בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחוץ לקווים

מאמן עם ראש כרות: הפעם הבדיחה בשם הפועל תל אביב עשתה משהו נכון

הדבר הכי טוב שהאחים ניסנוב יכולים היו לעשות הוא לפטר את מי שלא היו צריכים למנות מלכתחילה. וגם: על הלא טוב של מכבי תל אביב, שגם הוא טוב מעל ומעבר, ועל הטלטולים הרבים בבאר שבע

2תגובות
עידן כהן. דבר בהפועל תל אביב אינו נראה עוד מעבר לגבולות הדמיון
ניר קידר

1. החטא הקדמון של הפועל תל אביב הוא פיטוריו של קובי רפואה, שראשו נערף למרות שאיש בקהל (הגורם האימפולסיבי וצמא הדם מבחינה היסטורית בכל העסק) לא דרש זאת. למרות ניצחון בודד בעשרה מחזורים וצום ממושך מול השער, רפואה עשה את העבודה. אי אפשר לבקש ממאמן יותר מאשר יצירת שלם הגדול מסך חלקיו. זה עוזר כשהחלקים הם כל כך קטנים, אבל תחת הדרכתו של רפואה, נחיתות ניכרת בכישרון הוסוותה היטב בהכנה ועבודת צוות. 

כל מה שנעשה לאחר מכן הוא בגדר טעות שלכל היותר אפשר יהיה להודות בה בהמשך. במלים אחרות, הדבר הכי טוב שהאחים ניסנוב יכולים היו לעשות מכאן ואילך הוא לפטר את מי שלא היו צריכים למנות מלכתחילה. כך, לדוגמה, עם הפרידה מאופיר חיים הם זוכים להערכה על הדאגה הרבה ושימת האצבע על הדופק. נשכחת העובדה שהיו אלו הם, והם בלבד, שהאטו את אותו הדופק.

חיים החזיק בתפקיד 40 ימים יותר מדי ובהדרכתו הלכה הקבוצה שלושה צעדים לאחור. כל נקודה שהושגה בתקופתו (שאופיינה במערך זהה לזה מימי רפואה) נראתה כתוצר של זיכרון השחקנים את עבודתו של קודמו. ומה הלאה? מי שחשב שכבר ראה הכל, עוד לא ראה כלום. קבלו את המאמן החדש של הפועל - רפואה, שראשו המתגלגל הודבק לגופו בעזרת דבק שלוש שניות, ועתה הוא יחליף את חיים שהחליף את רפואה. 

קובי רפואה
ניר קידר

החזרתו היא אולי הדבר הנכון, אך היא מכעיסה באותה מידה. מה הושג בכך? גם נמנעו מהקבוצה היתרונות הנלווים להעמקת ההיכרות וחמישית ליגה נזרקה לפח, וגם פניית הפרסה הופכת את העסק לבדיחה שהיא מתחת לכבודו של המועדון. וממילא, איך זה בדיוק יעבוד? רפואה ייכנס לחדר ההלבשה ויאמר "אוקיי, אז איפה היינו..."? כך או אחרת, דבר בהפועל אינו נראה עוד מעל לגבולות הדמיון - רפואה התפטר ופוטר בתוך חמישה חודשים ובכל זאת מאמן את הקבוצה. ואולי זה כל הסיפור - אם הכל מתקבל על הדעת, אז מה כבר שווה הדעת?  

2. 28 שניות, זה מה שלקח למכבי תל אביב להבקיע את השער הראשון מול מכבי נתניה. יש שיחות טלפון שלא יגיעו למשיבון כל כך מהר, אבל יש משחקי כדורגל שמתחילים ומסתיימים. זה לא היה מהמשחקים הטובים של מכבי, אבל גם כך הבקיעה ארבעה שערים, כולל שער העונה של אבי ריקן, והחמיצה עוד שניים כמעט בטוחים. גם הלא טוב של מכבי הוא טוב מעל ומעבר.

אחרי ששלף את כל השפנים, ולדימיר איביץ' הציג את מכבי ה"קלאסית", ככל שיש קלאסיקה בקבוצה שמחליפה פנים ותלבושות והכל מחמיא לה. זה היה רגע נדיר של מובן מאליו - איתי שכטר חלוץ, עומר אצילי, אלירן עטר ודור מיכה מאחוריו, דן גלזר ודור פרץ מאחוריהם. הכל הגיוני, הכל נופל במשבצת. אין בליגת העל קבוצה שמסוגלת להתמודד עם כל זה, אפילו ובעיקר במחצית ראשונה חלשה של מכבי. לא במקרה, השער הראשון הובקע במעורבות ישירה של שכטר, אצילי ועטר, כשכל אחד תורם את התכונה ה"מגדירה" שלו; שכטר הרוויח כדור בעיקשות, עטר סיפק עקב, אצילי הצטרף מאחור וכבש. זה מה שהם אמורים לעשות.

עומר אצילי כובש
ניר קידר

זה היה רק הסוף, אבל לשער הזה היתה גם התחלה. המשחק נפתח בכדור ארוך של פרץ שיצא החוצה. איבוד? לא. פרץ תקע לנתניה את הכדור בגרון, שתיחנק איתו. ואמנם, חלפו כמה שניות ומכבי הרוויחה אותו מחדש בחצי של היריבה. חילוצי הכדור בעומק המגרש הם חלק כל כך מרכזי במשחק של מכבי, שלא ירחק היום והיא תאבד את הכדור בכוונה רק כדי שתהיה יכולה להרוויח אותו שוב. מה אכפת לה לנסות? עם יתרון של 16 נקודות על המקום השני זה לא שיש לה משהו טוב יותר לעשות.

3. עבור רוב השחקנים בעולם מדובר בנגזרת טבעית של המקצוע, כמו טיסות לחו"ל בשביל דיילות, אבל מרואן קבהא הוא לא רוב השחקנים בעולם, והוא למד להעריך גם את מה שהקולגות שלו לוקחים כמובן מאליו. מול בני יהודה (3-1), ולראשונה אחרי שלושה מחזורים, קבהא התחיל וסיים את המחצית הראשונה באותו מקום. בשעה טובה, או במקרה הזה - שלושת רבעי שעה טובה.

מול קרית שמונה (הוחלף בדקה ה-29), מכבי תל אביב (הוחלף בדקה ה-32) ומ.ס אשדוד (החליף בדקה ה-37), הפך קבהא להאנשה של הבלבול בבאר שבע, לביטוי הממשי של אובדן העשתונות, אבל לא רק - גם לפחת של השינויים התכופים של ברק בכר. קבהא פשוט היה הכלי הנוח ביותר להזזה בלוח שיותר מדי חלקים בו זזים. את המשחק האחרון התחילה באר שבע במערך של שלושה בלמים עם מאור מליקסון בכנף ימין, רק כדי לחזור למערך 3-3-4 כעבור שמונה דקות בלבד - טלטול שחזר על עצמו גם במחצית השנייה. כשחוטבים עצים עפים שבבים, וכשמשנים ומשנים אז אפילו מחצית היא לעתים פסגה כמו האוורסט.

מול בני יהודה, למזלו הגדול של קבהא, באר שבע עלתה ליתרון מוקדם ולא נקלעה לפיגור שכזה, וכך לכל הפחות המציאות הסתדרה לטובתו. למזלו הגדול עוד יותר, הוא כבש את השער. קבהא שמח כמו שרבים היו שמחים, אבל אם יש שמחה שראוי לשמוח בה, הרי מדובר בזו - קבהא לא אשם שבאר שבע אולי טעתה לגביו, שאולי ייעדה לו מהרגע לעכשיו מקום מרכזי מדי בתוכניות המקצועיות שלה. אחרי שלושה שבועות במהלכן הפך לבדיחה, הוא סוף סוף מצא פאנץ' שלא על חשבונו. במחצית השנייה הוא כבר נפל מהרגליים, אבל נו, אפשר להבין אותו. 

קבהא, אחרי השער מול בני יהודה
שרון בוקוב

4. אם יקרבו את ההרכב של בני סכנין מול בית"ר ירושלים למסחטה וילחצו חזק, יצא ממנו מיץ איטונג, הגוון ה-51 והדהוי ביותר של האפור; שלושה בלמים, שלושה קשרים אחוריים, ואחד, ישראל זגורי, שנחשב שחקן התקפה רק כי שוער או בלם הוא לא - מאז דצמבר 2014 כבש זגורי שער אחד בלבד ב-84 משחקים בליגת העל. על שחקנים שכאלה אומרים שהמספרים שלהם מאכזבים, אבל במקרה של זגורי זה אפילו לא מספרים ברבים. זה מספר, ביחיד. הפציעות של פיראס מוגרבי ומוחמד גדיר עשו מזגורי שחקן הרכב, אבל זה כבר עמיר תורג'מן, והוא בלבד, שעשה מזגורי 50% מההתקפה שלו. מדברים רבות על מאמנים שמפחדים להפסיד יותר משהם רוצים לנצח, ובמקרה הזה תורג'מן לא יכול לומר דבר להגנתו, ובעיקר לא להתקפתו. בארבעת המשחקים האחרונים כבשה סכנין שער אחד, וגם הוא בפנדל. מעניין למה.

אם לא די בזגורי, היה זה המשחק השני ברציפות שחאלד חלאיילה פותח בהרכב אחרי שב-15 המחזורים הראשונים נכלל רק פעם אחת ב-11. גם כאן זה בעיקר בגלל שעטאא ג'אבר נפצע, אבל לא רק; חלאיילה הוא נייר לקמוס. חזרתו להרכב מול הפועל תל אביב ובית"ר מלמדת על מידת הכישלון של סכנין העונה. במקור היא לכל הפחות השתעשעה במחשבה לעבור הלאה מהקשר שתעודת הזהות (בן 36), חזותו העגלגלה וגיליון ההרשעות הספורטיבי שלו (שיאן הצהובים בכל הזמנים) מחריגים אותו מהסביבה. סכנין רצתה להיות קבוצה אחרת, שצורתה תיקבע ברגליים המוכשרות של מהראן ראדי, קלאודמיר פריירה, מוגרבי וגדיר, ולא באלו כורתות הגזעים של חלאיילה. מעורבותו הגוברת היא כתב האישום נגד ראדי המאכזב, נגד פריירה שלא השתלב, נגד בני בן זקן ותורג'מן שלא הצליחו לרקוח מחומרי הגלם הללו משהו שיאפשר להם לעבור הלאה מהקשר הוותיק. חלאיילה הוא מה שקורה כשחלומות לא מתגשמים. כשכל מה שיפה במשחק לא מצליח, שולחים יד לספסל ושולפים משם את חלאיילה, כי מה יותר טבעי משחקן נשמה במשחק מול בית"ר. בעולם בלי קלישאות, חלאיילה היה לכל היותר נשלח להתחמם. במקום זאת, הוא נהיה אידיאולוגיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#