בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבלוג השחור

בלוז ללב בית"רי שבור

מכל פינה נשקפים הסיאוב, האלימות, הספינים ומעל הכל - חוסר הענייניות. שני הפסדים רצופים מבליטים את כל מה שרע במועדון

3תגובות

"קמתי בבוקר, עייף ועצוב
בידיעה שאת עינייה לא אראה יותר שוב
מתחיל את היום, אבל אין חשק לזוז
כמדומני שחטפתי את שפעת הבלוז"

- נצ'י נצ', "בלוז הלב השבור"

זה לא אותו הבית. קבוצה חסרת מחויבות על הדשא. קהל שלא מעודד לרגע ומתרכז מהדקה הראשונה רק בקללות כלפי המאמן. יותר כיסאות ריקים מאוהדים, ולעזאזל עם העובדה שלא מדובר ביריבה "סקסית" כמו הפועל ת"א. הנהלה שלא מעוניינת בטובת הקבוצה, אלא בטובתה האישית בלבד. ובעיקר – אף דמות על הדשא שיש לה באמת קשר למועדון, שמוכנה לזעוק ולצעוק, שלא תהיה מוכנה להתבזות ככה על הדשא.

אלי טביב שיחרר את כל השחקנים שהיה אכפת להם, והביא במקומם כאלה שאפשר לקנות בזול. "כוכבנים" שלא הוכיחו דבר, שחקני ליגה לאומית שבנו להם הילה של סופרסטארים, "טאלנטים" שטרם קרעו זוג נעליים, או את האח של נציג הבעלים, שכבר שלוש שנים נמצא מעבר לשיא. הוא עוד ניסה למכור לנו שזו "קבוצה צעירה" ומחויבת, אך התבוסה הזאת, המחפירה, העלובה והמעליבה לקרית שמונה תעלה לטביב עוד הרבה כסף בהמשך.

ניר קידר

לא ברור עם מי טביב רוצה למלא את האצטדיון בעוד כעשרה ימים נגד מכבי תל אביב. כשהמשחק נפתח עם בקושי 6,000 איש ביציעים, ברור שקלישאת "החיבור עם הקהל" – שנתלית בעיקר על משחק אחד נגד יריבה נצחית, שגם בשנים הכי גרועות מילא את טדי – הפכה לריקה מתוכן. כשרואים את הקבוצה על הדשא, לא ברור מי בדיוק ירצה לראות את הביזיון הבא – מול קבוצה טובה בהרבה מקרית שמונה, או מכל קבוצה אחרת בליגה שלנו. מכל פינה נשקפים הסיאוב, האלימות, הספינים ומעל הכל - חוסר הענייניות. שיא הגיחוך בידיעות המודלפות על הרצון להנחית בבית וגן את שלומי ארבייטמן ודודו ביטון, מה שבמקרה הטוב ייגמר עם מתן בראשי ועוד זר שיבוא פצוע.

חוסר המקצוענות תמיד היה חלק מההווי הבית"רי, אולם על כך פיצו ההתלהבות והנמרצות. והמסר שהתקבל מן המגרש בשבת היה בעיקר אדישות. אף אחד לא מזיל דמעה, אף אחד לא מרגיש כאב.

אלי כהן. ברור שלמאמן יש אחריות על המצב במועדון, הוא לא יכול להיות נקי מאשמה כשהקבוצה נראית כל כך רע. כהן – כמו יובל נעים לפניו – הוא מאמן עם הרבה פוטנציאל, אבל ככל הנראה אינו מתאים למקום לחוץ וקשה כמו בית"ר. מצד שני, ההתמקדות בו גורמת לנו לשכוח את שני האחראים האמיתיים לקבוצה שנמצאת על הדשא – חיים רביבו ואלי טביב.

משיכת המו"מ עם קובי מויאל, עמית בן שושן וחיים מגרלשווילי עד לנקודה בה לא נותרה להם ברירה אלא לעזוב. ההימור על זרים כושלים כמו אייס קרים ומולמו. השחרור של דריו פרננדס. כולם פגעו בבית"ר, כולם התרחשו רחוק מחדרו של המאמן. אלי כהן הוא השעיר לעזאזל, המטרה הקלה.

ניר קידר

התוצאות של בית"ר ירושלים בשני המחזורים האחרונים - פחות ההפסדים ויותר הפריכות, הקלילות שבה הקבוצה הזאת מובסת ומושפלת ע"י יריבותיה - הן השכר של כשל ניהולי מתמשך. גם מאמן אחר, טוב ככל שיהיה, לא יוכל לתפקד טוב יותר עם חבורת השחקנים הבוסרית שמתהלכת על הדשא, לבושה בצהוב-שחור.

פרופורציות. אחרי עשרה מחזורים, יש 14 נקודות במאזנה של בית"ר ירושלים. לכאורה, נתון נאה לקבוצה שנבנתה באיחור. ברור שכל ניצחון הוא ניצחון, ואי אפשר באמת לשחק רע ולנצח, אלא שצריך גם להסתכל על המציאות נכוחה: 9 נקודות הושגו נגד שלוש האחרונות בטבלה. אחת החליפה מאמן בספטמבר, השנייה עשתה זאת ביום ראשון, ומצבו של מאמן השלישית, המוערך מכולם, מאוד לא ברור. הניצחון הרביעי הושג מול הפועל ת"א בדרך פלאית, הודות ליום ענק של אריאל הרוש, דחיפה אינטנסיבית מצד הקהל (בדקה וחצי שהוא עוד תמך בקבוצה, לפני שגילה את משלח ידה של אם המאמן), ובעיקר עייפות היריבה.

בית"ר עם 14 נקודות, כשמצפות לה עדיין, פרט לאשדוד, גם מכבי תל אביב ובני סכנין. כשמסתכלים על היכולת לעומת הנקודות, אין מנוס מלסתור את הקלישאה הנצחית: הטבלה משקרת. אבל גם היא מתאזנת עם הזמן, ולראייה הניצחון של מכבי חיפה בבלומפילד הוריד את בית"ר למקום התשיעי. בית"ר היא קבוצה בינונית מינוס, שתהיה חייבת להתחזק מקצועית, או להתחזק מנטלית, אם היא רוצה יותר מהמקום בו היא נמצאת עכשיו.

התקווה. בזמן שהאלימות והאטימות משתלטות על כל פינה, בסוף השבוע האחרון יצאה גם בשורה אחת טובה: תחילתה של בית"ר נורדיה ירושלים. היוזמה, פרי מוחם של מספר אוהדים שוחרי טוב שלא היו יכולים לראות את ביתם עולה באש (תרתי משמע) הפכה ביום שישי האחרון לרשמית, עם רישומה כעמותה.

שרון בוקוב

הקבוצה, שאמורה לפעול החל מהעונה הבאה, מילאה אותי בתקווה גדולה מאוד. אם יש סיבות לאופטימיות, משם היא תצמח - מיוזמה חיצונית שתחזיר את בית"ר האמיתית, שתפריד בין פטריוטיזם ללאומנות, שתחבר את העיר והקהילה. בלי הגזענות, בלי השחיתות, בלי הקומבינות. זה לא יהיה פשוט, אבל כנראה שאין ברירה אחרת. מתחילים מחדש. כדי שבית"ר שאהבנו, מתישהו בעתיד, תחזור.

יאללה בית"ר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#