בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בונדסמאניה

פלה הגרמני מנסה להימנע מירידה לליגה הרביעית

עם מאמן קאלט שניחן ב"אופי של כולירע", אוהדים עם עיניים ריקות מרוב כישלונות ואיצטדיון שמקומו בבונדסליגה, הקבוצה ממזרח גרמניה נמצאת בעיצומו של מסע הישרדות בליגה השלישית

6תגובות
שחקני אנרגי קוטבוס חוגגים
דף הפייסבוק של אנרגי קוטבוס

פלה לא מסוגל לשבת, אפילו לא לרגע. הוא קופץ, רץ מצד לצד, מעוות את פניו, עיוותים שמשווים לו מראה של פסיכופט. הוא צורח על השחקנים, על צוות האימון, על יושבי הספסל, אף פעם לא ממתין למענה, אולי עדיף כך, מי בכלל רוצה להתעסק אתו.

"מאמן קאלט", מכנים אותו מחד, "אופי של כולירע", סונטים בו מאידך. קלאוס-דיטר ווליץ מעולם לא טרח להסתיר את מי שהוא – מאמן שחי את המשחק כאילו היה על המגרש, שמחלק הוראות כמו היה הקפטן, שדעתו נטרפת עליו בכל איבוד כדור, החמצה, מסירה רעה. דווקא אחרי ספיגת שער הוא נראה רגוע, מתיישב על הכיסא המרופד שנח ליד קצהו הימני של ספסל המחליפים, ממלמל משהו לעצמו, מפסיק לרגע לעבוד, ותוך שניות הוא שוב על הרגליים, שוב בכל הכוח. האוהדים מאוהבים בו, השופטים קצת פחות.

גיסו ראה אותו משחק כדורגל כשהיה בן שש וסיפר להוריו על הילד ששולט בכדור כמו פלה. הילד גדל, הכינוי נשאר ופלה הצטרף לבונדסליגה, גם אם לזמן קצר. הוא ירד לליגה השניה עם שאלקה 04 ועם קייזרסלאוטרן, לא לפני שהניף עם האחרונה את הגביע הגרמני. הוא מצא את מקומו בליגה השנייה והיה לאחד מכוכביה הגדולים. הוא שב פעם נוספת לליגה הבכירה, עם פ.צ קלן, ורשם במדיה את שתי הופעות הבונדסליגה האחרונות שלו לפני שפרש ממשחק.

ועכשיו, עם שריקת הסיום והירידה האפשרית לליגה הרביעית, שוכח כוכב העבר מהכל וניגש לעודד את השחקנים. הם מתאספים במעגל, רוכנים קדימה, מקשיבים. אחרי שתי דקות נפרם המעגל, השחקנים נכנסים ראשונים לחדר ההלבשה, מנופפים ידיהם ברשלנות אל עבר האוהדים הספורים שנותרו ביציעים. פלה משתרך מאחוריהם, לוחש מלים אחרונות באוזנו של מאמן הכושר ועושה גם הוא את דרכו אל מחוץ למשטח הדשא, עוצר לכמה שניות מול יציע האולטראס, מנופף לשלום, שולח נשיקות, מרכין את הראש ונעלם בתוך המנהרה הלבנה.

***

רק לפני שש שנים שיחקה אנרגי קוטבוס בבונדסליגה, אירחה את הקבוצות הגדולות של הכדורגל הגרמני והיתה בשיא תהילתה כנציגה היחידה של מזרח גרמניה בליגה הבכירה. אבל אנרגי מעולם לא היתה קבוצת צמרת ונלחמה לרוב בתחתית, תמיד במקום ה-13 או למטה מכך. עם 41 נקודות ב-2006/7, רשמה את עונת השיא של המועדון בבונדסליגה.

הייתי שם פעם, במחזור ה-23 של עונת 2008/9. נסענו לראות את הרטה ברלין עם 3,000 אוהדים, שלגמו ברכבת בירות כמו שוורים משוקת, אבל גרמנים לא משתכרים כל כך מהר, לפחות לא לפני שמפרקים את ארגזי הבירה שהצטרפו לנסיעה והתרוקנו במהרה בקרב יושבי הקרון הצפוף.

בתחנת הרכבת של קוטבוס המתינו אז לרכבת ארבעים שוטרים באפוד מלא, קסדה, מגן פנים, חליפת הגנה, אזיקים, אלות ושתי מצלמות וידאו שילוו אותנו כל הדרך עד לאיצטדיון הידידות (Stadion der Freundschaft). כ-22 אלף אוהדים ראו את אנדרי וורונין, האוקראיני שהגיע לברלין מליוורפול, שומר על קור רוח, לא מתרגש מיתרון השער של אנרגי, מסיים את המשחק עם שלושער וניצחון חוץ ששווה להרטה לפחות לשבוע נוסף את המקום הראשון בטבלה. הסיפור של קוטבוס היה אחר לגמרי. ההפסד הביתי הבטיח לה את המקום ה-16 בתום המחזור, מקום ממנו לא נחלצה עד לסיום העונה והפרידה האחרונה מהבונדסליגה.

קלאוס-דיטר ווליץ (שני משמאל)
דף הפייסבוק של אנרגי קוטבוס

עכשיו, שבע שנים אחרי, אני מוצא עצמי שוב בעיר הקטנה והלא-ציורית בעליל, לקראת משחק נוסף במאבק ההישרדות של אנרגי קוטבוס בליגה השלישית.

***

שלושה שוטרים בכובעי מצחייה קשיחים עומדים ביציאה מהתחנה, מביטים בשעמום בנוסעים שעוזבים את הרכבת מברלין. בימים כתיקונם לא ניכרת תנועה ערה של אוהדים בין ברלין לקוטבוס, ואוהדי הקיקרס לא יטרחו לעשות בהמוניהם את הדרך הארוכה מבאיירן הדרום-מזרחית לברנדנבורג הצפון-מזרחית, עניין של 500 קילומטרים לכל כיוון.

קוטבוס של שתי מעלות צלזיוס היא קרה, אפורה ומדכאת. כך נחרטה בזכרוני העיר לאחר ביקורי הקודם בה. האור שהיכה בעיניים עם היציאה לרחוב הראשי הצליח להתל בי. העיר הקטנה קיבלה את פנינו במאור פנים. השלווה הטיפוסית לערים שכמותה ליוותה אותנו כל הדרך לאיצטדיון, בינות לאוהדים מקומיים שעשו דרכם לאותו המקום, ברגל ובאופניים. מעניין כמה מהם סורבים.

כי קוטבוס, לבד מהיותה בית חם לקבוצת כדורגל עם עבר בבונדסליגה, היא מרכז תרבותי של המיעוט הסורבי, כמו גם היותה העיר הגדולה בלאוזיץ, חבל ארץ היסטורי המשתרע על שטחים בגרמניה ובפולין. צאצאים של עמים סלאביים, בעלי דמיון גנטי לצ'כים ולפולנים, התיישבו באזור במאה החמישית, במדינות ברנדנבורג וסקסוניה של ימינו, ונטמעו בחברה המקומית תוך שמירה על המסורת והשפה הסורבית. 

הרייך השלישי לא הביע חיבה לסורבים, כמו כלפי כל מיעוט אתני אחר במדינה. הוא התייחס אליהם כאל "שבט גרמני שמדבר בשפה סלאבית".  גם המשורר הלאומי האנדרי ציילר, כותב ההמנון הסורבי ואבי השירה הסורבית המודרנית, היה עבור אנשי היטלר עוד "גרמני". השפה, המנהגים והתרבות לא זכו להתייחסות מצד השלטונות, עבורם לא היה קיים מיעוט סורבי באזור. רק גרמנים. סורבים נשלחו לווארמכט ונדרשו להיטמע בעם הגרמני, המסרבים נשלחו למחנות הריכוז.

עם תום המלחמה הוכרו הסורבים כמיעוט אתני. למעלה ממאה בתי ספר הוקמו עבורם, כמו גם מוסדות אקדמיים ותאטרון סורבי. הסורבים ביקשו עוד, והם השתדלו בכל עת להקשות על חייהם של שליטי מזרח גרמניה, בעיקר בשל רצונם בשמירה על חופש הדת והתנגדותם להלאמת החקלאות. עם נפילת החומה ואיחוד גרמניה ב-3 באוקטובר 1990, פעלו הסורבים להקמת אוטונומיה אדמיניסטרטיבית ונתקלו בסירוב של הקנצלר הלמוט קול שנתן את האות להחייאת התנועה הסורבית, המבקשת לאחד את חלקי לאוזיץ למדינה אחת (לאוזיץ עלית שוכנת בסקסוניה, לאוזיץ תחתית בברנדבונרג).

***

אוהדי קוטבוס
דף הפייסבוק של אנרגי קוטבוס

השלטים ברחובות דו לשוניים, גרמנית וסורבית. פעם היו כאן אנשים שדיברו רק סורבית, היום כולם דו-לשוניים, גם הבחור שעומד מחוץ לתחנה עם תיק גדול בין הרגליים ורייבאן שמכסים את העיניים. לך ישר, עקוב אחרי האוהדים באדום, עניין של רבע שעה לכל היותר. עוברים דרך שכונה שקטה עם בתים פרטיים ופאב מקומי שלא מגיש דבר מלבד בירה ונקניקיות. אחרי נסיעת רכבת בת שעה וחצי והסתגלות מהירה, אפשר לפתוח את היום. יום של כדורגל.

עונה רעה עוברת על אנרגי קוטבוס. שלושה מחזורים לסיום העונה עמדה הקבוצה הבכירה בעיר במקום ה-17, נקודה אחת בלבד מעל הקו האדום. המועדון, שבמשך 17 שנים רצופות נשם אוויר פסגות בליגות בכירות, נכשל זו עונה שנייה ברציפות בהתאקלמות לליגה השלישית. את עונת 2014/15 סיימה הקבוצה במקום השביעי והכינה עצמה, מנטלית ומקצועית, להתמודדות על כרטיס העליה בעונה הנוכחית. בתום המחזור השני, עמדה אנרגי האופטימית במקום הראשון בטבלה עם שש נקודות. ואז החלה הנפילה.

שתי נקודות ושני שערי זכות בשבעה משחקים דרדרו את מוליכת הטבלה עד למקום ה-17. המאמן שטפן קרמר פוטר מתפקידו והוחלף על ידי ואסילי מיריוטה, שחקן עבר במועדון. תחת המאמן הרומני הצליחו השחקנים להתאושש מהנפילה הקשה, אך למרות שנים עשר משחקים רצופים ללא הפסד, נותרה הקבוצה בקרבת התחתית, במקום ה-14 ובמרחק ארבע נקודות מהקו האדום. אחר כך הגיעו משחקים על שש נקודות מול שטוטגרט קיקרס והאנזה רוסטוק, בשניהם הפסידה אנרגי. שני ניצחונות רצופים במחזורים 29 ו-30, מול הולשטיין קיל (1-2) ופ.צ מגדבורג (0-2) התבטלו באחת עם חמישה שערי חובה ונקודה אחת בשלושת המשחקים הבאים.

אנרגי קוטבוס ירדה אל מתחת לקו האדום, ההנהלה נכנסה שוב לפעולה ופיטרה גם את מיריוטה. קלאוס-דיטר ווליץ נקרא במחזור ה-33 להוביל את הקבוצה בחמשת המשחקים האחרונים של העונה ולהציל אותה מירידה. הפרמיירה שלו היתה איומה, עם ארבעה שערי חובה במחצית הראשונה ועם 5-0 ביתי מחפיר לסוננהוף גרוסאספך ושריקות בוז צורמות של האוהדים.

בשבוע שעבר הצליחה אנרגי לגבור על קבוצת המילואים של שטוטגרט (0-1), והבטיחה כמעט סופית את ירידתה של האחרונה לליגה הרביעית. עם הניצחון שהקפיץ אותה אל מעבר לקו האדום עומדת היום אנרגי מול פ.צ וורצבורג קיקרס, העולה החדשה מהליגה הרביעית שנלחמת על כרטיס לבונדסליגה השנייה.

הקיקרס לוהטים עם 23 נקודות בתשעה מחזורים, התבססות במקום השלישי וסיכוי גבוה להעפיל לפלייאוף העלייה. 30 אוהדי וורצבורג ביציע המערבי שעשו את הדרך הארוכה לקוטבוס מנופפים בדגלים ושרים, קולם נבלע בינות ל-6,000 גרונות שמצטרפים לשירת המנון אנרגי, אבל הם לא נחים לרגע. אחר כך, עם שריקת הפתיחה, יישמע קולם ברגעים מאוד מסויימים, בהם לאוהדי אנרגי אין עוד מה לומר.

***

האיצטדיון כמו של אנרגי קוטבוס מקומו בבונדסליגה. דשא מטופח, בנוי למשעי, עם יציעים עליונים ותחתונים מקורים, גישה מהירה לכל מושב, סדר ונקיון – וגם עם מחירי מזון מופרזים, בדיוק כמו בבונדסליגה. הקרבה לקווים מרגשת, אפשר לשמוע כל מלה שיוצאת מפיו של ווליץ, כל קללה שהוא משחרר לאוויר. אם גם מבינים גרמנית, מתעצמת החווייה. בתוך דקות ספורות משתחרר הלחץ שאופף את המשחק עם התקפה מתפרצת ובעיטה של הקפטן ריצ'רד סוקוטה-פאסו, שנעצרת ברשת. 0-1 לאנרגי. ואז הסתיים המשחק.

***

איצטדיון הידידות
דף הפייסבוק של אנרגי קוטבוס

אנרגי ירדה למחתרת, עברה למגננה רבתי, אפילו לא הקפידה על העמדת רביעיית קישור במקומה הטבעי. כולם למטה, קרוב לקו רחבת ה-16, בונקר. כל כדור לשמיים, כל בעיטה הכי רחוק שאפשר. וזה עובד לא רע במחצית הראשונה, ועם השריקה להפסקה נשמעת אנחת רווחה ביציעים. זקן בצעיף אדום מביט בי, אני מביט בו ושואל אותו איך יסתיים. הם ינצחו, הוא מחמיץ פנים, משחק מביש שלנו.

המחצית השניה הופכת לאירוע במעמד צד אחד בלבד. שחקני וורצבורג תוקפים, הגנת אנרגי לא מצליחה לעצור, ורק השוער דניאל לוק, שהגיע בקיץ מפאדרבורן, מצליח לשמור על שער נקי בזכות מיקום נהדר ויכולת גבוהה באוויר ועל הדשא. אבל גם הוא לא מצליח לעצור את מסירת הרוחב שחולפת באין מפריע בתוך הרחבה והופכת לשער קל של אליה סוריאנו בדקה ה-61.

אחרי שער השוויון מתחילה אנרגי להציג סימני ערות ועוברת לפעילות התקפית, אך בתוך שש דקות מאבדת את הראש, סופגת שער נוסף מבעיטה של המגן האמריקאי דומיניק פנל ונופלת לפיגור. שחקני קוטבוס נראים כמי שאיבדו עניין במשחק, לא מצליחים לחבר מסירות, מגביהים כדורים חסרי כיוון לעבר מחצית המגרש של וורצבורג. הכל אבוד, שולח אליי הזקן מבט אטום, זה ייגמר בשלישייה.

זה הסתיים בלי שלישייה. סתם הפסד קטן בהפרש של שער אחד, אבל איש ביציע לא האמין לרגע שזה יסתיים בצורה אחרת. קוטבוס חלשה, אומר חברו של הזקן בצעיף האדום, היא לא תחזיק מעמד, היא תרד. כשהוא אומר זאת מתקמטים פניו, מנסים לשוות חיוך משלים למראה. אבל העיניים ריקות, גם הפנים. האוהדים עוזבים בשקט את האיצטדיון, אפילו לא טורחים למחות, פוסעים על השביל שחוצה את הנהר, מדברים על הכל חוץ מאשר על המשחק, משלימים עם מה שיש. מה כבר אפשר לעשות בקוטבוס, זה מה שיש, זו הקבוצה הבכירה של העיר, לטוב ולרע.

הפאב שישבנו בו קודם עדיין פתוח, עשרים אוהדים יושבים ליד שולחנות מעץ, שותים עוד בירה לפני שמתקפלים. הבחור הצעיר מקפל את הכסאות והשמשיות ומכניס את השולחנות פנימה. בסוף נשארים שם לבד, עם הברמן שיצא החוצה לעשן. היה קשה, אני אומר לו, הגענו מברלין בשביל זה, היינו אתכם בלב. אני מצטער שזה מה שראיתם, הוא מחייך, חבל שעם זה אתם צריכים לחזור לברלין.

כל האוהדים התפזרו, עכשיו הרחובות שוב ריקים מאדם. שום תכונה אינה ניכרת בכניסה לתחנה המרכזית. בעוד חצי שעה תצא הרכבת לברלין.

***

יש לי סימפטיה לקבוצות המזרח, צר לי על כל מעידה שלהן, על כל ירידת ליגה. אבל הליגה השלישית היא ליגה מקצוענית, הרביעית כבר לא, והחסמים שמציבים בפני שיבה לליגה עלולים לעצור את אנרגי קוטבוס. אם שנתיים בליגה השלישית נראות רע, קשה לדמיין איך תיראה הקבוצה עם קיצוץ תקציבי ניכר בליגה הרביעית.

פלה ימשיך להאמין, אחרת הוא לא היה מגיע למועדון. הוא הרי מטורף, הוא יעשה משהו מטורף שישאיר את קוטבוס בליגה. כי גם אחרי כל הנפילות והקריסות המקצועיות העונה, נמצאת אנרגי מעל הקו האדום. מעכשיו ועד לתום העונה הכל תלוי רק בה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#