שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

דברים שישראל טובה יותר בהם מבלגיה (חוץ מכדורגל)

בניגוד להפסד לוולס, הקלפים אתמול היו מהפתיחה על השולחן. חבל שנדרשה לנבחרת מחצית שלמה כדי להפגין משהו מעבר לשירת ההמנון ולהתחזויות

עירד צפריר
עירד צפריר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שריקת הסיום, אתמול בטדי. איפה התחת של אברם?צילום: אי־אף־פי
עירד צפריר
עירד צפריר

דברים שישראל טובה יותר בהם מבלגיה בהקשר של כדורגל: עסקנות (המשחק אמש היה אמור להיערך בספטמבר, זוכרים?), סוכני שחקנים (מי כמו הבלגים אמורים לדעת), שירת ההמנון (אצלהם רוב ההרכב נדם, אצלנו רק ביברס נאתכו) והתחזויות (לפחות ארבע מוצלחות, שתיים מהן של טל בן חיים האנגלי).

לקח 165 שניות להיזכר עד כמה אנחנו נחותים במה שבאמת חשוב. ניר ביטון (בפער, המצטיין אמש בנבחרת) איבד את הכדור הראשון בחלק המגרש שלנו, כ-25 מטר מהשער. זה היה סימן מקדים לכך שהכשלים העיקריים נגד וולס לא תוקנו – ב-13 הדקות הראשונות, נרשמו לא פחות מחמישה איבודים בחצי המגרש של ישראל.

כשבדקה התשיעית ראג'ה ניינגולן נותר חופשי לוולה מ-20 מטר, למרות שאלי גוטמן והצוות שלו לבטח ראו את התרגיל הזה ב-0-5 של בלגיה על קפריסין בשבת, התברר כי גם ההכנה לקתה בחסר. לפחות מול וולס לא באמת יכולנו לדעת שהם יפתיעו עם מערך של שלושה בלמים, הפעם כל הקלפים של היריבה היו על השולחן. וכך, גם כשהתרגיל הנ"ל לא צלח, וגם כשאופיר מרציאנו הדף שער בטוח ממצב מקרי, הכדור פגע למרואן פלאיני בברך ונכנס. איפה התחת של אברם?

לפי עמדות המוצא בבונקר של אלי גוטמן, כשטיבו קורטואה הוציא כדורי חמש לבלמים שלו תומר חמד ניצב על קו האמצע וכל יתר השחקנים נותרו עמוק בחלק המגרש של הנבחרת. המערך הזה נתן לבלגים להרגיש נוח מדי לאורך כל המחצית הראשונה, למרות הפיגור המוקדם.

ביברס נאתכו רואה את הגב של הזאר. ד"ש לסאבלימינלצילום: אי־אף־פי

התיקון נעשה בהפסקה עם חילוף נכון ומעבר ללחץ גבוה יותר, אבל את העובדה שהמשחק נותר "חי" עד השנייה האחרונה ניתן לזקוף גם לא מעט לזכותו של השופט מארק קלאטנברג. מאז אורד צ'רלס וינגייט לא נראה פה אנגלי אוהב ישראל שכזה: נגיעת יד ברחבה של רמי גרשון וצהוב שני על עבירת קראטה של אוראל דגני לא נשרקו. צהוב שני לווינסנט קומפאני דווקא כן. התודות גם למארק וילמוטס על ההוצאה המוקדמת של אדן הזאר.

ובכל זאת, הרבה קרדיט מגיע לנבחרת על כך שהפכה התבטלות מוחלטת במחצית הראשונה לדומיננטיות נהדרת בשנייה. ערן זהבי אמנם סחט מקורטואה שתי הצלות אדירות ומקומפאני את הצהוב השני, אבל כשהשחקן הטוב בליגת העל לא מצליח לעבור שחקן ראשון בהגבהות או לעשות שינויי כיוון בסיסיים, דווקא במגרש שבו בנה את הקריירה שלו, קשה להבקיע בלי קשר לעובדה שהיריבה מדורגת רביעית בעולם. בטח כשהכוכב של צסק"א מוסקבה נראה כמו הצל של ביברס נאתכו (או של סאבלימינל).

והאמת, חבל על סדר המשחקים השבוע. אילו היינו מקבלים קודם את התבוסה נגד בלגיה, אולי היינו עולים סגור יותר מול וולס, שהמשחק נגדה היה קרב ישיר על המקום השני. כעת העיניים לחודש יוני, לבוסניה, שם כבר נבין אם הנבחרת מסוגלת לעשות את המינימום הנדרש ממנה – פלייאוף – או שמארס השחור ייזכר כרגע שבו גוטמן קרס ונשאר רק עם מחמאות מהפסד מינימלי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ