בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרחוב שוב ניצח את בית"ר ירושלים

אלי טביב סיפק לקהל את מה שרצה והביא לו את ראשו של המאמן. וכמו תמיד בקבוצה מהבירה, אם הקהל דורש הוא בדרך כלל מקבל

12תגובות

אלי טביב סיפק לקהל את מה שרצה: הוא הביא להם את ראשו של המאמן "הפחדן" על מגש. אותו קהל שניהל את המועדון כל השנה, שכל החלטה התקבלה כדי לרצות אותו, גרר עוד החלטה מאז'ורית: שוב בבית"ר, כמו תמיד, הקהל דרש – וקיבל. והסיבה היא פשוטה הרבה יותר משנדמה: ביום ראשון בית"ר תארח את מכבי ת"א בטדי. טביב יודע שבסיטואציה עם הקהל, כנראה שהאוהדים לא יגיעו בהמוניהם (בלשון המעטה) למשחק הקרוב, משחק שעליו חלם לעשות קופה. ולכן, שוב שלף את הקלף מהשרוול: הוא הביא לקהל את מה שרצה. כעת, עם מאמן חדש (להערכתי דוד אמסלם כבר לא יאמן את הקבוצה ביום ראשון), יוכל הקהל לזרום בהמוניו, לחבק שוב את הקבוצה, ולמלא את היציעים. לפחות יחסית למה שהיה קורה עם אלי כהן. לפחות יחסית לכמות הקהל שהגיעה נגד קרית שמונה ובני יהודה.

טביב היה צריך ספין חדש. והנה לכם הספין: שני האנשים שמונו על ידי טביב באהבה גדולה בתחילת הקיץ, חיים רביבו ואלי כהן, בחוץ תוך שלושה ימים. מהר מהר יבנו צוות מקצועי חדש. הכל כדי שהקהל יחזור ויחבק את הקבוצה. טביב אכן בא מאהבה, כמו שקרא לזה חיים רביבו. חבל רק שהרצון שלו באהבה גובר על כל שיקול מקצועי אפשרי.

הטבלה לא משקרת. בראש הטבלה עומדות שתי קבוצות - מכבי ת"א והפועל ב"ש - שמנוהלות ע"י בוסים (מיטש גולדהאר במכבי, אלונה ברקת בב"ש) שלא פחדו מהחלטות קשות ולא פופולריות, לא הקשיבו לרעשי הרקע והלכו בדרך שלהם. ברקת עמדה מאחורי אלישע לוי וניר קלינגר גם כשההמונים צבאו על הגדרות. גולדהאר פיטר באבחה את אהוב הקהל אבי נמני, מינה צוות זר ובנה שטח סטרילי מהתקשורת ומהסביבה החיצונית.

מיכל פתאל מיכל פתאל

בשני המועדונים, כך נראה (ולפחות בב"ש גם אם המיקום מעט ישתנה, עדיין מדובר בהישג), הדרך ניצחה. כי כשאתה מסתכל על עצמך ולא לצדדים, בסוף אתה מנצח. ומנגד, המועדונים שמנוהלים ע"י הרחוב – שנתונים תמיד לגחמה כזו או אחרת, בסופו של דבר גם מפשלים על הדשא. וזה לא שלא צריך להקשיב לאוהדים; אלא שאסור לגורם כל כך שביר כמו הקהל להתערב בהחלטות מקצועיות, בהחלטות על עתיד המועדון.

וכפי שנאמר כאן – החיבור של טביב עם הקהל, הרומן הזה עם הקיצוניים שבאוהדים, הכשיל אותו. גרם לו שוב לקבל החלטות נמהרות, חפוזות, למנות צוות ומהר להחליף אותו. מי שרודף אחרי השקט, השקט בורח ממנו, וכבר אמרו גדולים ממני ש"שקט הוא רפש". אבל כשטווח הראייה של המועדון לא רואה מעבר לשתי הדקות הקרובות, איך אפשר לצפות לעתיד?

היה אפשר לחשוב שטביב השתנה. שלבית"ר, המועדון שכל כך חלם לנהל, הוא יבוא אחרת. קצת פחות חפוז, קצת יותר למחשבה ארוכת טווח. אלא ששוב התברר שהמדיניות היא "כאן ועכשיו". רצון תוצאות מיידיות, מהירות, במועדון שזקוק לבנייה מחדש מהמסד עד לטפחות. וברגע שאלי כהן לא סיפק לו את התוצאות שהוא רצה, הוא מצא את ראשו מהר מאוד על הגיליוטינה.

ניר קידר

זה לא שאלי כהן הצליח. הוא הרי היה אחד הגורמים שבנו את הקבוצה הזאת, ואם ירצה או לא – הוא האחראי לתוצאות שהשיגה על המגרש. אם היה שותף להבאת הזרים הכושלים של המועדון, זה רע; אם השחקנים הובאו לו "על הראש" – זה רע עוד יותר. הוא גם היה מהיר חימה מדי בהחלטותיו, והתקשה לתת ביטחון להרכב יציב שיוכל להוביל את בית"ר לדרך אחרת. אלא שכאן חשוב להבהיר – שום מאמן אחר: לא דרור קשטן, לא רוני לוי ולא יופ היינקס – לא היה מצליח להשיג יותר בסגל השחקנים הקיים. סגל ללא דמות מנהיגותית, ללא שחקני נשמה, מלאה בטאלנטים ריקים מתוכן ובשחקני ליגה לאומית שהשתדרגו. והכאב הגדול הוא שהיתה אפשרות להשאיר מספר שחקנים מהעונה שעברה. שחקנים שרצו להישאר בבית"ר, אך נכנעו לסחבת במשאים ומתנים שאילצה אותם לעזוב. שימו את קובי מויאל, דריו פרננדז או חיים מגרלשווילי בקבוצה הזאת והיא לא היתה עכשיו במקום ה-10, מתחילה להסתכל בחשש על מכבי פ"ת או על ההתאוששות ברמת השרון.

אלי כהן שילם את המחיר. זו, כנראה, דרכו של הכדורגל הישראלי. המאמן גם נתון לכל הלחצים, וגם הראשון לקבל את הבעיטה במקרה של משבר. אולי זו גם הסיבה שבגללה אנחנו מתקשים לייצר כאן כדורגל ראוי לשמו. וטביב? הוא כבר ימצא את הספין הבא. דרך חדשה לייצר כותרות חיוביות למועדון, שישאירו את הבאזז באוויר. בדיוק כמו קודמו, שנעצר עכשיו בשווייץ. אוהדי בית"ר רצו מחליף לארקדי גאידמק, וקיבלו גאידמק חדש – עם פחות כסף וכנראה עם פחות שנים במועדון.

ואם יש לי משאלה אחת, הרי היא זו: קדנציה נוספת של דרור קשטן. נכון שהוא כנראה על סף פרישה, בטח לא ירצה לשים את ראשו במיטה החולה של בית"ר. אבל אם, בכל זאת, הנס יקרה – והחיבור הקוסמי בין המאמן הקפדן לקבוצה הפרועה יחזור, אולי – אולי משהו מהימים הטובים יחזור גם אתו.

ואולי לא.
 

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#