בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבלוג השחור

זה מה שנשאר מבית"ר ירושלים

מועדון גדול? התצוגה הנרפית בחיפה הוכיחה שנועדנו למקום השישי. הדרך לשיקום עוברת בעמדה תקיפה של הבעלים מול לה פמיליה

6תגובות

אדמה. בית"ר יצאה מהמחזור האחרון עם הראש באדמה. לא עצם ההפסד הוא העיקר - הוא די היה כתוב בשמים - אלא כמה רע וחסרת דימיון נראתה בית"ר. לכל מי שעיניו בראשו היה ברור שמכבי חיפה "תתאבד" על המשחק הזה, ושלבית"ר אין כלים אמיתיים להתמודד עם המוטיבציה המוגברת שלה. ובית"ר, כידוע, היא קבוצה שחיה על אנרגיות ועל העטיפה של טדי, אשר לפיהן היא משחקת או נעלמת. קבוצה בינונית מינוס ותו לא, שמסוגלת להתעלות מדי פעם.

ללא שני שחקנים פצועים, החולשות מיד צפו ועלו. זה פשוט לא היה פייר-פייט. מכבי חיפה, קבוצה ומועדון במשבר עם סגל שאף שחקן ממנו לא היה ב-18 של הירוקים לפני חמש שנים, לקחה את זה בקלילות, בדילוגים קלים אל עבר השער. אלמלא אריאל הרוש - ששוב הציל את בית"ר, והמשיך לבהוק כנקודת אור בודדת בעונה הזאת - זה היה נגמר אפילו בתבוסה. אני מנסה, אך לא מצליח למצוא מהלך התקפי אחד ראוי לשמו. פעולה אחת טובה, בתשעים דקות של משחק. משחק צירופים אחד, מהלך מעורר השראה אחד, דבר אחד שייסחט ממני מחיאות כפיים או התרגשות. כלום. שום דבר. אפס.

רוח. אי אפשר לשנות את כל הסגל, אך נדמה כי גם מהבחורים שעלו לדשא בקרית אליעזר אפשר היה לצפות למעט יותר. מעט יותר עזוז, מעט יותר אומץ, מעט יותר בית"ריות – במובן הטוב של המילה. השחקנים אמנם לבשו את החולצה הצהובה-שחורה עם סמל המנורה, אבל עטו תודעה של קבוצה נחותה בהרבה, משל באו לשמש תפאורה להיחלצות הירוקה מהמשבר.

שרון בוקוב

אם בית"ר ירושלים רוצה לעשות משהו השנה, היא חייבת - מעבר לשינויים המקצועיים - לאמץ שוב תודעה של מועדון גדול. מועדון שלא מגיע למשחק חוץ כשהפסד מסתובב לו בראש, אלא נחוש לנצח. מועדון שתוקף, ששואף ליותר – גם אם לרשותו סגל נחות משל היריבה. כי עם כל הכבוד לניצחון של אריק בנאדו, הוא פשוט ניצל את הקבוצה החלשה שהתייצבה מנגד.

זה הזמן שוב להזכיר את המלחמה בקיץ של חלק מהאוהדים בהרוש ובדריו פרננדס. על סגולות הראשון כבר הרחבתי; השני היה כל כך חסר בהתוויית הדרך, במנהיגות, ביכולת להרים את הראש ולהוציא משהו מהמשחק האחרון. את הרוח הזאת, שנעדרת עכשיו, בית"ר תהיה חייבת ליצור כדי להצליח בהמשך העונה. לא בכל יום משחקים נגד הפועל ת"א בפני 30 אלף אוהדים ביציע.

אש. באותו משחק בטדי, כשלה פמיליה הכינה את תצוגת התכלית שלה, הונף ביציע השלט "אביתר יוסף אוהבים אותך". השם לא אמר לי הרבה. גם חולה אקטואליה כמוני לא זכר שמדובר באחראי על מעשה הנבלה של הצתת בית וגן, יום ששרף קצת מהלב של כל אוהד בית"ר, אלה שלא מכרו את אהדתם לטובת "עקרונות" גזעניים.

בשבוע שעבר מול חיפה הונפה הכרזה המדוברת שוב, לאחר מאסרו של יוסף. רק על מנת להכעיס. הפמיליות כמו אמרו ליוסף: "דרכך ניצחה". המעשה אינו מעיד רק על פרחחותו, או על שיכרותו – כפי שטען מאוחר יותר באותו ערב עורך דינו בהופעה המביכה ב"יציע העיתונות", כאילו לא סבלנו מספיק מהמשחק – אלא גם על תפישת עולם ברורה מאוד שלו ושל האוהדים ששלחו אותו, ולקחו אחריות על המעשה שלו, ביודעין או שלא: מותר לעשות הכל בשם השנאה. בשם הגזענות והאלימות, גם שריפת מתקן האימונים של הקבוצה שאת שמה הם נושאים (לשווא) מתקבלת, בעיניהם, כצעד שאינו רק הגיוני, אלא גם חיובי.

ניר קידר

ואולם, התנהגות האוהדים לא מרגיזה אותי כמו התנהלות המועדון סביבה. השתיקה הרועמת, יחד עם ההודעה המתחמקת, כיאה לבית"ר של אלי טביב, לפיה "המועדון אינו יכול לקחת אחריות על מי שמביע את דעתו במסגרת החוק", היא הדבר המרגיז באמת בסיפור. טביב, נציגו חיים רביבו ומנהל השיווק אבנר קופל ממשיכים – באופן כמעט מוצהר – להצדיק בשתיקה את התמיכה באלימות של חלקים מסוימים בקהל. חלקים שאינם הרוב. חלקים שטביב, במיטב כספו, מחזק לפי טענות מסוימות בימים אלה. וזה קורה דווקא עכשיו, דווקא לאחר מאבק צודק של קורנפיין בהם, דווקא לאחר שבפעם הראשונה נרשם עימות בין ההנהלה לאוהדים שמאיימים להחריב את המועדון בשל דעותיהם המכוערות.

הם כבר שרפו את המועדון פעם אחת, והם מוכנים לעשות זאת שוב. אביתר יוסף אחד אמנם נכנס לכלא, אבל האביתר יוספים הבאים רק מחכים להזדמנות. אם יש לטביב מעט תבונה בקודקודו, אם יש לו מעט כבוד אלינו, אם יש לו מעט כבוד עצמי, עליו לעשות את המעשה שחשש לעשות בהתחלה ולהבהיר לקנאים – אל יהי חלקי עמכם. הבעלים חייב לספק אמירה נוקבת, לשים את הקו הברור בין המועדון לבין גועל הנפש של חלק מאוהדיו. להבהיר את האמת הפשוטה - בית"ר היא יותר מאשר השנאה של חלק מאוהדיה, אלא מועדון חפץ חיים, שרוצה לחזור בעתיד לפסגת הכדורגל הישראלי, וחשוב מכך – ללבם של לא מעט ישראלים.

לה פמיליה אולי מספקים לו כעת שקט שברירי - שנסדק במחזורים האחרונים עם שריקות הבוז והקללות לעברו של המאמן אלי כהן - אבל הברית הקטלנית והרעילה שכרת עלולה לפגוע בו בעתיד. כי כשאתה סולח על אלימות, היא לא נעלמת, אלא רק מתעצמת. בפעם הבאה, היא עשויה להבעיר הרבה יותר מאשר רק את מתקן האימונים בבית וגן.

אוליבייה פיטוסי

מבט קדימה. אין בהפסד האחרון ערך, מלבד זה המוראלי. המקום הרביעי שיקר, בדומה למיקומן של לא מעט קבוצות העונה. למען האמת, גם המקום השישי אינו ראוי לנו. בית"ר לא איננה קבוצת צמרת. לפחות לא במתכונתה הנוכחית. היא גם לא קבוצת תחתית של ממש, אלא קבוצת אמצע קלאסית. אחת עם מספיק כישרון כדי לנצח את בני יהודה ורמה"ש, אך בוסרית דיה בשביל לחטוף בראש ממכבי חיפה, הפועל ב"ש ומכבי ת"א.

בית"ר כנראה תג'עג'ע לה באמצע – ניצחון גדול, ואחריו מפלה גדולה, בדרך למקום שישי לא גדול במיוחד. כל הישג מעבר לזה יהיה הפתעה מרעישה. עוד שנה אחת בהיסטוריה המשוגעת, המפוארת, המדכאת והמרוממת של המועדון הזה. האם בעל הבית צופה קדימה? האם הוא רואה מעבר לכותרות של מחר בבוקר? כנראה שנדע רק בפרקים הבאים.

יאללה בית"ר.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#