בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחוץ לקווים

הנגאובר, מבוכה ושתיקה: כשהפועל תל אביב התעוררה לבוקר מביך אחרי האורגיה

"מה שקורה באיצטדיון המושבה נשאר באיצטדיון המושבה", אמרו השחקנים בבוקר שאחרי ה-0:6 מול מכבי פתח תקוה, גילו מחדש את חבריהם למפעל שמייצר 0:0 ■ יש להתענג על כל רגע שמליקסון עדיין עם כדור ■ אבי בוחבוט הוא החקיין, כלומר המאמן, הטוב ביותר שאשדוד מצאה

3תגובות
שחקני הפועל תל אביב. כשהחגיגה הסתיימה, נשארה רק המבוכה
ניר קידר

1. "אה, שחר, מה הולך", פנה אוראל דגני לשחר הירש בכניסה למתחם האימונים של הפועל תל אביב, "איך אתה? נהנית? יופי, רק תזכור שמה שקורה באיצטדיון המושבה נשאר באיצטדיון המושבה". הירש לא אמר דבר, רק הנהן לחיוב - ברור, מה זה, מה שקורה במושבה נשאר במושבה. אבל מה בדיוק קרה? הוא קם הבוקר עם הנגאובר כזה שהוא בקושי זוכר משהו, אבל מדבריו של דגני מסתבר שמשהו אמנם קרה.

שיטוט קצר באתרי האינטרנט, ושתי דפיקות על מסך הפלאפון לוודא שלא חלה כאן איזו טעות אלקטרונית, הזכירו לו הכל - הפועל ניצחה 0:6, והוא אפילו כבש את אחד השערים. "כן, נכון, נכון, שער", מלמל לעצמו. כשהירש הרים את עיניו מהמסך, הבחין שהוא לא היחיד שמבולבל. כמוהו שתקו גם קאיו, אחמד עאבד ורועי זיקרי. האחרון, מבטו מזוגג, ניגש אף הוא אל הירש ואמר "מה שקורה במושבה...". "...נשאר במושבה", השלים הירש.

החגיגה הגדולה מול מכבי פתח תקוה היתה מסיבת רווקים של כדורגל. חברים למשרד, שבמשך השנה מורגלים בשגרה אפורה של תיוק מסמכים, נחשפו לפתע לפן יצרי אצל שותפיהם המעונבים, המשעממים. אורגיה של גולים, לא פחות, בהשתתפות כל ולעיני כל; לפתע הירש רואה את זיקרי מבקיע שער, וזיקרי רואה את עאבד מבקיע שער, ועאבד רואה את קאיו מבקיע שער, וקאיו רואה את קלאודמיר מבקיע שער, וקלאודמיר רואה את רמזי ספורי מבקיע שער. חבורת פקידים ספורטיביים, עובדים במפעל לייצור 0:0, כובשים פתאום שישה שערים. ועכשיו, כשהחגיגה הסתיימה, נשארה רק המבוכה שלאחר החשיפה המוגזמת. בשתיקה, בינם לבין עצמם, הבטיחו שלא יחזרו על כך בעתיד.

אחמד עאבד. הבטיחו שמה שהיה לא יחזור על עצמו
ניר קידר

2. מי יאמין לכך היום, אבל רק לפני חצי שנה יצאה ליגת העל לדרך כשכל הקבוצות לכודות בשוויון. רק תראו מה בכוחם של 25 מחזורים לעולל; אחת ברחה קדימה, שתיים ברחו אחורה, וכך הדבר האחרון שנותר לגלות הוא מי תעלה לבית העליון ומי תידרדר לתחתון, מי תהיה באמצע למעלה ומי תהיה באמצע למטה - הפועל חדרה או הפועל חיפה, ואולי בכלל הפועל רעננה. לא בדיוק סרט מתח. אפשר להעביר חיים שלמים בשקט ובשלווה גם בלי לדעת את התשובה.

ובכל זאת, התחרות המלאכותית הזאת (מישהו החליט שמחלקים את הליגה לשתיים, ואפילו לא בצורה שווה) העניקה להפועל חיפה את האפשרות לשחק על תוצאה בבאר שבע, במקרה הזה תיקו שיעביר את ההכרעה לרגליה במחזור האחרון. היא רחוקה במידה כמעט שווה מהמקום שמוביל לאירופה ומזה שמוביל לליגת הלאומית, ובכל זאת ניתנה לה האפשרות להשתעשע בחשיבות השמורה בדרך כלל רק למי שמתמודדת על האליפות או נאבקת נגד הירידה.

שרון מימר ניצל את ההכשר הזה עד תום. הוא אוהב את זה סגור. למשך 65 דקות הפועל חיפה נצמדה לתוכנית הגדולה להוציא נקודה, ואז קרתה לה תקלה - היא השיגה קרן. במאבק בין האינסטינקט (הרצון לנצח) לחשיבה המתקדמת (תיקו והיא בדרך הבטוחה להבטחת הכנסה נגד מכבי תל אביב ומכבי חיפה), הראשון גבר. הפועל חיפה שלחה יותר מדי שחקנים למעלה ובאה על עונשה. הכדור נהדף מההגנה למאור מליקסון, שקיבל 70 מטר יותר ממה שכל יריבה יכולה להרשות לעצמה. הוא הוליך את הכדור בקלילות שלא עומדת בקנה אחד עם 34 שנותיו לפני שמסר בתזמון המושלם לבן שהר.

מאור מליקסון, הערב בטרנר. לקח את באר שבע למתפרצת קטלנית
ניר קידר

גרגירי הכישרון בשעון החול של מליקסון הולכים ואוזלים. יבוא יום, לא בעוד זמן רב, והוא יתהלך בעולם בלי כדור. לא יוביל התקפה מתפרצת כי אם סתם ילך לבנק; לא ימסור ברכות אלא בסך הכל יכניס את הקניות לאוטו. יש להתענג על כל רגע שהוא עדיין כאן. לאחריו יישאר מהמשחק פחות ממה שיפה בו, ויותר משאלות הרות גורל כמו ההבדל בין המקום השישי לשביעי.        

3. כבר שבוע ומשהו שאבי בוחבוט מעמיד את החיקוי הטוב ביותר למאמן שביכולתו להעמיד. לכאורה זה לא חיקוי כלל - בוחבוט באמת מאמן ועד לאחרונה הוא הוכר באופן רשמי כאחד על ידי הפועל ירוחם מליגה ב'. זו ליגת העל, במוכנותה להפוך עצמה לבמה של מופע סטנד-אפ, שעושה מבוחבוט חקיין.

כך או אחרת, במסגרת החיקוי שבוחבוט מעמיד ל"מאמן מ.ס אשדוד", הוא מתראיין ככזה ("הרבה זמן לא ראיתי קבוצה כמו מכבי"), מחכך בסנטר כאדם הטרוד במחשבות עמוקות על סגירה אלכסונית, ומבצע בשלמות תנועות נלוות הלקוחות מספר מחוות הכדורגל הגדול. מי שראה את בוחבוט מזיז את הידיים קדימה ואחורה בו זמנית (בבחינת "תן ולך, בנצי, תן ולך"), נשבע שאין הבדל של ממש בינו לבין ולדימיר איביץ'.

מי שחזה בו קם מהספסל כנשוך נחש וצועק על השופט הרביעי, כינה אותו "מנחם קורצקי של הדרום". ויש את האופן שבו הוא מסוכך על פיו וקורא בשמו של השחקן הרחוק ממנו ביותר (הוא חייב להיות הרחוק ביותר). אחרי שנייה או שתיים - כשלצופה אף פעם לא ברור אם גל צרויה באמת שמע אותו – בוחבוט מייצר את התחושה שצרויה אמנם שמע אותו בכך שהוא מצביע על נקודה עלומה במרחב ומבקש ממנו להיות שם. זהו, אם רק צרויה יהיה שם, הכל יהיה בסדר. בוחבוט גורם לכל להיראות טבעי, כאילו הוא ממש, באמת ובתמים, המאמן שאשדוד בחרה שישאיר אותה בליגה.

אבי בוחבוט (משמאל) לצד משה אוחיון, אתמול מול מכבי תל אביב. גורם לכל להיראות טבעי
ניר קידר

עכשיו, על הנייר - והרי זה כל מה שחשוב פה, הנייר ברשותו של בוחבוט שמוכיח כי הוא בוגר קורס הפרו - אשדוד באמת יכולה לטעון שמדובר בבחירה טבעית. שקורות החיים של בוחבוט, שהוביל את ירוחם לשיפולי הצמרת של ליגה ב' דרום ב', מצדיקים את הקידום המהיר. מי יוכיח שג'קי בן זקן לא עקב אחריו ממושכות וזיהה יכולות טקטיות גולמיות במשחקים מול עירוני כסייפה ובני יצ'אלאל? התחום האפור הזה, שבין הרשמי לניתן לפרשנות, מפרנס שתי תעשיות נפרדות – את קריירת האימון בפועל של שחקני העבר נעדרי תעודת הפרו (דוגמת משה אוחיון), ואת קריירת החיקויים של מאמני השוליים שהשכילו לזהות את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בהשלמת הקורס. בוחבוט מאפשר את אוחיון, ואוחיון מאפשר את בוחבוט. כולם מרוצים, פרט אולי למי שמשוא הפנים הזה גורם לו להרגיש מטומטם.

בוחבוט, ייאמר לזכותו, מהלך בשלמות על החבל הדק של התפקיד, מלהטט בין חוסר המודעות המתחייבת מחוזהו למודעות המינימאלית של אדם בוגר. הוא מתייחס לעצמו במידה מספקת כמאמן האמיתי לצד הכרה בסיבה האמתית להימצאותו כאן. "אני מקווה שאהיה בובה חזקה עם מלא אנרגיות", אמר אחרי התיקו מול קרית שמונה במחזור שעבר, "יש בובות ויש בובות. למי שאומר שאני בובה, אני מבטיח שאהיה בובה עוצמתית". ורק על התשובה המופלאה הזאת, ועל זרעי חוש ההומור, כבר טוב שבוחבוט הגיע לכאן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#