקצוע האימון לא בשבילי, גם לא הייתי כל כולי בתוך זה".

אז אורי נשאר בתפקיד שהבליט בצורה הטובה ביותר את האישיות הנוחה והאהובה שלו. הוא עשה עם המועדון את כל הדרך המרגשת: ההחתמה של מתן נאור, קבלת השם הפועל תל אביב באופן רשמי, העפלה לחצי גמר הגביע מהליגה הלאומית, ויתור על עלייה דרך השולחן הירוק, אליפות הליגה הלאומית, ניצחונות בדרבי וחנוכת האולם החדש – זה שכולם קוראים לו באופן לא רשמי "אולם אריק איינשטיין". היום, גם אריק ז"ל היה מודה שיש רק אדם אחד שראוי שייקרא על שמו, וקוראים לו אורי.

במוצאי שבת הוא עוד ישב עם קטש אחרי האימון וצפה במשחק הנבחרת מול וולס. לאחר מכן הסיע הביתה את נתי לזר, עוזר האפסנאי המסור. בבוקר לקח את בתו לגן, חזר הביתה, הלך לישון ולא קם עוד.

פתאום, הכל מרגיש לי סתמי, עטוף בעצב ובריקנות. אני כותב משפט אחרי משפט והעיניים לא מפסיקות לדמוע. הזיכרונות צפים מכל המפגשים הרנדומליים שלנו וכל אחד מהם מרגיש כמו עולם ומלואו. אורי, חבר יקר, אני אוהב אותך כל כך ומבטיח שלא אשכח אותך עד יומי האחרון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ