בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלוג הכדורגל הגרמני

נפילתה של החומה על הכדורגל במזרח גרמניה

הקבוצות ממזרח גרמניה הצליחו בשנות ה-80 באירופה. אך כיום רובן נעות בין הליגות הנמוכות בתקווה לחזור לתקופה יפה יותר

2תגובות
טוני קרוס במדי נבחרת גרמניה
PATRIK STOLLARZ/אי־אף־פי

בתשעה בנובמבר 1989 נפלה חומת ברלין. בשמונה ביולי 1990 זכתה נבחרת מערב גרמניה בגביע העולמי לאחר שניצחה 0:1 בגמר מול ארגנטינה. מאמן הנבחרת פרנץ בקנבאואר, שלא ידע נפשו מרוב אושר, סיפר בפרץ של התרגשות על העתיד לבוא בכדורגל העולמי לאחר איחוד גרמניה הצפוי: "אנחנו מס' 1 בעולם. עכשיו יצטרפו אלינו השחקנים ממזרח גרמניה. אני מאמין שהנבחרת הגרמנית לא תודח מהפסגה בשנים שיבואו. אני מצטער עבור שאר העולם".

24 שנים חלפו ושוב פגשה נבחרת גרמניה את ארגנטינה בגמר הגביע העולמי 2014, ושוב זכו הגרמנים בגביע עם 0:1 קטן. בקנבאואר, שישב ביציע הכבוד במראקנה, העדיף מן הסתם שלא להיזכר בהצהרת שנות התשעים שלו - טוני קרוס היה השחקן המזרח-גרמני היחיד שנטל חלק במשחק הגמר, כל השאר גדלו במערב. 

ימי התהילה של מתיאס זאמר, יינס ירמיס ומיכאל באלאק חלפו זה מכבר, גם ימי מונדיאל 2002  על שבעת שחקני הנבחרת המזרחיים. הכדורגל המזרח גרמני, שנאבק כשאר התושבים במיתון הכבד שנפל על מדינות המזרח לאחר האיחוד, החל להתפרק מנכסיו. הכוכבים הגדולים של דרזדן, האלה, מגדבורג ומזרח ברלין עזבו למערב, לטובת הכסף הגדול של הבונדסליגה. לקראת המשחק האחרון בהחלט של נבחרת מזרח גרמניה מול בלגיה נאלצו פרנסיה לעמול קשות על מנת לשכנע את זאמר, דריוש ווש וחבריהם להגיע להתמודדות. הנבחרת נסעה לבלגיה, שבה עם נצחון 0:2 ונפוצה לכל עבר.

ב-3 באוקטובר 1990 חגגו ברחובות גרמניה את האיחוד הרשמי בין מזרח למערב. ב-2 באוגוסט 1991 נחנכה הבונדסליגה המאוחדת. האנזה רוסטוק ודינמו דרזדן, שסיימו בשני המקומות הראשונים בהתאמה בעונתה האחרונה של האוברליגה המזרחית הבכירה, הצטרפו למועדון העלית של באיירן מינכן, בורוסיה דורטמונד והמבורג. רוט-וייס ארפורט, פ.צ האלה, פ.צ קמניץ, קרל-צייס יינה ופ.צ לוק לייפציג שתפסו את המקומות  3-7 והצטרפו לליגה השניה. פ.צ מגדבורג, קבוצת המזרח היחידה שזכתה בתואר אירופי (גביע למחזיקות גביע, 1974, כשניצחה את מילאן של ג'ובאני טראפטוני 0:2 ) מצאה עצמה יורדת לאחר האיחוד עד לליגה השלישית החובבנית.

מועדוני מזרח רבים שמומנו על ידי המדינה, המשטרה, הצבא וגורמים המקורבים לשלטונות איבדו בן לילה את אחיזתם הכלכלית. אנדראס טום היה הראשון לעזוב את דינמו ברלין לבאייר לברקוזן תמורת 2.6 מיליון מארק. גם תומאס דול, עמיתו של טום למועדון המזרח-ברלינאי, עזב במהרה בדרכו להמבורג. אולף קירסטן ומתיאס זאמר לא המתינו זמן רב לפני שעזבו את דינמו דרזדן – קירסטן ללברקוזן, זאמר לשטוטגרט.

מתיאס זאמר במדי ביירן מינכן
רויטרס

כ-150 שחקני מזרח חצו בשבע עונות את הקווים ועברו לקבוצות המערב בשתי הליגות הבכירות תוך שהם מותירים את מועדוניהם הקודמים עירומים מנכסיהם המקצועניים. המועדונים, שלא הכירו את שוק השחקנים ואופי הפעילות בו, עשו מעט מדי ושגו בחלומות על מסורת שמתגברת על כסף.

האמצעים הפיננסיים היוו את הסיבה המרכזית לירידת קרנו של הכדורגל המזרח-גרמני. התקציבים הרבים וחוזי האימוץ דילגו על המזרח שחווה נפילה מקצועית לאחר האיחוד. שחקנים צעירים שביקשו להתקדם לרמות מקצועניות נאלצו לעזוב את משפחותיהם ולנדוד מאות קילומטרים לכיוון מערב על מנת לזכות בסיכוי להצלחה. סטפן ברנדנבורגר, מנהל מחלקת הנוער של וולפסבורג, חזה במו עיניו במרחקים הגיאוגרפיים שיצרו פערים ביכולת המקצועית: "הבחנו בכך כשבחנו שחקנים (ממזרח גרמניה, ע.ל) לקבוצות הנוער. הם לא הסתגלו לקצב האימונים והמשחקים, לא ניתן לסגור פערים שכאלה בתוך שנה או שנתיים לפני המעבר למקצוענות".

כך מצאו עצמם מועדוני צמרת, שלפני האיחוד השתייכו לליגה המזרח-גרמנית הבכירה, מתדרדרים במורד הליגות. קרל-צייס יינה, פינאליסטית 1981 בגמר גביע אירופה למחזיקות גביע, משתייכת כיום לליגה הרביעית. לוק לייפציג, מפסידת גמר 1987 של אותו טורניר אירופי, זכתה העונה באליפות הליגה החמישית ותצטרף ליינה ולדינמו ברלין, קבוצת ה'שטאזי', השרות החשאי של מזרח גרמניה, שזכתה בעבר בעשר אליפויות רצופות. ארבע קבוצות נוספות משחקות כיום בליגה השישית. שטאל ברנדנבורג, פינאליסטית גמר הגביע המזרח-גרמני האחרון שב-1991 התמודדה מול גלאטסראי במסגרת גביע אירופה למחזיקות גביע, משתייכת לליגת ברנדנבורג ומשחקת לעיני כ-150 צופים בממוצע למשחק.

ב-2009 נשרה אנרגי קוטבוס מהבונדסליגה והותירה אותה ללא ייצוג מזרחי. באותה עונה הוקם מועדון הכדורגל ר.ב לייפציג על חורבות SV  מרקארנשטדט מהליגה החמישית. המסלול הישיר של שני המועדונים המזרח גרמנים פעל במקביל, עם השקעות עצומות של חברת רד בול במועדון של לייפציג ואובדן יכולות פיננסיות של קוטבוס. וכך, בתום שש עונות, מוצאים עצמם שני המועדונים על קצוות הסקאלה – ר.ב לייפציג בבונדסליגה, אנרגי קוטבוס בליגה הרביעית.

אין אוהדים רבים מדי בגרמניה לר.ב לייפציג. קבוצת הכדורגל של המועדון, שהוקם על ידי חברת רד-בול כחלק מפרוספקט שיווקי ושפועל כנגד כל עקרונות הכדורגל הגרמני, העפילה לבונדסליגה בזכות הכסף הרב שהושקע בה. מיום הקמת המועדון היתה מטרה אחת בלבד לנגד עיני פרנסיה – בונדסליגה. וזה לא יעצור עם מקום טוב באמצע, השאיפות של רד בול לא יעצרו לפני שהקבוצה תזכה באליפות ותעפיל לליגת האלופות.

Thomas Häßler TV

אבל ר.ב לייפציג החזירה לבונדסליגה את מה שחסרה בשש העונות האחרונות – קבוצה מזרחית. גם כיום, עשרים ושש שנים לאחר האיחוד, עדיין מאתרים את הקבוצות של מדינות ברנדנבורג, סקסוניה, סקסוניה-אנהלט, טורינגיה ומקלנבורג-פורפומרן בפינצטה, בעיקר בליגות החובבניות.

בעונה האחרונה רוו אנשי המזרח נחת עם שמונה קבוצות בליגה השלישית, כולן בעלות עבר בליגה הבכירה של מזרח-גרמניה. הקושי הרב שמערימה התאחדות הכדורגל הגרמנית על העפלה מהליגה הרביעית החובבנית לליגה השלישית המקצוענית האדיר עוד יותר את הנוכחות המאסיבית של קבוצות מזרח גרמניה וריגש את קהל האוהדים הארצי לקראת חמישים ושישה משחקי דרבי מזרחיים במהלך העונה, שהיוו את גולת הכותרת של הליגה ומשכו את מירב הצופים והרייטינג שלה.

עונת הכדורגל המקצועני הקרובה תגיע ביתר שאת למחוזות מזרח גרמניה. ר.ב לייפציג תופיע לראשונה בבונדסליגה, פ.צ אוניון ברלין תרשום את עונתה השמינית בבונדסליגה השניה כשאליה יצטרפו העולות החדשות דינמו דרזדן (עם מס' צופים ממוצע מהגבוהים בגרמניה) וארצגבירגה אווה. גם את מקומה של אנרגי קוטבוס שנשרה לליגה הרביעית תתפוס קבוצת מזרח, FSV צביקאו, ששבה לליגה השלישית לאחר שמונה עשרה שנות שנות חובבנות ושתפתח את עונת 2016/17 באצטדיון חדש העומד בסטנדרטים של ליגת האלופות.

'סבלנות' היא מלת המפתח המובילה כיום במועדוני המזרח, טיפוס איטי וחיוני עם דגש על שחקני הבית. ארבע קבוצות נוער מזרחיות משתייכות לליגה הבכירה בגרמניה, כמו גם חמש קבוצות נערים. ההנהלות נוטשות את העבר שעומד בדרכן כאבן נגף ומאמצות שיטות ארוכות טווח לשחזור ההצלחה. "אנחנו חייבים להפסיק לשקר לעצמנו", מבהיר נשיא קרל-צייס יינה לוץ לינדמן, "להפסיק לשחרר הבטחות ומטרות גדולות לאוויר, רק מפני שאנחנו מועדון עתיר מסורת. עם מסורת לא קונים במכולת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#