בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוד יום בהיסטוריה של בית"ר ירושלים

אחרי הניצחון ההיסטרי על הפועל ת"א הגיע התיקו המאופס והסתמי מול עכו, שהזכיר שהקבוצה של אלי כהן היא בסך הכל בינונית ומטה

4תגובות

סתם. זה שוב היה סתם. עוד משחק שלא ייזכר, עוד תוצאה מפוספסת, עוד משחק כדורגל בעולם שלא השאיר חותם על אף אחד ממשתתפיו או צופיו. סתם עוד 0-0 בליגה מלאת אפס-אפסים, במדינה מלאת אפס-אפסים. משחק שהאיר שוב את העובדה, כפי שנכתב כאן גם בשוך הניצחון ההיסטרי על הפועל ת"א – בית"ר ירושלים מודל 2013/14 של אלי כהן היא קבוצה בינונית. אפילו בינונית ומטה. יש בה קורטוב כישרון וים של בוסר. הרבה שחקנים צעירים ומוכשרים, אבל כאלה שעוד לא הגיעו לרבע בשלות שמספיקה למועדון גדול.

החלק הקדמי של בית"ר שפתח את המשחק כלל את סנטיהו סולליך, עומר אצילי, איציק כהן ורועי זכרי. אף אחד מהם לא היה בסרט שדומה לבית"ר. זכרי, אצילי וכהן שיחקו בשנה שעברה, בכל הכבוד הראוי, בליגה הלאומית. סולליך שיחק, ושיחק לא רע, במועדונים קטנים דוגמת עכו וקרית שמונה. חסרה שם דמות מייצבת. כזו שתיקח את השחקנים האלה ותהפוך אותם למשהו טוב ושלם יותר. כי לשחק נגד הפועל ת"א זה קל. הפועל פייבוריטים, ממך לא מצפים לכלום (מי היה באמת מתלונן אם בית"ר היתה מפסידה?) ויחד עם האנרגיות המטורפות של הקהל, הצלחת גם לנצח.

ניר קידר

אבל קבוצה שלמה יודעת להתמודד עם זה. לקחת את הניצחון ולהוסיף אחריו עוד אחד. לוקחת את המשחק בפרופורציה. החגיגות הליליות אחרי הניצחון על הפועל ת"א לא רק שהיו מיותרות, הן גם גרמו נזק של ממש. הן גרמו לכך שלתוצאה, החיובית כשלעצמה, יווצר אפקט שלילי. וגם אם נתעלם מהתוצאה, אם בית"ר רוצה להתקדם היא תהיה חייבת לעבור את המחסום הזה. ואולי, לכן דוד רביבו ראוי לשחק בהרכב הראשון. לא רק בשל העובדה שהוא השחקן היצירתי ביותר על המגרש, שייצר את מעט הפעולות החיוביות שכן ראית מבית"ר במשחק המשמים הזה בעכו, אלא גם בשל העובדה שהוא ראה וחווה דבר או שניים במגרשים. יש לו את הפרופורציות הראויות כדי להוביל את חבורת השחקנים המוכשרת (לכאורה) שמתרוצצת במדים הצהובים. לסמן להם קו ודרך. לעזור להם לעזור להם לעצמם.

יחד עם זאת, יש חוליה אחת יציבה והיא חוליית ההגנה. בית"ר של השנים האחרונות לא היתה ידועה במשחק הגנה משובח (בשנה שעברה היא הציגה את ההגנה הגרועה בליגה – ספגה 54 שערים ב-33 משחקים), אבל נדמה שהשנה לפחות, מרכז ההגנה התייצב. בשלושת המשחקים האחרונים אריאל הרוש לא ספג שער, בעיקר הודות לשילוב ההולך ומתהווה בין ניסו קפילוטו לאנדרס טונייס – אולי הזר הטוב ביותר שהעלתה חכתם של אלי טביב, חיים רביבו ואלי כהן. מרכז השדה עוד טעון שיפור, וההתקפה עדיין זקוקה לליטוש ולרגל מסיימת. תזכורת – יחד עם ההגנה הטובה, בשלושת המשחקים האחרונים בית"ר לא קיבלה שער מאף אחד מהשחקנים שאמורים לספק לה את השערים העונה: לא מאיציק כהן ולא מטטה באנגורה. וזה יהיה חייב להשתפר אם בית"ר רוצה להמשיך קדימה, ולספק עונת פריצה משמעותית לפלייאוף העליון המיוחל.

שרון בוקוב

חייבים להודות על האמת: בית"ר היא לא קבוצה ששייכת באמת לצמרת. אין לה את הסגל העמוק שיש לשלושת המועדונים הגדולים האחרים, וכנראה גם פחות איכותי מזה של ב"ש או קרית שמונה (שאת שתיהן עדיין לא פגשנו העונה). בית"ר תצטרך להיאבק על המקום השישי בפלייאוף. האיזור הזה הוא האיזור הריאלי שלה, גם אם פתאום יבוא איזה ניצחון פלאי ויקרב אותה גבוה – גבוה בהרבה ממה שמגיע לה באמת.

אז לאן עכשיו? בשבת בני יהודה באה לטדי. בשנה שעברה הפסד מולם התחיל את כדור השלג שהטביע את בית"ר. העונה הזהובים פחות טובים מבעונה שעברה, אבל הסיכון עדיין קיים. בית"ר חייבת למחוק את זכרונות החגיגות והשאננות מהמשחק מול הפועל. הוא היה ונגמר. הוא אולי משמעותי למועדון, אבל הקבוצה חייבת למחוק אותו כדי שחלילה לא יהיה זה ניצחון מקרי. האוהדים ינצרו את הניצחון הזה בליבם לעד. על הקבוצה, לעומת זאת, לשכוח. ומהר.

כי עם כל הכבוד, ויש כבוד, אנחנו באמת רוצים להתקדם.

יאללה בית"ר.
 

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#