פרשנות

השנה החדשה זימנה לישראל מועמדת רצינית למדליה אולימפית, ואתם עדיין לא מכירים אותה

בעוד זיכרון הפספוס של לי קורזיץ ומעין דוידוביץ' עדיין צורב, בשיוט המדליות של אליפות העולם קטי ספיצ'קוב סיפקה תצוגה לתפארת וחטפה את מדליית הכסף בדרך לטוקיו 2020. כעת היא תצטרך לתרגם את ההצלחה להכרה ציבורית, וזה לא הולך להיות קל

אורי טלשיר
אורי טלשיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קטי ספיצ'קוב בפעולה. אמה עובדת בשלוש עבודות כדי שתגיע לטופ
קטי ספיצ'קוב בפעולה. אמה עובדת בשלוש עבודות כדי שתגיע לטופצילום: Sailing Energy / Workd Salling
אורי טלשיר
אורי טלשיר

גולשי וגולשות רוח, בפרט ישראלים שנכוו בעשור האחרון, יודעים שאפשר לחלק תחרות שיט לשני שלבים: מה שעשית עד שיוט המדליות, ומה שקורה לך בשיוט המדליות עצמו. הפאזה השנייה היא הקריטית - כשהלחץ בשיאו, כשרק עשר הבכירות מזנקות, כשהניקוד כפול, כשהמדליות החמקמקות צפות במים ורק מי שמותחת את גבולות גופה מצליחה לקטוף אחת לעצמה.

בעבר ראינו איך גל פרידמן (אתונה 2004) ושחר צוברי (בייג'ין 2008) מתעלים בשיוט המכריע וזוכים במדליות אולימפיות, זהב וארד בהתאמה. מאידך, ישנו הזיכרון הצורב של לי קורזיץ (2012) ומעין דוידוביץ' (2016), שפספסו בשיוט הזה את הישג חייהן ונותרו מחוץ לפודיום האולימפי.

אתמול (שבת), קטי ספיצ'קוב התייצבה לשיוט המדליות באליפות העולם באגם גארדה באיטליה כשהיא שלישית בדירוג הכללי - לפניה ההולנדית ליליאן דה חוס, אלופת העולם מאשתקד שדרסה את הצי במשך כל השבוע; ומאחוריה שתי איטלקיות שמכירות היטב את הזרמים המקומיים וחומדות את מקומה. לאילתית בת ה-20 היתה תחרות מצוינת בה הפגינה יציבות וחוסן מנטלי, אבל גם היא ידעה שמצמוץ בשיוט הגורלי יוריד הכל לטמיון.

לי קורזיץ, בלונדון 2012. שיוט המדליות הפך לזיכרון כואב
לי קורזיץ, בלונדון 2012. שיוט המדליות הפך לזיכרון כואבצילום: REUTERS

אלא שספיצ'קוב לא הסתפקה בהבטחת המקום השלישי. עכברי השיט מספרים עליה שהיא "לא רואה בעיניים", וגם הפעם ניפקה במאני-טיים שיוט לתפארת כשחצתה שלישית את קו הגמר וחטפה את מדליית הכסף. ההולנדית ושתי האיטלקיות סיימו הרחק מאחוריה.

קצת אחרי שהפכה לסגנית אלופת העולם, ספיצ'קוב טיפסה אל סירת המאמן וחיבקה את פייר לוקט, הצרפתי שהחל להדריך את הגולשות הישראליות בקמפיין האולימפי הנוכחי. נראה ששיטת העבודה בנבחרות, שהניבה הישגים בג'ודו, משכה קדימה גם את גולשות הרוח. כולן היו רעבות, נשפו זו בעורפה של זו באימונים וחידדו את הטכניקה. לבסוף, משלוש אילתיות - ספיצק'וב, נוי דריהן ומאיה מוריס - יצאה ווינרית אחת, שהשנה פתחה פער ניכר מכולן. גם דריהן חיבקה בסוף התחרות את חברתה-יריבתה, שבעצם ההישג הבטיחה כמעט סופית את הכרטיס היחיד לטוקיו 2020.

לאחר שנים רבות בהן ישראל זללה מדליות לנערות, נערים, קדטים וקטקטים - הגיע סוף סוף גם פודיום עולמי לבוגרות, הראשון מאז 2014. נדמה כאילו נרדמנו עם מחשבות על דור גולשים המדשדש בלב ים ולא משחזר את הצלחות העבר, והתעוררנו לשנת תש"פ עם מועמדת רצינית למדליה אולימפית. ועם כל הכבוד לענפי היבשה, זו לא אולימפיאדה כהלכתה בלי שיש לישראל מה למכור גם בים.

View this post on Instagram

What a month ! So excited to finish this long month in Japan with a silver medal at the Enoshima World Cup 🥈!!! Can’t explain with words how happy I am but I’m gonna try it anyway 😅 Two medals in 20 day on the Olympic water 🥈🥉 with only one year to the Olympic Games! Definitely hungry for more! With some points to improve and still a tough battle ahead to qualify myself to the games I’m going to continue pushing until the end! A huge thank you to my family, my coaches, sponsors, friends and everyone who’s helping and making me better! Time to rest, recharge 🔋and finally go home 🏡 Arigatō and Sayōnara Japan! מתרגשת וגאה לסיים את החודש ביפן עם מדליית כסף בגביע העולם באינושימה 🥈!!! ‎שתי מדליות ב20 ימים באתר האולימפי 🥉🥈 ושנה אחת לתחילת המשחקים האולימפיים! ‎עם נקודות לשיפור ובשיא המבחנים לייצוג באולימפיאדה, אני הולכת להמשיך לתת את כל כולי עד הסוף! ‎תודה ענקית למשפחה שלי, המאמנים שלי, ספונסרים (69סלאם וטל אופטיקה) , המועדון שלי, החברים וכל התומכים ואלו שעוזרים לי להשתפר מיום ליום! ‎הגיע הזמן לנוח ולטוס הביתה 🏡 ‎אריגטו וסיונרה יפן! 📸 @sailingenergy @madam_sailing_team @israelsailingassociation @olympicteamisrael @eilat__sailing__club @taloptica @69slamisrael

A post shared by Katy Spychakov. (@katy_spychakov) on

השנה היא 2019, ושוב עיתונאים ואוהבי שיט זוכים לתענוג המפוקפק של הישג גדול, אך כזה שלא ניתן לחזות בו כפי שצופים בקרב ג'ודו, בריצת מרתון או בתרגיל אמנותי עם חישוק. בתחרות גלישה, בהיעדר שידור רציף ורשמי, כולנו הופכים לציידים של לינקים מזדמנים. המעקב אחרי המתרחש בים מתמצה בעיקר בריפרש מהיר ועצבני לעמוד האינטרנט של אתר התחרות. הגולשת יוצאת לים ועבורנו היא כמו חמין שנכנס לתנור - אין דרך בטוחה לגלות מה קרה לה בפנים, עד שהיא שבה לחוף. למעשה, בסיומה של תחרות גלישה אנו חוגגים הישג שאת רובו כלל לא ראינו.

וזו, בין היתר, גם אחת הבעיות של ספיצ'קוב. לבד בלב ים, כשרק מעטים צופים בביצועיה המזהירים, קשה מאוד לתרגם את הפריחה הזו לתהודה ציבורית ותמיכה כלכלית. בהיעדר ספונסר קבוע - מלבד חברת ההלבשה הנותנת לה חסות, 69SLAM ISRAEL - אמה אירנה סיפרה במהלך סוף השבוע שעליה לעבוד בשלוש משרות כדי לאפשר לבתה להמשיך לחלום על הטופ. הערך בוויקיפדיה, אגב, נכתב על ספיצ'קוב רק אתמול. נותר לקוות שהיא תשכתב אותו שוב, כבר בקיץ הבא בטוקיו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ