ניר צדוק
מימין לשמאל: גדי קינדה, שי קונסטנטין ושלומי אזולאי, כובשי השערים מול נתניה
מימין לשמאל: גדי קינדה, שי קונסטנטין ושלומי אזולאי, כובשי השערים מול נתניהצילום: שרון בוקוב
ניר צדוק

1. זה אמור היה להיות מאבק מורט עצבים בין שתי קבוצות שהוכנסו לאותה סירה וקוטלגו כאכזבה גדולה. כשהאבק שקע, התברר שיש צרות ויש צרות. בית"ר ירושלים נעה בין קטבים מקצועיים של לחטוף רביעייה ממכבי תל אביב ולהבקיע שלישייה במחצית אחת. גבולות האפשר שלה הם עד כדי כך גדולים, לשני הכיוונים. זה לא רק בגלל דימוי ה"סקנדל או פסטיבל" ההיסטורי שלה, אלא גם בגלל האופן שבו נבנתה: עם כישרון לפי משקל ובצורה לא מאוזנת, עם דגש גדול מדי על עמדות מסוימות ומחסור באחרות. יום אחד השפע יבוא לידי ביטוי, ויום אחר הצנע.

נתניה, להבדיל, צפויה בהרבה - היא נעה בין לחטוף שלישייה ממכבי חיפה ללחטוף שלישייה מבית"ר. היא חומר מלבין. מכבי חיפה השתמשה בה כדי לנקות את התדמית המסתגרת שלה בעקבות ההפסד למכבי תל אביב. בית"ר ירושלים, שלא כבשה שער בשלושה משחקים ביתיים וספגה שמונה מתחילת העונה, נעזרה בה כדי להיראות כמו קבוצה של 80 מיליון שקל, לפחות לערב אחד. היא לא רק כבשה שערים, היא עשתה זאת כמו קבוצה מתפקדת שיודעת מה היא רוצה, מלב הרחבה.

גיא מלמד מול הגנת בית"ר, אמש. מכבי נתניה היא חומר מלבין
גיא מלמד מול הגנת בית"ר, אמש. מכבי נתניה היא חומר מלביןצילום: שרון בוקוב

במה שבית"ר צריכה יותר קשה לטפל עכשיו, כשחלון ההעברות כבר נסגר, אבל זה לא אומר שאי אפשר לטפל במה שבית"ר לא צריכה, נאמר אנז'-פרדי פלומן. השארתו מחוץ לסגל והיעדרותו של אנטואן קונטה, הנציגים הבולטים ביותר של ההתמוטטות מול מכבי, עשתה צדק איתם ובעיקר עם מי ששיחק במקומם. פלומן פתח העונה בארבעה משחקים יותר מדי, וכשהוא לא על המגרש קל יותר לראות שכדי ליהנות מהז'אנר הזה של שחקני אגף מהירים, די לבית"ר בלוי גארסיה. אי אפשר להשוות בין השניים, אבל בכל פעם שהם שיחקו ביחד זה בדיוק מה שבית"ר ניסתה לעשות. בלי פלומן, ואפילו עם שלומי אזולאי בחוד ולא עם אנתוני וארן הטבעי יותר לעמדה, בית"ר נראית "הגיונית" יותר. וממילא, מי צריך חלוץ של ממש כשגדי קינדה מקבל כדור עם הגב לשער, מסתובב על המקום ובועט לחיבור.

אבל עם כל הכבוד לבית"ר, זה היה יותר הפסד של 3:0 מאשר ניצחון 0:3. נכון לנקודה זו של העונה, נתניה היא קבוצה אבודה שפנתה לכיוון הלא נכון בכל צומת שהגיעה אליו הקיץ. המגן השמאלי הספרדי שלה, בורחה הררה, הוא יותר ספרדי ממגן. רומאן גולובארט מזכיר את ברנקו ורגוץ' רק בפריזורה, והוא איבד בצדק את המקום בהרכב. פאטוס בצ'יראי עושה טובה שהוא משחק ורועי קהת הוא בזבוז של תקן. אלמוג כהן בבעיה גדולה. לא רק שהוא צריך להחליף שחקן בלתי ניתן להחלפה – עלי מוחמד – הוא גם פועל תחת מקדם ציפיות לא ריאלי מתוקף הרזומה ומשקלו הסנטימנטלי. במצב הזה, הנחמה היחידה של סלובודן דראפיץ' ושי ברדה היא שכל אחד מהם היה צריך לעמוד על הקווים רק מחצית אחת.

אנז'-פרדי פלומן, בגמר גביע הטוטו. בית"ר לא צריכה אותו
אנז'-פרדי פלומן, בגמר גביע הטוטו. בית"ר לא צריכה אותוצילום: שרון בוקוב

2. ליוסי אבוקסיס יש מחברת כדורגל שקנה ביום שנרשם לקורס הפרו, ובה הוא נוהג לשרטט מערכים - שיהיו, על כל צרה; יש שלושה בלמים וחלוץ אחד למקרה שמשחקים בחוץ מול קבוצה לא רעה; יש שלושה בלמים ושני חלוצים למקרה שמפגרים בבית מול קבוצה קטנה; יש שלושה בלמים בלי חלוצים אם מובילים על קבוצה גדולה, ועוד ועוד - יש שלושה בלמים ושלושה קשרים אחוריים, יש שלושה בלמים ושני קשרים אחוריים, ויש הרכב אחד, שאבוקסיס עדיין לא ניסה, עם שלושה בלמים ושני מגנים בכל צד.

בבוקר יום ראשון נכנס אבוקסיס למשרד שלו במתחם האימונים של בני יהודה, פתח את המגירה העליונה (שלוש מגירות) ושלף את המחברת, לקבל כמה רעיונות לפני המשחק מול הפועל כפר סבא. כשחיפש אחר ההרכב הנכון, נחרד לגלות שמישהו תלש דף מהמחברת. "אורי?", חשב.

אורי גוטמן. למד מיוסי אבוקסיס
אורי גוטמן. למד מיוסי אבוקסיסצילום: שרון בוקוב

אורי גוטמן היה עוזרו של אבוקסיס במשך שלוש שנים – שנה על כל בלם – ואם מישהו לא שלט בערך הוויקיפדיה של מאמן הפועל חדרה, אז הספיק המשחק מול מכבי תל אביב כדי לדעת את זה. חלק ממה שגוטמן למד הוא הראה היטב בבלומפילד. עם שלושה בלמים, מגנים עם צו איסור יציאה מהחצי ולוסיו שסייר באזורים השמורים בדרך כלל לקשרים אחוריים, חדרה לא שמה קצוץ על מה יגידו ומי יגיד, ושיחקה את המשחק בצורה המינימאלית ביותר שאפשר. זה הספיק, כי ברגע שמצמצמים את המשחק למינימום, מגלים שגם מכבי היא לא מקסימום – ארבעה איומים למסגרת ב-90 דקות, רק אחד מהם (דור מיכה בדקה ה-85) באמת מאיים.

גוטמן בסך הכל הקצין את היחס של הכדורגל הישראלי כולו למכבי. כולן הולכות צעד אחורה מולה, ולמי שמלכתחילה כבר אין לאן ללכת אחורה – מוצאת את הדרך והולכת בכל זאת. סקציה נס ציונה, בני יהודה, הפועל כפר סבא, מכבי חיפה, הפועל חדרה – כולן פתחו מולה עם שלושה בלמים, רובן עם חלוץ אחד ואפס שאיפות התקפיות. בית"ר ירושלים שיחקה באש כשפתחה עם שני בלמים בלבד, אבל דאגה לאזן כשהשאירה את כל החלוצים על הספסל. בצורה הזאת, לא פלא שדניאל טננבאום שומר כבר שישה מחזורים על רשת נקייה. חצי ליגה בעטה לו במצטבר רק 13 פעמים למסגרת. להבדיל, על השער של הפועל באר שבע – עוד קבוצה שניתן לצפות שחצי ליגה תסתכל עליה מלמטה - איימו 24 פעמים בתקופה המקבילה. אפשר לייחס את הפער להבדלי איכות בין ההגנות והקישור האחורי, אבל גם להלך הרוח של היריבות. באר שבע נתפשת כקבוצה שאפשר להעז מולה. מכבי – חס וחלילה.

דניאל טננבאום. לא פלא שהוא שומר כבר שישה מחזורים על רשת נקייה
דניאל טננבאום. לא פלא שהוא שומר כבר שישה מחזורים על רשת נקייהצילום: ניר קידר

אם כך, מכבי זקוקה לטננבאום בעיקר באימונים, כדי שידמה עבור שחקני ההתקפה שלה את השוער של היריבה. שישמור על השער שלה? אין צורך. הוא יכול להתנדב בזמן משחקים ודבר לא ישתנה. נס ציונה וחדרה העבירו משחק שלם בלי שחייבו אותו לגעת בכדור. ליגת העל מפחדת ממכבי פחד מוות, וההצלחה של גוטמן, צינית ככל שתהיה, לא תעשה אותה אמיצה יותר. אבוקסיס צריך לשמור טוב יותר על המחברת, ואולי דווקא להפך – להתחיל לצלם ולשלוח לכולם. הוא ועוזרו לשעבר הם היחידים שהצליחו לא להפסיד לה.

3. מיגל ויטור מגיע ראשון כמעט לכל כדור גובה, עד שזה כבר מתחיל לעורר תהיות. אולי זה בכלל הכדור שמגיע אליו ראשון, לא שואל לדעתו של ויטור ולא מצריך ממנו דבר, פשוט מתמגנט אליו מתוקף אותו עקרון שמדביק תמונות למקררים. הרי לא יכול להיות שאדם אחד, בסך הכל בגובה 1.84 מטר, יקדים כל כך הרבה שחקנים, כל כך הרבה פעמים.

הסטטיסטיקה של מנהלת הליגה מלמדת שהיו שישה מאבקים אוויריים בהם יצא ויטור ומצחו על התחתונה, ושיש בלמים עם אחוזי הצלחה גבוהים ממנו – נאמר עידן נחמיאס, ניסו קפילוטו, איתן טיבי וניר ברדע. זה בסדר, זה מה שבלמים אמורים לעשות – לקחת את רוב כדורי הגובה. מי שלא יעשה זאת יכול לחפש עבודה בתור חלוץ או בתור מנהל סניף של חברת הלבשה. העניין אצל ויטור הוא במשמעות של אותם מאבקים מוצלחים. ברוב המקרים מדובר בנתונים אקדמיים לחלוטין. הרי עבודתו של בלם לא מסתכמת בנגיחות, ואין בה בלבד כדי להוכיח ערך. נחמיאס, למשל, לקח 21 מ-23 כדורי גובה, אבל מה זה עוזר לקרית שמונה, שהשיגה נקודה מ-15 וספגה 11 שערים בחמישה משחקים? אוראל דגני עם 15 מ-19 מעל גובה הדשא, אבל הפועל תל אביב תיתן יד ורגל, וכנראה גם ראש, כדי שדגני ינצח מאבק אחד מאלו שניצח ויטור בשבועיים האחרונים.

מול הפועל רעננה הוא כבש את שער הניצחון, ומול הפועל חיפה הוא עף באוויר כדי לבשל לעדן שמיר את שער היתרון רגע לפני ההפסקה. בשני המקרים הוא שבר עם הראש את הקרח שהרגליים של בן שהר ונייג'ל האסלביינק לא הצליחו לבקע. בליגה בה כל כך הרבה קבוצות מתקשות במשחק שוטף, כשדקות ארוכות של הנעת כדור הן לא פעם ניסיון מסורבל לסחוט עבירה בקרבת הרחבה, ויטור הוא לא רק הבלם הטוב ביותר של באר שבע - לעתים הוא גם החלוץ הטוב ביותר שלה.

מיגל ויטור חוגג, בעונה שעברה. זה כבר מתחיל לעורר תהיות
מיגל ויטור חוגג, בעונה שעברה. זה כבר מתחיל לעורר תהיותצילום: נמרוד גליקמן
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ