פרשנות

בני יהודה ידעה שתפסיד, אבל מה כבר היה לה להפסיד

אחרי שבסיבוב הקודם התחפרה בהגנה שנתנה לה את הכרטיס לסיבוב השלישי, היה ברור שזה הכיוון שאליו תלך העונה. יוסי אבוקסיס ושחקניו ניסו לשחזר את ההישג גם מול זניט, אך הסתפקו בפעולות חיוביות בדרך להפסד בלתי נמנע

ניר צדוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בן תורג'מן, הערב במושבה. הגנה היא לא בהכרח הודאה בחולשה
בן תורג'מן, הערב במושבה. הגנה היא לא בהכרח הודאה בחולשהצילום: שרון בוקוב

היו בסיבוב הקודם מול טרנצ'ין דקות בהן נראה כאילו בני יהודה לא יודעת שלמגרש יש שני חצאים. היא התחפרה סביב הרחבה שלה וחיכתה להזדמנות לשחרר את הקפיץ, או כפי שהוא מוכר ברשומות ההתאחדות לכדורגל - מאוויס צ'יבוטה. כמו בג'ודו, בני יהודה השתמשה באנרגיה של היריב כנגדו, מנצלת את השטחים שנפערו כתוצאה מהנטיות ההתקפיות שלו.

זה עבד נהדר, ועל הדרך סימן את הכיוון אליו בני יהודה הולכת העונה - אחת הקבוצות המופקרות של העונה שעברה אולי לא תהיה מהטובות בליגה, אבל היא לא תהיה עוד קבוצה לא חכמה. היא תסתיר את החסרונות שלה (ומאלו, לבטח בסגל הנוכחי, לא חסר לבני יהודה) ותדגיש את מה שראוי להשוויץ בו. הדרך ההגיונית ביותר לעשות זאת היא להתחיל מלמטה, ויוסי אבוקסיס הוא קבלן יסודות מדופלם. אם יש משהו שהמאמן הוכיח בשנה וחצי שלו בסכנין זה שהגנה היא לא בהכרח הודאה בחולשה, אלא זהות שנוח יותר לאמץ בקבוצה שממילא פועלת מתוך נחיתות מקצועית וכלכלית. הגנה לא רק מקרבת את השחקנים על המגרש, אלא גם מחוצה לו - מלכדת את מי שמלכתחילה נאבקים במאבק שהוא לא בהכרח שוויוני. לבסיס המוצק יש להוסיף קורט מהירות וקומץ יכולת אישית - בישראל לא צריך יותר - ומשם הבית העליון הוא הגבול.

רועי גורדנה מאיים על השער של זניט. זה עלול היה להיות איום ונורא, אבל זה לא היה
רועי גורדנה מאיים על השער של זניט. זה עלול היה להיות איום ונורא, אבל זה לא היהצילום: שרון בוקוב

כל שאבוקסיס ובני יהודה היו צריכים זו יריבה שתאפשר להם לשחק את התפקיד שהם ממילא מייעדים לעצמם. במובן הזה, זניט התגלתה כהגרלה מושלמת, אולי מושלמת מדי - קבוצה שרק צריכה לנחות בנתב"ג כדי שבני יהודה תבין את הרמז ותוציא את השכפ"ץ. לצערה, זניט לא הכריחה אותה רק להתגונן, אלא גם להסתכל על השעון ולתהות מי זה הרשע שקבע שבדקה חייבות להיות 60 שניות, ולא, נניח, 30.

בני יהודה ידעה שתפסיד, אבל בתוך כך גם שאין לה מה להפסיד. כל תיקול - בונוס. כל חילוץ כדור ורמז למתפרצת - התרגשות של גול. כל דקה שחלפה מבלי שזניט הוכיחה על לוח התוצאות שהיא זניט והיריבה זו בני יהודה - עירוי של ביטחון ישירות לווריד. לפרקים אף הרהיבה עוז ללחוץ בקרבת השער של האורחים. זה עלול היה להיות איום ונורא, אבל זה לא היה. בני יהודה לא תהיה בשלב הבא, אבל אולי היא תהיה איפשהו.    

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ