בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלוג הפוטבול

הכניסו את המחליף הבא של בריידי, בבקשה

במשך משחק ורבע נראה ג'ימי גארופולו כטום בריידי החדש, עד שנחיתה לא טובה על הכתף שלחה את ניו אינגלנד להחליף גם את המחליף של הבלתי ניתן להחלפה. סם ברדפורד קיבל הזדמנות אחרונה להציל את הקריירה וחטף אותה, יחד עם הרבה מכות

6תגובות
קיקו אלונסו עומד לבצע את התיקול שיפצע את ג'ימי גארופולו
Greg M. Cooper/רויטרס

1. כמה מתוחכם. קראתם לו "ג'ימי גארופולו". מי בדיוק אחראי לזה, ביל בליצ'יק וחוש ההומור הרובוטי שלו? רוברט קראפט? אולי טום בריידי בעצמו? למה לא "טוני סופרנו" וזהו? רק נדרשו בניו אינגלנד להמציא זהות בדויה לקוורטרבק המושעה שלהם, כזאת שתאפשר לו להמשיך ולשחק מבלי שאף אחד יידע, וכבר הדמיון שלהם נדד לשם בעל ארומה איטלקית, אחד שכמו נלקח מדפי הטיוטה של דייויד צ'ייס והתוכנית להגנת עדים. רגע, רגע, אל תגידו לנו, אותו "גארופולו" בטח גדל בפרובידנס ואביו ניהל חברת כוח אדם.

רוצים לקבל כל טור וכתבה של ניר צדוק ישירות למייל, מיד עם פרסומם? לחצו על ״התראות במייל״, כאן למעלה בשורת השיתוף

משחק וקצת לתוך הקדנציה התחומה בזמן של גארופולו כקוורטרבק של ניו אינגלנד, ונדמה שמאחורי השם החדש מתחבא אותו מספר 12 מוכר - ניצחון באריזונה במחזור הפתיחה, 234 יארדים ושלושה טאצ'דאונים ברבע וקצת מול מיאמי. או אז הגיע קיקו אלונסו, הליינבקר של הדולפינס, וסיים את כל החגיגה הזאת. לפחות לערב אחד. גארופולו נחת לא טוב על כתף ידו הזורקת ועזב את משחקו השני טרם זמנו. ההערכה הראשונית דיברה על שישה שבועות בחוץ, מאוחר יותר נקבע כי יחמיץ את המשחק מול יוסטון ביום חמישי ואחר כך נראה. החדשות הטובות - זה פחות משישה שבועות. החדשות הרעות - זה יותר ממה שגארופולו יכול להרשות לעצמו.

אם לא כל החיים, גארופולו מחכה כבר למעלה משנה לארבעת השבועות שהובטחו לו מתחת לשמש ולסנטר של הפטריוטס. מהרגע שהוחלט על השעייתו של בריידי בעקבות חלקו בפרשת "דיפלייטגייט", ניתן לגארופולו כרטיס חופשי חודשי לכל האטרקציות בארץ לעולם לא - האפשרות למסור לג'וליאן אדלמן בסלוט, לאתר את דני אמנדולה על הקו, לחפש את ידיו הבטוחות של מרטלוס בנט. יותר קשה להיכנס לצפון קוריאה מאשר לתפקיד הזה, והנה הוא בכל זאת נכנס.

ואולי נכון יהיה יותר לכנות אותה ארץ עכשיו לא, שכן הפנטזיה אולי תסתיים בעוד שבועיים עם חזרתו של בריידי לפעילות, אך לא מבלי שתשאיר חותם כלשהו על העולם האמיתי. גארופולו לא יימוג כך סתם אל האפלה, כאילו מעולם לא היה. האודישן שלו הוא הזדמנות בתחפושת של אילוץ, אפשרות לבדוק מקרוב איך יראה, אולי, היום שאחרי מחר - האם אפשר לבנות עליו כמחליף של הבלתי ניתן להחלפה, וזאת למרות שחוזהו של גארופולו מסתיים שנתיים לפני זה של בריידי, מה שצפוי לעורר בעיות. גארופולו, בכל אופן, סיים את האודישן בהצטיינות שכזו, עד שמפתה לחשוב שזו בכלל לא היתה הזדמנות - כזו שאפשר גם להיכשל בה - כי אם מסלול חניכה שסופו ידוע מראש.

לכאורה, גארופולו הוא בר מזל; לא רק שקיבל הזדמנות על רטוב שרבים מקודמיו בתפקיד המחליף יכולים היו רק לחלום עליה - אלא גם אחת שזמנה קצוב; מצד אחד, היא תאפשר לו להראות מה הוא יודע. מצד שני, אולי היא תסתיים לפני שהוא יספיק להראות גם את מה שהוא לא יודע. כך יותיר אחריו זיכרון מתוק, משכר, של הבטחה, סטוץ פוטבול שסוד קסמו בכך שהוא קצר מועד.

איזה מזל ואיזה נעליים. העניינים התחילו להסתבך כבר לפני שנה, אז קיבל בית המשפט את הערעור שהגיש בריידי. ביום ראשון בערב זה כבר היה אלונסו, משמיד חלומות עם קסדה, שהוציא את גארופולו מכלל שימוש והרס סיפור שממילא נראה טוב מכדי להיות אמיתי - 498 יארדים במשחק ורבע, 70% השלמה וארבעה טאצ'דאונים. "זה כואב", אמר התופס מת'יו סלייטר על האדם שניסה להתהלך בין האלים, "הוא עבד קשה מאוד כדי להיות מוכן להזדמנות הזו". והוא אכן היה מוכן, וזה אמנם היה כואב.  

כעת נדרשת מחלקת הקריאייטיב של הפטריוטס לדחוק את היצירתיות שלה לקצה בניסיון להחליף גם את המחליף מבלי לעורר חשד שהיא בעצם לא החליפה דבר. "ג'קובי בריסט" היא הזהות החדשה שנהגתה בפוקסבורו, ולה כבר הומצאה ביוגרפיה שלמה שמטרתה לשכנע את העולם שזה רק נראה כאילו בריידי מסתתר שם מתחת לקסדה. לכאורה, בריסט נבחר השנה בסיבוב השלישי של הדראפט, אבל ייתכן שכבר בלילה שבין חמישי לשישי גם הוא יראה, ובכן, מוכר. ניו אינגלנד כבר הפליאה בעבר להחליף כמה מחלקי הפאזל שלה מבלי שהתמונה הגדולה תשתנה. רק מהשחקנים שעזבו אותה בשנים האחרונות אפשר לייסד מועמדת לאליפות. מה זה בשבילה לעשות זאת פעם נוספת.

2. אפילו אתה סם ברדפורד ומתחיל את העונה מרחק אלף שנות הייפ מקרסון וונץ בפילדלפיה, אל יתייאש מן הרחמים. כל כך הרבה דברים רעים קורים ב-NFL; תמיד יהיה בסביבה איזה טדי ברידג'ווטר שייקרע את הרצועה הצולבת באימון ללא מגע ויחייב את מינסוטה לאלתר משהו, ומהר.

וכך, שבועיים בלבד אחרי שהתוודע לראשונה לספר התרגילים של הוויקינגס וכשהוא עדיין מנסה להבין איך קוראים לגארדים שלו, קיבל ברדפורד מבחן שספק אם אפילו ההורים שלו חשבו שיעמוד בו בהצלחה. המחזור השני שובץ בהופעות מרשימות רבות, אבל זו של ברדפורד נצצה מעל כולן, בעיקר בגלל נקודת המוצא הבעייתית.

כמה קשה היה להיות ברדפורד בלילה שבין ראשון לשני. קודם כל, הוא סם ברדפורד - בחירה ראשונה בדראפט שבשש עונותיו הראשונות קרע את הרצועה הצולבת יותר פעמים (שתיים) מאשר הופיע בפלייאוף (אפס); אחד שאפילו ארון רוג'רס לא יכול לזרוק כדור שיכסה את המרחק שבין  ההבטחה למידת המימוש שלו. מקדם הלחץ היה גבוה במיוחד - תחת אורות האיצטדיון החדש של מינסוטה בערב בו ניצחון הוא לא הכרח מקצועי אלא כמעט חובה היסטורית. אם כל זה לא מספיק, הרץ האחורי שלו, אדריאן פיטרסון, המשיך את פתיחת העונה המהוססת עם 12 נשיאות ל-19 יארדים לפני שנפצע ברבע השלישי ועזב את המשחק. הוא עצמו נפגע בכף יד שמאל במחצית הראשונה, תוצאה של הגנה לקויה מקו ההתקפה אשר חייבה אותו לא פעם להקריב את גופו במטרה להשלים את המהלך. שחקני ההגנה של גרין ביי הניחו עליו את ידם לא פחות מעשר פעמים. "חשבתי שהוא מת", אמר אלכס בון, אחד מהאנשים שכשלו במשימתם, בעקבות אחת המכות שחטף ברדפורד. ואת הכל נאלץ לעשות מול גרין ביי ורוג'רס, אחד שבשיאו מסוגל להטיל צל גם על השמש בכבודה ובעצמה.

רוג'רס לא היה בשיאו הפעם - מאבד שני כדורים בדקות ההכרעה של הרבע האחרון - אבל אין בכך כדי לטשטש את המופע של ברדפורד, אחד מרגעיו הגדולים מאז הגיע לליגה - שני טאצ'דאונים ו-286 יארדים ב-71% דיוק. ואם לא מהגדולים, אז לבטח החשוב שבהם. אחרי ששתי קבוצות ויתרו עליו בשנה וחצי, מינסוטה עלולה להיות ההזדמנות האחרונה של ברדפורד להציל את הקריירה לפני שהוא הופך לצ'יזבט. היה שם, מול גרין ביי, כל מה שברדפורד יכול היה להיות, ואף פעם לא הצליח להיות באופן עקבי - לא תמיד באשמתו; הוא היה אמיץ מספיק להאריך מהלכים, התמיד במה שעבד טוב (סטפון דיגס, חברו הטוב ביותר של הקוורטרבק), ובעיקר - לא חשב יותר מדי מחוץ לקופסה עוד לפני שהספיק להבין מה יש בתוכה.

ההחלטה של הוויקינגס לוותר על בחירת סיבוב ראשון ב-2017 ורביעי ב-2018 בתמורה לברדפורד זכתה לכינוי "נועזת". ובאמריקה השמרנית, "נועזת" היא דרך מכובסת להגיד "שגויה". כנראה מישהו חשב שהיא צריכה להסתדר עם שון היל, אחד שפתח ב-35 משחקים ב-15 שנותיו בליגה. מינסוטה קבוצה בהתקדמות מתמדת, עם חוליית תופסים צעירה שזקוקה למישהו ראוי שיפעיל אותם. לא בטוח שזה ברדפורד, אבל מי יודע, אולי כן. להישאר עם היל משמעו להניף דגל לבן ולהתפשר על בינוניות. ומי מוכן לזה. לבטח לא ברדפורד.

3. הציפיות היחידות של סן פרנסיסקו מהעונה הקרובה היא שקולין קאפרניק לא יכרע ברך בזמן ההמנון. בכל הקשור למתרחש בתוך המגרש, הפורטי-ניינרס נראים כמו סדנת גמילה לצ'יפ קלי מעצמו. הקצב המהיר, המבולבל, הריק מתוכן, שאפיין את הקדנציה של המאמן בפילדלפיה התחלף בסחיטת השעון על קו ההתנגשות, מעין הודאה מבולבלת בדלות החומר העומד לרשותו. מההבטחה הגדולה שליוותה את קלי עם הגיעו ל-NFL ממכללת אורגון נותרה, ובכן, קבוצה שמונהגת על ידי בליין גאברט - קוורטרבק שכשהוא טוב הוא לכל היותר לא רע, וכשהוא רע - שלא נדע. משחק המסירות הוא לא אופציה אחת מני רבות במארג התקפי יצירתי, כי אם הכרח שנכפה על הקבוצה רק כשכבר אין ברירה. כך ניסיון המסירה הראשון במשחק הגיע רק במהלך השישי. לרוב הדברים מסתכמים בהנחת הכדור בחיקו של קרלוס הייד ותפילה חרישית שכאשר האבק ישקע, יתברר שהכדור עדיין בשליטתם.

לא פלא, אם כך, שבשלבים רבים של המשחק מול קרוליינה זה הרגיש כאילו הפנת'רס משתעשעים עם האורחים, מאפשרים להם להתקרב עד למרחק של שבע נקודות רק כדי שיתאפשר להם לכרוך מחדש את החבל סביב צווארם. אחרי שהפסידו את המשחק הראשון של העונה, קרוליינה פשוט רצתה להרגיש שוב ושוב שהיא מנצחת. למרות ארבעה איבודים, ניצחה ב-19 הפרש. אם היתה מאבדת את הכדור 19 פעמים, היתה מנצחת בארבע הפרש. "אם לא היינו עושים טעויות, היינו שמים 60 ואפילו 70 נקודות על הלוח", במלותיו של התופס קלווין בנג'מין.

החיוך הנצחי של קאם ניוטון, שניתן לפירוש כשחצנות על ידי שונאיו וכקלילות כובשת על ידי אוהביו, הסגיר הפעם משהו נוסף. נראה כאילו הקוורטרבק של קרוליינה יודע יותר ממה שיודעים בסן פרנסיסקו, ושהוא כאן לא רק כדי להחליט איך הקבוצה שלו תשחק, אלא גם איך ייראה הערב של היריבה שלו. כשנחטף במהלך הראשון ואיבד את הכדור פעם נוספת בהמשך, אפשר לפורטי-ניינרס להשתעשע במחשבה על הפתעה. כשהחליט ללחוץ על הגז, השאיר אותם להביט מרחוק על הספרה "1" שעל גבו.  

המשחק הזה הוכיח כי ניוטון ממשיך בתהליך שינוי הצורה; כאשר הגיע לליגה, ריתק אליו את המבט משום שהפליא ביכולתו לרוץ. כיום הוא מוכיח בשלות בכך שהוא יודע גם למסור היטב לעומק המגרש. בתחילה הזרות שלו סקרנה, ואילו כעת הוא מעורר השתאות ביכולתו להתאים לקונספציה השלטת. השינוי הוא אבולוציוני, כמעט הכרח הישרדותי, עבור ניוטון, שקיבל במחזור הראשון תזכורת לכך שאסור לו להחזיק בכדור יותר מדי זמן. יש בחוץ יותר מדי וון מילר וברנדון מרשל, ומעט מדי שופטים שידעו להגן עליו ולזרוק את הדגל.

מעורר הערצה שניוטון רשם את עונת חייו כמוסר דווקא כאשר בנג'מין לא עמד לרשותו, מחמיץ את כל העונה שעברה בשל קרע ברצועה הצולבת. עם בנג'מין - שנראה כמו גוליבר בארץ ליליפוט מול הסקנדרי של סן פרנסיסקו - ניוטון עוד עלול להשכיח שאי אז היו ימים בהם נשפט לפי גפיו התחתונות ולא העליונות. בנג'מין, 1.95 מטר קפיציים במיוחד, מסוגל לתפוס כדור עם יד אחת תוך כדי שהוא נופל לאחור, והכל באגביות שבה אנשים מן היישוב מכינים חביתה. רק כאשר הוא מרגיש שהגזים עם הפגנת יכולותיו האתלטיות, הוא מרשה לעצמו להשתמש גם בשנייה ולהיראות כאחד האדם. צניעות זה דבר חשוב, אבל מוטב שלא לקנות את זה. הוא לא כאחד האדם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#