בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

אחרי שהניף את הגביע, יוסי בניון התחיל לעבוד

בזמן שחבריו עוד חוגגים, התרכז קפטן מכבי חיפה העסוק בעצמו בניסיונות לנקות את שמו ולהכין את הקרקע למעבר עתידי למכבי תל אביב

4תגובות
בניון מיף את גביע המדינה, אמש
ניר קידר

1. המתח האדיר ביציעי חיפה במהלך גמר הגביע והחגיגות ביציעים עם שריקת הסיום הראו כמה חשוב היה לאוהדים לזכות בגביע ראשון מזה 18 שנה, במיוחד אחרי השנים האחרונות, העונה האחרונה וההשפלה האחרונה בשבת. השישייה הזאת נראתה הרסנית, אך בסופו של דבר הזיקה יותר לצהובים מאשר לירוקים. הראשונים באו לשחק נגד קבוצה שכבר התבררה כנחותה משמעותית, אבל החיפאים באו לנקום. יותר מאשר עבור עצמם, השחקנים נלחמו עבור הכבוד של האוהדים, ולאף אחד מהם לא היה אכפת איך ישחקו, בתנאי שיביא ניצחון. לכולם היה ברור שלאוהדים אין שום בעיה להחנות לא רק אוטובוס אלא שורת מטרוניות ברחבה, תמורת נקמה על השישייה וגביע על הראש של הצהובים.

הרי אם יש משהו שאוהדי חיפה אוהבים חוץ מלזכות בתארים, זה לראות את מכבי תל אביב מפסידה תארים. לצפות בה מפסידה אליפות לבאר שבע היה תענוג, שנפגם בשל הביזיון בבלומפילד, אבל לקחת ממנה בעצמם את התואר השני ולהשאיר אותה חפוית ראש, בלי תואר ועם קמפיין אירופי די עגום, זה כבר היה אושר אמיתי ושלם עבור הירוקים.

בכלל, מהצד זה נראה שמכבי תל אביב מתחילה קצת לאבד את עצמה, להתנפח, לאבד את הרעב הזה שהופך קבוצות להישגיות. זה לא תמיד לוקח זמן, לפעמים זה קורה בבת אחת, ממש כמו ששחקנים משמינים פתאום אחרי שהם תולים את הנעליים. מכבי תל אביב היא קבוצה שנראית היום מאוד שבעה, ואין כמו אוהדי חיפה להבין, אחרי השנים הרזות שעברו, שזה הדבר הכי מסוכן לקבוצת כדורגל.

2. בכדורסל, שחקני הקבוצה שזוכה באליפות גוזרים את רשתות הסלים. אתמול, היו אצל מחזיקת הגביע הטריה שניים שניצלו את ההישג כדי לנסות לגזור קופון. אחרי המשחק, רוב מוחלט של שחקני ואנשי מכבי חיפה היו עסוקים בלחגוג את הניצחון. רק שני אנשים על המגרש עבדו.

רוני לוי לקח את הגביע ורץ ליציעים (כשאחד מהעיתונאים המקורבים אליו רץ צמוד אליו, כמעט אוחז בשולי היוניקלו שלו, מרחף סביבו כמו היה דג נקאי ליד פיו של כריש). זה היה ניסיון אמיץ מצידו של לוי להרוויח כמה נקודת זכות אצל האוהדים. אלה, שרוב העונה לעגו לו וכעסו עליו, לא ממש ידעו איך לאכול את התחינה לעידוד. מיעוט זעיר קרא בשמו, הרוב מחאו כפיים בנימוס. בחיפה מצפים להרבה יותר מגביע שלוקחת קבוצה הגנתית מאוד, בשביל להריע למאמן.

רוני לוי על ספסל מכבי חיפה
ניר קידר

מה שבטוח, אף אחד מהאוהדים לא שר לו אתמול "גביע בלי מאמן". לוי קיבל לידיו בקיץ שעבר סגל לא רע עם כמה כוכבים. הוא באמת ניסה להיות מאמן של קבוצת כדורגל אטרקטיבית, אבל לקח לו חצי עונה להיזכר שהוא יותר טוב כמפקד סיירת. עוד חצי עונה לקח לו למצוא את השחקנים שהוא ייצא איתם למלחמה.

העונה הזאת היתה עבור מכבי חיפה מחנה אימון שארך עונה שלמה. בסופו של דבר היא יצאה ממנה כמו שאמורים לצאת ממחנה אימון: קבוצה מגובשת, מחוברת, ואפילו עם תואר. אבל בשביל האוהדים, וגם בשביל יעקב שחר, זה לקח הרבה יותר מדי זמן. למזלו של לוי, שחר עבר כמה שנים קשות עם מאמנים חסרי ניסיון והפעם הוא החליט ללכת עד הסוף עם מה שיש. בסוף זה השתלם לו בדמות גביע ואירופה בצידו – אבל זה היה יכול להיגמר גם באסון, בלי תואר וגם בלי אוהדים. בעונה הבאה לא בטוח שתהיה לו סבלנות לחכות עונה שלמה.

3. גביע זה תואר של קבוצות קטנות. לקבוצות גדולות לא כזה אכפת ממנו, אלא אם כן הוא סוגר להן פינה יפה של דאבל. בסוף העונה, מכבי חיפה הפנימה סוף סוף שהיא כבר לא קבוצה גדולה כמו שהיתה. היא אולי תחזור להיות כזו, אולי אפילו בקרוב, אבל בשלב הראשון היא צריכה להתחיל בקטן, וזה מה שהיא הבינה רק לקראת מאי. הגביע היה פרס על ההבנה הזאת. בדרך היא ניצחה את שלוש הגדולות האחרות והראתה שדווקא גישה של קבוצה קטנה יכולה להביא אותה רחוק.

אבל ליגה זה סיפור אחר. את משחק ההקרבה שהצליח לוי להשיג משחקניו במשחקי הלהיות או לחדול בגביע, מסובך הרבה יותר להשיג לאורך עונה. זה טונוס אחר לגמרי להחזיק. לוי הוכיח שהוא יכול לקחת את הקבוצה הגדולה ביותר לאליפות, ולרשום הישגים עם קבוצות קטנות. אבל אליפות הוא לא יצליח לקחת רק עם לוחמים. האם יצליח לטפל בכוכבים בעלי אגו ולשלב אותם עם פועלים אפורים כמו שהוא אוהב, במשך עונה שלמה? ואחרי שהבין שהוא מאמן הגנתי שאוהב להסתגר ולצאת קדימה כשהקבוצה השניה חשופה, איך יתמודד מול קבוצות קטנות שיבואו גם הן באותה שיטה בדיוק? כל התשובות, בעונה הבאה.

4. יוסי בניון היה השני שעבד אמש קשה. בזמן שהשחקנים האחרים חגגו עם הגביע, הוא התראיין לכל דבר שזז, ונדמה שגם אם היו מושיטים לו מכונת גילוח הוא היה מספר לה איך התאכזרו אליו העונה בחיפה. זה היה ניסיון לנקות את שמו ולהכין את הקרקע למעבר שלא בטוח שיתקבל בהבנה גדולה בקרב האוהדים הירוקים.

לא הרבה אוהדים יבכו את עזיבתו של בניון. כולם מכירים בכשרונו ומעריכים אותו על השנים היפות בחיפה, אבל נדמה שהעונה התועלת שלו על המגרש כבר לא היתה שווה את הדרמה שהוא יצר מחוצה לו. כמעט כל העונה הזאת סבבה סביב יוסי, וגם אתמול, כשכל הקבוצה חגגה יחד, הוא חזר וסימן לאוהדים על המספר שלו על הגב, כמו שנהג לעשות אחרי שערים. אחרי שהוחלף, הוא חיכה על הספסל לנוהל הקבוע בכל משחק, שהקהל ישיר לו "יוסי בוא לפה", אך דווקא הפעם, במשחקו האחרון, השיר לא נשמע.

מכבי חיפה חוגגת
ניר קידר

לאוהדים קצת נמאס מכל העיסוק של יוסי בעצמו, ונדמה שהם משחררים אותו לדרכו בשלום, שלא לומר באנחת רווחה מסוימת. כולם מרוויחים: הוא הולך לעשות (עוד) קצת כסף לפני הפרישה, הקבוצה נפטרת מהדרמה, ויש עוד בונוס קטן: על אף החשש שיוסי יתרום מכישרונו ליריבה המרה מתל אביב, היו אתמול אוהדים שהידיעות על המעבר למרכז העלו חיוך על פניהם. זה הזכיר להם את עונת הפרישה של גיבור חיפאי אחר בתל אביב, שכולם זוכרים איך היא נגמרה. דווקא מתאים להם שתל אביב תהיה המקום בו אלילים חיפאים הולכים כדי למות: לפני פרישה, כוכבים זקוקים למנה אחרונה של תשומת לב. יותר מדי זמן נהנו משקט תעשייתי שם בקרית שלום, אמרו זה לזה האוהדים בשקט, ואולי גם בהנהלה נשמעה הלחישה הזו. שיילך לעשות להם שם קצת בלגנים.

5. אבל זה עיסוק רב מדי במי שתובעים לעצמם את תשומת הלב. הניצחון אתמול לא שייך לבניונים. הוא שייך לנטע לביאים, לאייל משומרים, לפירסים, לקיננים ולואליינטאים. בסוף העונה, ובמיוחד במפעל הגביע, מכבי חיפה מצאה את עצמה בדמותם: צנועה, לוחמת, ממושמעת. היא לא מרחפת על המגרש. היא סורקת אותו במסרקות ברזל. זאת השיטה של לוי.

את בניון לוי יישר. לעזרא הוא קיצץ את הכנפיים. את עטר הוא פשוט קיצץ. זה לא בדיוק מה שהאוהדים בחיפה היו רוצים לראות. הם רגילים לקבוצות נוצצות, מבריקות, וירטואוזיות. אבל חיפה היא כבר לא היהלום הכי נוצץ בקופסת התכשיטים. האם האוהדים יצליחו להסתגל למעמד החדש, של הקבוצה השניה? לא בטוח. אבל אם יתנו לזה צ'אנס, הם עשויים לגלות שיש סיפוק גם בזה. כמו בסלוגן של אוויס, יש גם יתרון בלהיות החברה מספר 2. היא מתאמצת יותר. היא לא שוקטת על השמרים. יופי אמנם מלהיב אוהדים, אבל מאמץ ומלחמה, כמו שראינו העונה בחיפה מאז המשחק ההוא בעשרה שחקנים בטרנר ועד גמר הגביע אתמול, הוא אולי דרך טובה יותר לזכות באהבתם הכנה.

ואולי לוי יצליח למצוא את דרך האמצע בין היופי למלחמה, בין הנטע לביא לאלירן עטר. יש לו כבר דוגמה לדרך אמצע כזו: לודוביק אוברניאק. שחקן עם קלאס אירופי ורזומה עשיר, שלא מתבייש לעבוד קשה, ואתמול היה אחד המצטיינים בחיפה, לצד עזרא, משומר ושני הבלמים. אולי הוא המודל שצריכים בחיפה לראות לנגד עיניהם כשהם בוחרים שחקנים לעונה הבאה. תור כריסטיאן קרלסן, המנהל המקצועי החדש של חיפה, ישב אתמול ביציע. זה יכול להועיל ללוי אם הוא ימצא לו עוד כמה אוברניאקים כאלה. אבל בשביל כאלה הוא יזדקק ליותר מפינצטה. אולי למסרקות ברזל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#