ניר צדוק
ניר צדוק

1. אל המפגש ה-17 והאחרון בין פייטון מאנינג לטום בריידי, שהסתיים בניצחון 18-20 וכרטיס לסופרבול לראשון, התפרץ גורם זר. קוראים לו וון מילר, הליינבקר של דנוור, ומי שיראה אותו על אזרחי יטעה לחשוב שמדובר בסטיב ארקל שננעל בחדר המשקולות במכון הכושר. מילר השאיר את המשקפיים עבי המסגרת בצד, עלה למגרש והתערב בתסריט של הקלאסיקה האמריקאית, מעוות אותה לחלוטין, מדקלם כמה שורות משלו - זו לא היתה תחרות יופי בין שני המוסרים המשמעותיים ביותר במילניום הנוכחי, אלא תחרות האיש החזק בעולם בין מילר לג'יימי קולינס, מקבילו בניו אינגלנד. את המאבק האחרון בין מאנינג לבריידי ניצח בכלל מישהו שמעדיף לגעת בבני אדם מאשר בכדור.

כדי להבין את תרומתו של מילר אפשר להתעכב על הסטטיסטיקה שלו (2.5 סאקס, חטיפה אחת, חמישה תיקולים), אך מוטב להתייחס דווקא לזו של בריידי, שלראשונה בקריירה נחטף פעמיים והשלים פחות מ-50% מניסיונות המסירה שלו. מילר היה רק הפנים לניצחון הגדול והמשמעותי של הברונקוס - היכולת להשתחל מבעד לקו ההתקפה הרעוע של ניו אינגלנד, להלחיץ את הקוורטרבק הרגוע מכולם, לערער את התזמון העדין שמאפשר לו כבר 15 שנה לנצח, ולא משנה עם מי הוא משחק. חידות רבות פגש בריידי בחייו, וזו של דנוור מודל 2015 היא לבטח אחת המאתגרות שבהן. כל כך מאתגרת, שלא בטוח שיש לה בכלל פיתרון.

2. לא רק מילר, גם ההגנה של ניו אינגלנד עשתה מה שצריך כשהכריחה את מאנינג לקחת על עצמו יותר. מה שבעבר נחשב מתכון לאסון הפך העונה, בחסות הדעיכה ביכולתו של מספר 18, למפתח לניצחון. הפטריוטס עצרו לחלוטין את משחק הריצה של דנוור (1.8 יארדים בממוצע ב-13 הנשיאות הראשונות), וחייבו את מאנינג לזרוק את הכדור אם ברצונו להתקדם, לנצח, להשאיר את חלום הטבעת השנייה בחיים. מאנינג לא נשבר בפני הלחץ, אלא עמד בו בכבוד. ניו אינגלנד ביקשה לשבור אותו, אך למעשה רק שירתה את המורשת שלו, מסייעת לו לייצר את שעתו היפה ביותר מזה למעלה משנה.

מאנינג כבר היה מדויק יותר (17 מ-32) ולבטח צבר יותר יארדים (176), אבל כבר הרבה זמן הוא לא היה אמיץ כל כך; הוא שיחק לפי הסטנדרטים שקבע בראשית דרכו, הביט במראה מבלי להתבייש, התעלם מהקמטים שהזמן חרץ במצחו הרחב ושיחק כמי שיש לו רק מה להרוויח. כשלא היתה ברירה אלא לרוץ עם הכדור - הוא רץ, גם אם עשה זאת יותר עם הלב ופחות עם הרגליים. כשצריך היה למסור את הכדור לעומק - הוא מסר, גם אם עשה זאת יותר עם הראש ופחות עם הזרוע. וכמו בחיים, גם בפוטבול מקבל עזרה רק מי שעוזר לעצמו; עמנואל סנדרס, שהשמיט כמה כדורים מול פיטסבורג בשבוע שעבר, כיבד הפעם את מאנינג בהתעלות כשתפס שלוש מסירות, חלקן כמעט בלתי אפשריות, בדאון שלישי.

בריידי ומאנינג נפרדים. יותר מדי היסטוריה משותפתצילום: רויטרס

הניצחון של מאנינג היה לא רק אבסולוטי, אלא גם יחסי, מול הארכי-יריב שלו, האיש שכבר ניצח אותו 11 פעמים בעבר. דווקא בריידי נחטף פעמיים, בעוד מאנינג, בשיאה של העונה הרעה בחייו, התעלה לרגל המאורע; הוא הפעיל את הרגליים ולא רק בניסיון להימלט, לקח על כתפיו את הדרייב הראשון (מביע אמון בחבריו עם מסירות לארבעה תופסים שונים), סירב לצמצם את חלקו כפי שעשה נגד פיטסבורג. לא היתה לו ברירה. הוא לא יכול להתחבא, לא מול בריידי. יש להם יותר מדי היסטוריה משותפת.

3. שתי הקבוצות השיגו שני טאצ'דאונים והבקיעו שני שערי שדה, ובכל זאת המשחק לא הסתיים בשוויון. לאנומליה הזו אחראי סטיבן גוסטקובסקי, הבועט האמין של ניו אינגלנד שהחמיץ את בעיטת הבונוס אחרי הטאצ'דאון הראשון. עד אמש נדרש לכך 563 פעמים לאורך הקריירה שלו, והצליח ב-562 מהן. יש אנשים שנושמים באחוזים פחות מוצלחים. עשר שנים חלפו מאז פספס בפעם האחרונה.

אם היה זה גמר ה-AFC של 2014, ולא 2015, המשחק היה ככל הנראה נגרר להארכה. ההחלטה של הליגה להרחיק החל מהשנה את בעיטת הבונוס ב-15 יארדים, נועדה להקנות לה משמעות, לבטל, ולו במעט, את האוטומטיות שמתלווה אליה. העניין הוא שאת המטרה הזו ניתן להשיג רק על הדרך השלילה, באמצעות החמצה שתצבע באור אחר את הבעיטות המוצלחות. למעשה, הליגה חיפשה את הקורבן הראשון, והיא מצאה דווקא את גוסטקובסקי, הרגל האמינה ביותר בצפון מזרח ארצות הברית ואולי במדינה כולה. ההחמצה חייבה את הפטריוטס ללכת על המרה לשתי נקודות אחרי הטאצ'דאון האחרון בניסיון להשלים את החסר. זה לא הצליח. הדבר היחיד שלא מדויק אצל גוסטקובסקי, אם כך, זה התזמון בו היה לא מדויק.

4. גם באחד מימיו הקשים ביותר במשרד, בריידי נאבק. המשחק, מסיבותיו, דאג לתת לו עוד ועוד הזדמנויות. אנשים מסוגו של בריידי לא נענשים על כישלונות - הם בסך הכל מנסים עד שהם מצליחים. וכך, אחרי שנכשל פעמיים בניסיון להמיר דאון רביעי בחלק המגרש של דנוור, הצליח בריידי לעשות בדיוק את זה - בפעם הראשונה כשאיתר את רוב גרונקובסקי לארבעים יארד על כיסוי כפול, בפעם השנייה כשמצא אותו בתוך האנדזון, 12 שניות לסיום. בריידי דחק את ההגנה של דנוור לקצה ברבע האחרון, עם לא פחות מ-13 מהלכים בתוך ה-30 יארדים שלה. איפה עובר הגבול של ההגנה הטובה בליגה? בדיוק שם, כשבריידי וגרונקובסקי עם הגב אל הקיר, מבינים שכבר אין להם ברירה.

גם באחד מימיו הקשים ביותר במשרד, בריידי נאבקצילום: אי־פי

בפיגור 20-18 נאלץ בריידי לעשות קצת יותר מבלתי אפשרי - טאצ'דאון שני במהלך אחד. את זה, מסתבר, אפילו הוא לא יכול לעשות. בסיום המשחק נפגש עם מאנינג במרכז המגרש. מוקפים במצלמות, קיימו את הטקס המוכר שלהם - לחיצת יד בין מי שהם יותר שותפים לדרך מאשר יריבים. מאנינג דיבר ובריידי הקשיב. על הנייר היתה זו מחוות נימוס מתבקשת מצד המנצח. בפועל, היתה זו פרידה. 15 שנים אחרי שהושקה, היריבות הגדולה ביותר בספורט האמריקאי הגיעה לסיומה. הם יתגעגעו עוד יותר מאתנו.

5. ארבע הקבוצות האחרונות שסיימו את הרבע הראשון של גמר ה-NFC בפיגור הפליאו לעשות כשהגיעו בכל זאת לסופרבול. אריזונה לקחה את פרט הטריוויה הזה קצת רחוק מדי, כשנקלעה לפיגור של 17-0 אחרי 15 דקות. לפני שהקרדינלס הספיקו להבין מי נגד מי ומה אפשר לעשות כדי לפרק את ההגנה של קרוליינה, קאם ניוטון וחבריו שמו נקודות על הלוח בשלושת הדרייבים הראשונים. הטאצ'דאון הראשון הציג בצורה הטובה ביותר את פערי הרמות בין שתי הקבוצות, כאשר טד גין ג'וניור רץ לאנדזון בדרך הארוכה ביותר - ממערב למזרח. בכך הדגיש את חוסר היכולת של אריזונה להתמודד עם הוורסטיליות של התקפת קרוליינה - לא רק מסירות לעומק וריצות, אלא גם היכולת להפוך מהלכים שנראים אבודים לזהב טהור.

כמעט ולא הוגן לשחק מול קרוליינה - קבוצה עם הגנה אגרסיבית כמו זו של סיאטל בשיאה, הפועלת בצמוד להתקפה הטובה בליגה. איפה נקודות החולשה של הפנת'רס ומה הם מאפשרים ליריבה? איש עדיין לא גילה. לוח התוצאות בסיום - 15-49 מהדהד - לא ניפק רמזים.

ניוטון. קוורטרבק עם רגליים חזקות או רץ אחורי עם זרוע חזקה?צילום: רויטרס

6. הקונספט שהוא קאם ניוטון - קוורטרבק עם רגליים חזקות או רץ אחורי עם זרוע חזקה, לך תדע - מבשיל לכדי קבלות. מדובר בתהליך שחורג מגבולות הספורט, בעל משמעויות כמעט תרבותיות. מטבעו, ניוטון הוא הרבה רוח וצלצולים - הוא מחייך גם בעתות סכנה, רוקד בתוך ומחוץ לקווים, מלהטט על הגבול הדק שבין הצגה לפרובוקציה. סגנון המשחק שלו צעקני ומתגרה בהתאם. הניצחון אמש, בואכה בחירה קונצנזואלית ל-MVP, הוא הטיעון המנצח שהפנה לכל מתנגדיו. הוא השיג את השורה התחתונה, עמד במבחן שלכאורה כל כך מנוגד לאופיו, כזה שמצריך קרח בוורידים כדי לעבור בשלום. הכל נראה כל כך קל, שלפעמים נדמה שהדבר הכי קשה עבור ניוטון הוא לבחור לאיזה ילד להעניק את הכדור אחרי הטאצ'דאון. למזלו, יש לו מספיק מאלה.

7. על כל חיוך יש גם שיניים חורקות. בפלייאוף שעבר הקרדינלס הגיעו לקרוליינה עם מאזן עדיף, אבל גם עם ריאן לינדלי, הקוורטרבק השלישי שזמן קצר קודם לכן עוד התגורר אצל סבתו, מחוסר עבודה. כשהפסידו, נשבעו שלו רק קארסון פאלמר הפצוע - או אפילו דרו סטנטון, מחליפו המושבת גם כן - היה שם, זה היה נגמר אחרת. אז נשבעו. פאלמר נחשב בחוגים מסוימים למועמד ל-MVP. לפנות בוקר איבד את הכדור שש פעמים. בגיל 36, שבוע אחרי ניצחון הפלייאוף היחיד בחייו, פאלמר הולך הביתה עם תחושת אכזבה מרה, בעיקר מעצמו. ספק אם תהיה לו הזדמנות לתקן.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

ויטמינים ותוספים בחנות פארם

כן, מדובר בסוג של אובססיה. זו רשימת תוספי המזון שאני לוקחת

אלן קאמינג ב"החבר הגאון שלי מהתיכון". כל זיכרון ילדות מחייב בדיקת עובדות

מרענן לראות טאץ' קומי בז'אנר שלא מצטיין בחוש הומור

סופה בחצי הכדור הדרומי

מחקר: התחזקות סופות שמדענים חזו ל-2080 מתממשת כעת

ליד בית הספר רוב בטקסס, היום

גם הטבח בטקסס לא ישנה את עמדת השופטים השמרנים בעליון בארה"ב

Hand drawn pregnant woman belly, Vector sketch isolated on white background, Line art illustration

בניגוד לכל מה שדמיינתי, יש לי ילד אחד חי וכך זה יישאר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"