מכבי תל אביב ניסתה לקום ביחד, אבל נפלה לחוד

ארון שוינפלד הוא האיש למשימות מיוחדות, מאוד מיוחדות, של מכבי תל אביב. עד כמה מיוחדות? מדובר בחלוץ שמוצב באגף שמאל בעיקר כדי לפקוח עין על המגן הימני. ייאמר לזכותו של שוינפלד שאת זה הוא עושה לעילא ולעילא. אפשר אפילו להרהיב עוז ולקבוע שבכל העולם אין חלוץ הגנתי ברמתו - גבוה וחזק, ממושמע ונטול אגו, אדם שכופר במספרים והמספרים כופרים בו. הבעיה מתחילה עם משימות פחות מיוחדות, נאמר להבקיע שער, שהן כבר יותר קשות לשוינפלד. לפעמים נדמה שהוא כל כך הגנתי, שהוא נוטה להרחיק את הכדור גם כשהוא בקרבת השער של היריבה.

זה בסדר, כי לפחות בראש של ולדימיר איביץ', שוינפלד גם לא אמור היה להבקיע. החלוץ ההגנתי היה חלק מתוכנית מוקדמת למה שאמור היה להיות משחק מאוד מסוים מול סרפסבורג - כזה שיתאפיין בפיזיות, דמיון מוגבל וכדורגל על אש קטנה שיעביר את ההכרעה לגומלין בשבוע הבא. אבל איך אומרים? המאמן מתכנן תוכניות וההגנה צוחקת.

• מהשואה למוחמד מת: איך התפתחו שירי האוהדים ששולטים במגרשים בישראל?
• "מה אתה חושב, מכבי ת"א בנו קבוצה טובה?" לא יודע, אתה מומחה הסקאוטינג
• ולתחזית בהרחבה: כך תיראה העונה של 14 שחקנים נבחרים בליגת העל

בכוחותיה בלבד, ההגנה של מכבי הצליחה לברוא משחק שונה לחלוטין מחומרי גלם פחות או יותר ידועים מראש. שבע דקות של אובדן חושים (או חשד להיעדרם המוחלט, במקרה של פרדראג ראיקוביץ') עלו לה בפיגור 2-0, שגם 38 דקות של שליטה מוחלטת עד להפסקה לא עזרו לה למחוק. כשכבר חזרה ל-2-1, הגיע רגע נוסף של ורטיגו שהעמיק מחדש את הבור. בחירתו של איביץ' להוציא את עומר אצילי ו-וידאר קיארטנסון לפני שוינפלד לבטח לא הועילה. אלה היו חילופים של 0-0 כשהתוצאה כבר היתה 3-1.

מה שכואב במיוחד הוא שהתוצאה אולי מאכזבת, הביצוע לבטח קלוקל, אבל זה לא היה בהכרח משחק רע. לא ברמה הקבוצתית, לא במחצית הראשונה. היו למכבי רגעים טובים ב-45 הדקות הראשונות, וכל אחד מהם נוצר בזכות שיתופי פעולה - רוסלן ברסקי ודן גלזר שלטו באמצע, המשולש של עומר אצילי-דור מיכה-אלי דסה פעל בימין, אפילו שוינפלד וקיארטנסון חצבו יחד פנדל. לעומת זאת, כל צרה קרתה למכבי בנפרד; עבירה שטותית של דסה, תגובה מאוחרת של ראיקוביץ' בשער הראשון ותגובה מוגזמת בשלישי, איבוד כדור ופנדל של איתן טיבי. מכבי ניסתה לקום ביחד, אבל היא בעיקר נפלה לחוד.

מעל כולם בולט ראיקוביץ', או ליתר דיוק שוקע. מכירתו מתוארת כהכרח בכדי להשתחרר מעניבת החנק של הפייר-פליי הפיננסי. נאמר זאת כך - גם אם לא היו תקנות כלכליות בעולם ואיש הישר בעיניו יעשה, מכבי זקוקה לראיקוביץ' כמו לכאב ראש.