פרשנות

לתים החביב לא היה סיכוי מול נובאק ג'וקוביץ'. השאלה היא אם לפדרר ונדאל יש

בדיוק כשדומיניק תים חשב שהוא מרגיש את אוויר הפסגות, הוא ראה את ג'וקוביץ' עומד לידו עם מאוורר, ומבט של "חייך, עבדו עליך". נגדו, אי אפשר לשים את החיים בפרופורציות. אלא שגם נובאק רוצה לשים את החיים בפרופורציות, לבלות יותר עם ילדיו, ונתן לעצמו שנתיים בלבד לעקוף את פדרר ונדאל. יהיה סוער בפסגה, בהתחייבות

אלון עידן
אלון עידן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ג'וקוביץ' והאוהדים הסרבים עם הגביע, הלילה במלבורן
ג'וקוביץ' והאוהדים הסרבים עם הגביע, הלילה במלבורןצילום: Andy Brownbill/אי־פי
אלון עידן
אלון עידן

נובאק ג'וקוביץ' זה הר. הר גבוה. את פסגתו ראו מעט אנשים. שניים, אולי שלושה. כל האחרים רק שמעו סיפורים (נולה מעביר סיורים מודרכים). הם מטיילים כבר שנים בהר, החבר'ה הנחמדים האלה, מפנטזים לראות את קצהו. רק שבדרך הם מתעייפים. לא רק פיסית, גם נפשית. בדיוק כשחשבו שהגיעו למעלה, הם מגלים שזה היה בסך הכל עיקול. בדיוק כשרוח פרצים מכה בפניהם והם מאמינים שכך מרגישים על פסגת העולם, נולה עומד עם מאוורר לידם ומחייך (חייכו, עבדתי עליכם!). הלמעלה לא מגיע אף פעם. עיקול ועוד עיקול, עלייה ועוד עלייה, להר הזה אין סוף. חמש מערכות רציתם? חמש מערכות קיבלתם. אין קיצורי דרך.

דומיניק תים בחור נחמד. באמת נחמד. אחד החביבים בסבב. כולם אוהבים את תים. ובאמת, אחרי ההפסד לג'וקוביץ' בגמר אליפות אוסטרליה, הוא הראה למה כשלימד את הקהל שיעור בפרופורציות. "כולנו ראינו שיש דברים הרבה יותר חשובים בחיים", אמר על שריפות הענק באוסטרליה. בהמשך הגדיר את האליפות עצמה כ"הסחת דעת גדולה".

יפה, יפה מאוד. ואצילי מאוד. והוא גם צודק מאוד: יש דברים הרבה יותר חשובים בחיים. וטניס - כמו כל ספורט או מופע אחר - הוא אמנם הסחת דעת. אבל הפרופורציות הבריאות האלה הן אולי גם קצת בעיה. רק במונחים צרים של טניס כמובן, אבל בכל זאת. כי אולי כדי לנצח את ג'וקוביץ' בגמר אליפות אוסטרליה ואת רפאל נדאל בגמר הרולאן גארוס ואת רוג'ר פדרר בגמר ווימבלדון, צריך פרופורציות מעוותות קצת. למעשה, חוסר פרופורציות. אולי כדי לנצח את ענקי הטניס האלה צריך להאמין שאין דברים יותר חשובים מניצחון בגמר גראנד סלאם. שזה הדבר היחיד שחשוב. הדבר היחיד שמגדיר אותך. שהפסד פשוט לא מתקבל על הדעת. ושאם כבר, החיים הם הסחת דעת אחת גדולה, לא הטניס.

למערכה הרביעית תים היה צריך לעלות במוד כזה בדיוק. מוד חסר פרופורציות. מוד של "רוצח". הוא הוביל 1:2 במערכות, אחרי מערכה שלישית שבמהלכה ג'וקוביץ' נראה כמי שמתנדנד על החבלים. זה נכון שנולה נוהג להתנדנד על החבלים להנאתו ברגעי משבר; אוהב את תחושת ה"אתם חושבים שאני גמור, אה?". זאת תחושה שבה הוא מרגיש הכי בנוח - העולם כולו נגדי, וכעת העולם ישלם על זה. אבל תים מכיר את ג'וקוביץ'. מכיר את ההתנדנדויות האלו. הוא לא היה צריך להתייחס לזה ברצינות. הוא היה צריך לעלות כדי לחתוך עניין. לגמור סיפור. לעלות כאילו זאת מערכת חייו ושאין לו חיים מלבד המערכה הזאת. הוא לא עשה את זה. הוא עלה למערכה כאילו זאת עוד מערכה. הוא היסס וניגף. החמישית כבר שוחקה כי חייבים להשלים את מניין המערכות הרשמי.

צריך לחזור לשלב במשחק שבו השופט מזהיר את ג'וקוביץ' בפעם השנייה על בזבוז זמן לפני הגשת סרב. משמעות האזהרה השנייה - הגשת סרב שני במקום סרב ראשון. רגע קריטי. ואמנם, נולה נשבר באותו משחקון. הוא חוטף קריזה ובדרך לספסל טופח על הנעל של השופט כאומר "כל הכבוד". אחרי שהוא מתיישב הוא פולט לעברו: "עבודה טובה בנאדם, במיוחד בפעם השנייה. עבודה טובה. עשית את עצמך מפורסם. כל הכבוד. המשימה הושגה".

הציניות הזאת, הלעג הזה, המרמור הזה, החומצתיות הזאת, הכעס הזה, העצבים האלו - זה הדלק, זה ה-95 אוקטן. ככה נראה ונשמע מישהו שרוצה מאוד משהו. העובדה שהשופט צדק בשתי האזהרות - נולה אכן עבר על 25 השניות שהוקצבו לו - לא מעניינת. גמר גראנד סלאם הוא לא דיון על סוגיות משפטיות ועל ערכים של צדק. גמר גראנד סלאם הוא דיון על אופי: מי חזק יותר, מי רוצה יותר, מי מוכן לעשות יותר. ונולה - בן 32 עם 17 גראנד סלאמים - עדיין יוצא מדעתו כשהוא מרגיש שמישהו מחבל לו בטיפוס לפסגה ההיסטורית שאליה הוא שואף. עבורו אין כלום מלבד ניצחון באותם רגעים - לא שריפות, לא מיליוני חיות מתות, לא טניס כהסחת דעת, לא פרופורציות בריאות על החיים.

תים מתבונן על ג'וקוביץ' והגביע. תיאר את האליפות כ"הסחת דעת גדולה"
תים מתבונן על ג'וקוביץ' והגביע. תיאר את האליפות כ"הסחת דעת גדולה" צילום: KAI PFAFFENBACH/רויטרס

אגב, לפני כמה שנים, כשצירף לצוות גורו של אהבה שנתן לו פרופורציות על החיים, ג'וקוביץ' חווה הידרדרות וקריסה. אין מה לעשות, לפעמים בנאדם צריך לבחור: או להיות נורמלי ובינוני, או להיות משוגע למשהו ולהצטיין. כשנולה ניסה להיות קצת נורמלי, הוא הבחין שאנשים מתחילים להתפזר, עוברים למגרש מספר 2. אז הוא נפרד יפה מהגורו, חזר לצוות הקודם, צירף את גוראן איבניסביץ' שיעזור לו עם ההגשות, וכעת הוא רחוק שלושה גראנד סלאמים מקצה ההר.

בראיון פוסט-זכייה עם מאטס וילאנדר וברברה שט מיורוספורט, ג'וקוביץ' הודה שהמטרה היא אכן להיות מספר אחת בכל הזמנים. אבל הוא רוצה "להיות מעורב בחיי הילדים והמשפחה", כך שאין לו יותר מדי זמן להשלים את המלאכה. "זה השנה הזאת והשנה הבאה, זהו", קבע. פדרר ונדאל בוודאי הקשיבו. הולכת להיות סערה גדולה על פסגת ההר של הטניס העולמי בקרוב. הישארו עמנו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ