צרות של עניים

1. הפועל פתח תקוה עסוקה בשבועות האחרונים בשתי שאלות עיקריות - מה הסיכוי להישאר בליגה, ומה הסיכוי לרדת ליגה. לכאורה מדובר בשאלה זהה, כשתשובה לאחת תספק מענה גם לאחרת. אלא שעד שלא תינתן תשובה מוחצת, מקבלת כל אחת מהשתיים חיים משל עצמה ומתקיימת במקביל לרעותה. עם כל ניצחון גוברת האמונה באפשרות התרחשות הנס, עם כל הפסד גוברת ההכרה באחוז הסטטיסטי של התממשות נסים.

ההבדל בין השאלות הוא משמעותי. בחינת הסיכוי להישארות בליגה משמעותה חיזוק, או לכל הפחות שימור הסגל הקיים. בחינת הסיכוי לרדת ליגה משמעותה סילוק משקל עודף. במקרה של קבוצה בפירוק, זה עלול להגיע גם לרמת תקצוב מספר הפקקים בנעליים של ארמון בן נעים, אם בכלל יישאר ארמון בן נעים. לנשום לא עולה כסף? לא בהפועל פתח תקוה. ייתכן שאמש, לרווחת המפרקים, היא בכלל הגדילה את הפער. ינואר עדיין כאן, עוד לא מאוחר להיחלש.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

2. מספרים שלאונרדו פאסוס מתאמן כבר זמן רב בבית וגן, מחכה שמישהו בבית"ר ימצא מתחת לפנס כמה שקלים כדי להעבירו בבקרה. מה מוביל ברזילאי להפוך מרצון לקונוס בקצה השני של העולם, לגלות על בשרו כיצד "מחר-מחרתיים" הופכים לארבעה חודשים? או שהוא מאוד אוהב את בית"ר, או - איך לומר זאת בעדינות - שבית"ר היא היחידה שאוהבת אותו. בית"ר אוהבת כל דבר זול. יהיה זה חלוץ זר או קילו מלפפונים. ופאסוס? הוא הידיד האולטימטיבי. לא היה אכפת לו להמשיך ללוות את בית"ר הביתה. עד שזו הציעה לו לעלות.

נכון, הגיע גם דריו פרננדס, שחקן מוכח בכדורגל הישראלי, אבל פאסוס, שחקן שעוזב את המשחק לטובת השירותים בגלל כאבי בטן - הוא, יותר מכל, פני "החיזוק" לו חיכו כל כך בבית"ר. אליו יצטרף בקרוב נווד כדורגל זר אחר, שיגיע בגרושים ויטרוף חומוס וביצה עד שגם לו תכאב הבטן. אם זה מה שיידרש כדי שיובל נעים יפסיק לתרץ את חולשתה המחפירה של בית"ר עד כה - דיינו.