בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מגיע להפועל באר שבע, מגיע לנו

מגיע לניהול של אלונה ברקת, מגיע למנהיגות של אליניב ברדה, מגיע לאהבה של מהראן ראדי, מגיע לקסם של מאור מליקסון. אחרי 31 שנים ביציע, הגיע הזמן לבכות גם מאושר

2תגובות
מאור מליקסון חוגג בסיום המשחק
ניר קידר

לראשונה הייתי באיצטדיון כדורגל בסוף עונת 1984/85. בן שבע וחצי, וכבר מודע לחשיבות המעמד — הפועל באר שבע היתה חייבת לנצח את בית"ר ירושלים של מלמיליאן ואוחנה הצעיר במחזור האחרון כדי לשרוד בליגה. האיצטדיון העירוני — שלימים נקרא וסרמיל — היה מלא בכ־14 אלף צופים. עד היום זכור לי ההיפוך המרגש שעובר מי שנדחס למגרש דרך מנהרה חשוכה ונחשף פתאום למראה המשטח הירוק הענק והקהל הגדול (כפי שמתאר היטב ניק הורנבי ב"קדחת המגרש"). גם המשחק לא אכזב. אוחנה העלה את בית"ר ל־1–0 צפוי. המהפך במחצית השנייה, משתי נגיחות של דב רמלר ואלי "לולו" ויצמן, השאיר את באר שבע בליגה נגד כל הסיכויים, הפך את המשחק למיתולוגי, ואותי לאוהד זה מעל 30 שנה.

31 שנים אחרי אותו משחק, ו־40 מאז האליפות האחרונה — בהן גביע אחד לרפואה, ובעיקר אכזבות מרות כמו הגמרים ב־2003 ובעונה שעברה — עומדת באר שבע מרחק ניצחון מאליפות. בשבת האחרונה בחיפה אפשר היה לחוש את המשקולות על רגלי השחקנים, שעיר שלמה ו־40 שנות אכזבה על כתפיהם.

ממרומי חוסר האובייקטיביות שלי, אין ספק שמגיע לבאר שבע. מגיע לאלונה ברקת, שהכניסה סטנדרטים גבוהים של ניהול והתנהגות כלפי השחקנים והקהל. מגיע לקפטן אליניב ברדה, שהגיע אחרי שנים של דשדוש בתחתית ובמו רגליו הפך את באר שבע לקבוצת צמרת. מגיע לבוזגלו, שיחד עם ברדה הוביל את הקבוצה ביכולת נפלאה. מגיע למליקסון, שרוקד ומלהטט על המגרש כמו שאף שחקן ישראלי אחר לא מסוגל. מגיע לחובאן ולאוגו, שהפכו לעמודי התווך במרכז המגרש. מגיע לסוארס הנפלא, שכבר הפך לבן בית אחרי שש עונות. מגיע לנוואקמה, אשר מה שהוא מעולל למגנים ימניים על בסיס שבועי מוגדר תחת סעיפים מיוחדים בחוק העונשין. מגיע לצדק, שהגיע והוסיף עוצמה, שקט וניסיון. מגיע לראדי, שהגיע ממכבי תל אביב לאחר שסבל שם מגזענות והתקבל באהבה. מגיע לדוידזדה ולביטון, שגם בלי לככב מספקים את האיזון באגפים. מגיע לדודו גורש, שלקח בשתי ידיים הזדמנות להוביל קבוצת צמרת. מגיע לברק בכר, שבגיל 36 בלבד הצליח ליצור מתוך סגל עמוס כוכבים תלכיד קבוצתי מאומן. מגיע לו על ההתמודדות הטקטית והפסיכולוגית מול האימפריה התל אביבית העשירה, המנוסה והמתנשאת. קל לשכוח היום, כשבאר שבע היא הפייבוריטית לזכייה בתואר, כמה למעשה היא אנדרדוג מובהק מול הצהובים.

אלונה ברקת מאושרת
ניר קידר

ומגיע לקהל המדהים, שבתחילת העונה קיבל במתנה את איצטדיון טרנר. מי שהכיר את הקהל בעבר, לא יזהה אותו כיום. נשים, ילדים, משפחות שלמות מגיעות לבילוי בטרנר ובמשחקי החוץ. אפס גזענות והתמקדות בעידוד הקבוצה. בתחילת העונה פרסם שחקן ת'ון, היריבה השווייצית בליגה האירופית שנפצע בטדי, הודעת תודה מרגשת על איחולי ההחלמה הרבים שהוא מקבל בפייסבוק מאוהדי באר שבע שנכחו במשחק. אין עוד קהל כזה.

כמו אז, במשחק הראשון בו נכחתי, באר שבע זקוקה לניצחון במחזור הסיום. כדור אחד ברשת יספיק, 1–0 קטן כדי לסגור מעגל ולהשלים אליפות אדירה. מה שבטוח, בכל תסריט שהוא, טרנר יוצף הערב בדמעות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#