ארגנטינה - אורוגוואי

אווירת הפסטיגל בבלומפילד חסרה את הניצוץ. ואז הגיעה רוח הקודש של מסי

אל משחק הידידות בין ארגנטינה לאורוגוואי התקבצו 29 אלף איש ששילמו ביוקר, עמדו בתור ארוך וקיבלו הופעה שהתקשתה לעמוד בציפיות. בסיוע ניצוצות לטיניים ופנדל מוצלח של ליאו מסי, הם לפחות יצאו עם כמה רגעים שיזכרו

עירד צפריר
עירד צפריר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ליאו מסי חוגג את שער השוויון בדקה ה-94
ליאו מסי חוגג את שער השוויון בדקה ה-94צילום: ניר קידר
עירד צפריר
עירד צפריר

באיצטדיון שמכונה בארץ "המקדש", ליאו מסי הגיע אמש על תקן רוח הקודש. וכדי לזכות בהתגלות אלוהית, הרבה אנשים היו מוכנים לשלם הרבה כסף. מנכ"ל משרד הכרטיסים "לאן", אבי מסינג, היה האדם הכי מבוקש בחוץ באזור הקופות. ספסרים ניצלו את הבהלה לפרעוש ומכרו כרטיסים ב־550 שקל לשערים הזולים, 5 ו-11, שהוצעו במקור ב־195 שקל.

הערב הזה התחיל קצת כמו הפסטיגל, רק לאוהדי הכדורגל - יקר, תורים ארוכים, אווירה מאכזבת ורמת משחק שמתקשה לעמוד בציפיות המוקדמות. אבל לך תגיד "לא" לילדים שמתחננים ללכת כדי לראות את הגדול מכולם.

סוכנויות ההימורים לא סיפקו אמנם את ההימור שהיה הלהיט הגדול ביותר בשיח המקומי - כמות הפורצים לדשא - אבל האבטחה שהודקה הצליחה למנוע הישנות של מכת המדינה למרות שני ניסיונות פריצה. הסלפי עם מסי הפך לכזה השמור בבלעדיות לצוותי ההפקה והתקשורת - מנהג עיתונאי מביך, שחוזר על עצמו בכל פעם ששמות גדולים מגיעים והופכים עיתונאים נשכנים למעריצים נרצעים. גם ערוץ הספורט לא טמן ידו בצלחת כשהציב בדרן, מריאנו אידלמן, כשדר קווים כאילו מדובר במופע סטנד־אפ ולא במשחק רשמי של פיפ"א.

לואיס סוארס חוגג שער בבעיטה חופשית, אמש בבלומפילד
לואיס סוארס חוגג שער בבעיטה חופשית, אמש בבלומפילדצילום: ניר קידר

מסי עולה לדשא מול 29 אלף צופים. בפעם האחרונה שעשה זאת ביפו, באימון הראווה של ברצלונה ב־2013, בלומפילד עוד היה איצטדיון של 14,000 מקומות ושמעון פרס בעט בשלומיאליות כדור לאזור החלציים שלו. ארגנטינה מסתפקת בחימום קצר, אולי כדי לברוח מהצעקות הבלתי נגמרות של שי סידי, שמסיבה לא ברורה מונה לכרוז גם כאן, מדבר על עצמו ("סידי הוא אותו סידי"), מכניס את העיתונאים הארגנטינאים להלם וגורם לך לתהות: אם סידי כרוז וריינשרייבר שופט, אז למה לא לשים כבר את שלמה שרף על הקווים במקום סקאלוני ולהעלות בהרכב את ג'ובאני רוסו?

צוות השיפוט חטא בשרקת ישראלית נפוצה והצליח להרגיז את האורוגוואים שרגילים לסטנדרטים אחרים לגמרי. לואיס סוארס הגשים חלום לקוון דודו ביטון כשצעק עליו אחרי שריקה קלה מדי לעבירה, ואחרי זה התפרץ גם על ריינשרייבר עצמו שלא הוציא כרטיס צהוב מתבקש. וכמו החלוץ שלה, אורוגוואי היא נבחרת נושכת ומלאת נחישות. מילות ההמנון מסבירות היטב את הפאתוס עמו עולים שחקניה למגרש: "המולדת או הקבר, חירות או למות בגאווה, זהו הנדר שנשמתנו נודרת, ושאנו באומץ יודעים למלא".

על הדרבי של נהר לה פלאטה הם יילחמו גם אם ישוחק בשביל החלב. אין דרך אחרת להפוך מדינה של 3.5 מיליון תושבים, רבע מהכמות במטרופולין של בואנוס איירס, לאימפריית כדורגל. סוארס לא עושה פרצופים כשהוא מוצב באגף ובונה לאדינסון קבאני שער שכולו תנועה נכונה ללא כדור, כולל מסירת בונבוניירה של לוקאס טוריירה, הקשר הדינמי של ארסנל.

ליאו מסי מול הגנת אורוגוואי
ליאו מסי מול הגנת אורוגוואיצילום: ניר קידר

ומה עם מסי? הוא עשה מינימום קילומטרז', אבל נתן למעריצים 90 דקות מלאות, שתי בעיטות חופשיות למסגרת שנהדפו, ובעיקר הזכיר לכולם שגם גאון שהבקיע 681 שערים בקריירה תמיד מתקשה בנבחרת שמקיפה אותו בצוות מסייע אפור. אז כן, היה סבסוב גאוני כפול במחצית הראשונה ובישול בכדור חופשי לסרחיו אגוארו, אבל ארגנטינה שוב נראתה כאילו פילוסופיית המשחק שלה הוא לתת כדור למסי ולקוות לטוב. וזה לא מספיק טוב.

מסי וקבאני התעמתו במנהרה בירידה להפסקה. לפי דיווחים, חלוץ אורוגוואי אף הזמין את הפרעוש לקרב. ובכל זאת, היה שקט ורגוע מדי. משהו היה חסר, ניצוץ שידליק את המשחק. זה קרה בדקה ה־84: הקהל בבלומפילד הרים גל מקסיקאי וסוף סוף העיר את האיצטדיון ואת הקצב. ואז הגיע גם הפנדל והשער המיוחל של מסי, בדקה ה־91. וכאילו כדי לסמן V, שתי הנבחרות קינחו ממש לפני הסיום עם קצת אלימות ודחיפות, כמיטב המסורת הדרום אמריקאית. 2:2 בסיום - משוגעים אלה, בבלומפילד המחודש זו כמות שערים של חודשיים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ