מגרש ביתי |

אנדי הרצוג הוביל את ישראל לשפל במבחן התוצאה. אז איך זה שבכל זאת נתגעגע?

ישראל אמנם סיימה במקום החמישי בבית מוקדמות היורו, אבל בהובלתו של אנדי הרצוג הציגה כדורגל שלא נראה כאן מאז שלמה שרף. ומעבר למקצועיות, הרצוג התגלה כאדם שהכדורגל הישראלי משווע לו - מתעניין, רציני, קשוב, ולא מפחד להגיד את האמת כמו שהיא

עירד צפריר - צרובה
עירד צפריר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אנדי הרצוג. הנבחרת בתקופתו הראתה משהו שונה
אנדי הרצוג. הנבחרת בתקופתו הראתה משהו שונהצילום: ניר קידר
עירד צפריר - צרובה
עירד צפריר

ההודעה של אנדי הרצוג אתמול (רביעי) בשידור חי בתוכנית באוסטריה, לפיה הוא עוזב את תפקידו כמאמן נבחרת ישראל, היתה מפתיעה בעיתוי ובדרך שנעשתה. ועדיין, היא ודאי לא סנסציונית כמו ההודעה על המינוי שלו למאמן הנבחרת לפני שנתיים. 

האוסטרי, שיצא מרצונו לחל"ת בעקבות משבר הקורונה, ביקש לקבל הבהרות לגבי המשך דרכו. בהתאחדות לכדורגל העדיפו להמתין, ודאי בתקופה בה לא מתקיימים משחקים בינלאומיים, אין התכנסויות ואפילו משחקי הפלייאוף שנדחו לספטמבר עדיין בספק. העובדה שעתידו של המנהל המקצועי, ווילי רוטנשטיינר, לוט בערפל ודאי לא עודדה את הרצוג להמשיך לחכות. בטח כשלא חסרות אפשרויות תעסוקתיות באוסטריה ובגרמניה.

את הכהונה של המאמן הזר העשירי בתולדות הנבחרת קשה לנתח על בסיס הישגי, מאחר שלא זכה להגיע לנקודת הסיום. אל משחקי ההכרעה הגיע בעיקר תודות לשיטת ליגת האומות הנדיבה והחדשה ופחות בזכות התוצאות שהשיגה הנבחרת תחת שרביטו; מקום חמישי בבית מוקדמות היורו היה שפל שישראל לא רשמה מאז 1996, אך אין לנתק זאת מהשפל המקצועי של הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות - הן ברמת המועדונים והן ברמת הליגה.

למרות ישורת אחרונה חלשה, נבחרת ישראל בתקופת הרצוג הראתה משהו שונה. זה היה כדורגל התקפי ויוזם שלא נראה אצל מאמן נבחרת מאז ימי שלמה שרף, וניצחונות בית מרשימים בחסות כושר ההבקעה המטורף של ערן זהבי. להרצוג היתה דרך - מערך קבוע וסגל עם מינימום שינויים. היא היתה עקבית, גם אם לעתים מעט מקובעת ולא מספיק גמישה לכמות הבלמים הזמינים או לשחקנים חמים שזכו להתעלמות (ע"ע ליאור רפאלוב).

הרצוג ב"סלפי". התגלה כחברותי, עממי, בעל חוש הומורצילום: ניר קידר

גם משחק ההגנה של הנבחרת הלך בתקופתו של הרצוג מדחי אל דחי, אבל לדבר עליו רק בהקשר מקצועי יעשה עוול להרצוג האדם. האיש שכשחקן היה אויב מושבע שמירר לנבחרת את החיים והבקיע נגדה ארבע פעמים, התגלה כאדם שונה לחלוטין מתדמית האוסטרי הצורר שצייר לו איל ברקוביץ'. חברותי, עממי, בעל חוש הומור ואחד שנותן יחס חם לכל אדם שעובד מולו. אחרי מסיבות עיתונאים הוא היה נשאר ומשוחח עם אנשים בסבלנות ואדיבות אין קץ, לא כדי למצוא חן או להרוויח ביקורת חיובית, אלא משום שכזה הוא - משוחח בעניין אמיתי עם כל אחד, משחקניו ועד המנקה. הוא לא היסס לומר את האמת בפרצוף גם כש"זה לא מצחיק יותר" - המשפט שילווה את הזיכרון הקולקטיבי ממנו לעד וממחיש גם כמה תשוקה היתה לו להצליח.

בניגוד לאחד לואיס פרננדז, הרצוג הגיע כמאמן צעיר שבא לעבוד. בבית הנבחרות בשפיים הוא היה מבלה שמונה שעות ביום, עוקב אפילו אחרי אימונים של נבחרות הנוער והנערים, ומנער כל חפיפניקיות ישראלית טיפוסית. האוסטרי הקר התגלה כמענטש אמיתי והעזיבה המוקדמת מדי שלו היא עוד אחד מנזקי הקורונה. ישראל איבדה אדם מדהים וכל מי שעבד מולו כבר מתגעגע. בהצלחה בהמשך, קואץ'.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ